ולזה הוא מפורסם אצל כל אחד מהמעיינים המדברים למה שיאמרוהו כי השם לא יגדר זה אמת על שיהיה גדר אמתי אבל בספוק כבר ימצא ואמר בן רשד ואולם באמרם כי השם לא יגדר וזה שהראשון לא יעבור שישותף בסוג ויפרד ממנו בהבדל הנה אם רצו הסוג הנאמר כן בהסכמה הנה אמת וכן ההבדל הנאמר בהסכמה לפי שכל אשר תארו כן הנהו מורכב מצורה כוללת ומיוחדת וזה כאשר ימצא לו הגדר ואולם אם רצו בסוג הסוג הנאמר בשתוף ר"ל בקדימה ואיחור כבר יהיה לו סוג הוא הנמצא דרך משל או הדבר או העצמות וכבר יהיה לו גדר מזה המין מן הגדרים כי דמיוני אלו הגדרים נעשים בחכמות כמו שנאמר בגדר הנפש שהוא שלימות ראשון לגשם טבעיי כליי וכמו אשר נאמר בגדר העצם שהוא הנמצא לא בנושא והחלק הד' מן התארים הוא שיתואר ביחוסו לזולתו ירצה בו יחס העצם אל הזמן ואל המקום או אל דבר יצטרף בו צרוף מה והתיחסות מה והוא אמרו כמו שייוחס לזמן או למקום ואמרו וזה המין מן התארים לא יחייב רבוי ירצה כי הוא ממאמר ההצטרפות והצרוף הוא ענין שכלי לא ענין נוסף עד שאיננו ממאמרות הנמצאות אם לא בשכל כמו שהתבאר בחכמת האלהית ואמרו כי הזמן מקרה דבק לתנועה כשיביטו בה ענין הקדימה והאיחור ותהיה נספרת בזה כלל הרב אמתת הזמן ומהותו וירצה כי בהחלק התנועה בה תאר נוסף והכנסה תחת המספר יתחדש הזמן כי יהיו הקודם והמתאחר אשר בם המשך המציאות שהוא עצמות הזמן ואמתתו ולזה היה סוגה המספר ר"ל הספור לא שירצה הרב בזה כי הספירה תהיה סוג הזמן אמנם אלכסנדר כבר אמר שהספירה הוא סוג הזמן ר"ל ההמצות ר"ל הטבע אשר לו לחלק שהוא המשכה ואמר זה להבדיל טבע הזמן מטבע התנועה והוא מה שלא כוונו אריסטו ואין בנוסחת ספר ארסטו אשר לאלכסנדר ספירה אבל בו מספר וכבר הארכתי בזה בפירושי לכוונות עוד אמר אמנם שאין הצטרפות בינו ובין דבר מנבראיו ירצה בו והוא היחס האמתי המוחלט אשר יכנה בו יחס האב לבן כמו שאמר למעלה בתארך ראובן שהוא אבי פלוני אמנם שיהיה ביניהם קצת יחס ירצה קצת יחס אמתי לא יחס מוחלט הרצון בקצת יחס ההקשה ר"ל הפחות והיתר והשווי והוא אמרו הוא דבר שיחשב בו שאפשר ואינו כן שאי אפשר שיצוייר וכו' ואמרו ואע"פ שיעלה לסוג אחד ירצה ואע"פ שלא יהיו תחת שני סוגים עליונים אבל יהיו תחת סוג עליון אחד ויעלו לסוג אחד ומביא משל לכשיהיו תחת שני סוגים עליונים הוא אמרו שאין בין המאה אמות וכו' ואחר כן יביא משל לכשיהיו ממאמר אחד והוא אמרו אין יחס ג"כ בין המתיקות ובין החכמה ודע כי עקר זה מבואר בסוף המאמר השביעי משמע הטבעי ושם התבאר כי המסכימים הם האחדים בשם ובגדר והמסכימים לא יתקבצו ר"ל לא יתיחסו אם לא יהיו אחדים בסוג והבדל והנושא המיוחד ר"ל המקבל הראשון להבדל כי לא יאמר זה השחרות יותר רב גווניות מזה הלובן והתבאר שם כי התנועות השוות הן אשר יכרתו בזמן שוה ובשיעור שוה וששתיהן מסכימות במין ומסכימות במה שעליו התנועה אשר הוא המקבל הראשון אשר יונח מהן מדרגת ההבדל לפי שהבדלי הישרה והסבובית אמנם הם מפני המשא ר"ל מה שעליו התנועה הנה כבר ימצא העתקה מה באורך רמוז אליו והשתנות מה באותו אורך והנה אינן מתיחסות ולכן לא תהיינה שוות כי הן מתחלפות בסוג כ"ש במין לכן התנינו שיסכימו במין ר"ל שיסכימו השתי תנועות בעצמן ואם יסכימו על מה שעליו התנועה אז יתיחסו והם אשר יקראם ארסטו המצטרפות אמנם הישרה והסבובית לא יוקשו ולא יתקבצו עד שיאמר עליהן שהן שוות ואם הן מסכימות בסוג ושניהם העתק מפני חלופן בשני העניינים יחד רצוני מפני חלוף מה שעליו התנועה במין וחלוף התנועה בעצמה והראשון סבה לשני הנה בארתי לך להישירך בהבנת כל מה שאמרו הרב בפרקים אלו בענין ההתיחסות והדמיון ואם ידעתי כי כבר השגת זה במקומו רק העירותיך על צד הזכירה מצורף עם הביאור ותנוח בו נפש מי שלא הגיע למעלתך מן המעיינים ועל שני אלו האופנים הבאנו מאמרים רבים מדברי הפלסופים בפירושנו לזה הספר ולס' כוונות עד שתשלם מלאכת הקודש ואמרו אע"פ שאין זה מקרה בעצמו ית' ירצה על שיהיה דבר נוסף בעצמו אלא שהוא בכלל קצת מקרה ירצה ענין מקרי מושכל עליו ואמרו אשר צריך שיקלו בתאר הבורא בו ירצה להמון כפי מחשבות בני אדם ואמרו ולא יחייב זה שנוי בעצמו ית' בהשתנות המיוחסים ירצה כי אינו מקרה בעצמות אבל יחייב שינוי היחס והוא שנוי ענין הצרופים ולזה ביאר הרב באמרו ה' למבול ישב כי יחסו הוא אל המינים ולא אל האישים והמינים תדירים קיימים כמו שבארנו וגם זה היחס אינו אמתי בבחינה שהם אפשריים בעצמם והוא ית' מחויב המציאות ואמנם אמרו קנין המלאכה אשר בו ירצה והוא התכונה מתכונות הנפש ואמרו אבל כל פעולותיו ית' המתחלפות כלם בעצמו ירצה שמצד עצמו הוא פועל מה שפועל כי הוא פועל הנמצאות בידיעה ר"ל מצד ציורו להם וציורו הנמצאות בציור משובח הוא שכלו שהוא עצמו כי הוא השכל והוא המשכיל והוא מושכל עוד אמר ושהתוארים חלוקי העניינים הרבים הנמצאים בספרים המורים עליו ית' מצד רבוי פעולותיו לא מפני רבוי בעצמו וקצתם להורות על מה שנחשוב שלימות ביאור הרב כי התארים אשר מפני הפעולות אין בהם רבוי בעצמו וכן ביארוהו הפלוסופים וככה בענין השלילה גם הקלו בצרוף להעברה למה שהוא ענין שכלי ובבחינת היות הנמצא עלול מאתו לא נמצא בעצמו וכאלו הוא שכל הפועל וראיתי להביא לך הנה כל התוארים אשר התאירו הפלוסופים ואיך באורם עד שישובו אל עצמו ואין שם רבוי ואלקט זה מאבו חמד אל גזלי המחוזק בדברי ברש"ד ואומ' דע לך כי הפלוסופים עם אשר בארו אחדות השם יתברך הנה הם יאמרו לבורא שהוא ראשון ושהוא התחלה ראשונה ונמצא ועצם אחד וקדמון ונצחי ומשכיל ושכל ומושכל ופועל ובורא ויוצר ויכול ורוצה וחי ומטיב וטוב ומחוייב המציאות וחושק וחשוק וערב ומקבל עריבות ואמת גמור וחשבו שכל זה מליצה מענין אחד אין רבוי בו וזה מן הפלא וצריך שנעמידך על זה עד שיהיה במדרגת השיר ושבחנו השם ית' ונאמר עצמות והתחלה אחד ואמנם התרבו השמות בצרוף דבר אליו וצרופו אל דבר או שלילת דבר ממנו והשלילה והצרופים לא יחייבו רבוי ואמנם הדרך בתשובת אלו כלם אל השלילה והצירוף הוא כי כאשר נאמר לו ראשון הנה הוא צרוף לו אל הנמצאות אחריו וכאשר נאמר התחלה הנהו רומז אל שמציאות זולתו ממנו לא הוא מזולתו והוא אם שלילות לו או צירוף לו אל עלול וכאשר נאמר עצם ענינו הנמצא לשלול ממנו העמידה בנושא וכאשר נאמר קדמון ענינו שלילת ההעדר ממנו ראשונה וכאשר נאמר נשאר או נצחי ענינו שלילת ההעדר באחרונה וישוב המגיע מן הקדום והנשאר אל המציאות אינו קדום בהעדר ולא מושב בהעדר וכאשר נאמר מחוייב המציאות ענינו שהוא נמצא אין עלה לו והוא עלה לזולתו ויהיה המשפט מן השלילה והצירוף אחד שענין אין עלה לו שלילה ושומו עלה לזולתו צרוף וכאשר נאמר לו שכל ענינו שהוא נמצא נקי מן החמר וכל נמצא שזה תארו הנהו שכל ר"ל ישכיל עצמותו וישער עצמותו וישכיל זולתו ועצמות האל זה תארו נקי מן החמר וא"כ הוא שכל והם שתי מליצות מענין אחד וכאשר נאמר משכיל ענינו שעצמותו שהוא שכל הנה לו מושכל הנהו עצמותו כי הוא ישער בעצמו וישכיל עצמו הנה עצמותו מושכל ועצמותו משכיל והכל אחד כי הוא שכל מצד שהוא מהות מופשטת מהחמר לא יהיה דבר נעלם ממנו ולמה שהשכיל עצמו הוא משכיל ולמה שהיה עצמו מושכל לעצמו הוא מושכל ולמה שהיה שכלו לעצמותו לא יוסיף על עצמותו הוא שכל וכאשר נאמר יוצר ופועל ובורא ושאר תארי הפועל הנה ענינו שמציאותו מציאות נכבד ישפע ממנו מציאות הכל השפעה מחוייבת ושמציאות זולתו מגיע ממנו ונמשך למציאותו כמו שימשך האור מהשמש אלא שאינו טבע גמור אבל הוא יודע בעצמותו שעצמותו התחלה למציאות זולתו והשפעת מה שישפע ממנו ידוע לו והוא היודע והוא הפועל כי ידיעתו היא התחלת פעולתו כי ידיעתו בעצמו הוא בהיותו התחלה לכל שהיא ידיעתו בעצמו כי הוא ידע הזולת במה שידע עצמו לא שיעלל אבל הנמצא עלול לידיעתו וזה עניין היותו פועל וכאשר נאמר יכול לא ירצה בו אלא היותו פועל על אופן אשר שיערנוהו והוא שמציאותו מציאות ישפע ממנו זולתו ושבהשפעתו תסודר כל ההדרגה בכל הנמצאות על צד יותר מופלג במציאות האפשרות בשלימות והטוב וכאשר נאמר רוצה לא ירצה בו אלא שמה שישפע ממנו אינו נעלם ממנו ואינו מצטער עליו אבל הוא יודע ששלימותו בהשפעת הכל ממנו ופעלו פעל מסודר מידיעה ויסודר הנכבד משתי הפכים ורצונו הולכת בנמצאות כפי ידיעתו ושיכלתו לא תחסר מרצונו ויעבור בזה הענין שיאמר לו רוצה שהוא רוצה ולא יהיה הרצון אלא ענין היכולת ולא היכולת אלא ענין הידיעה ולא הידיעה אלא ענין העצמות הנה הכל א"כ ישוב אל ענין העצמות וזה לפי שידיעתו בדברים אינה לקוחה מן הדברים עד אשר יקנה תאר ושלימות מזולתו והוא בטל במחוייב המציאות ר"ל שתהיה ידיעתו כידיעתנו המגעת מצורת הגשמים והוא אינו דומה לידיעתנו באופן מה שציירנוהו בנפשותינו אחרי כן חדשנוהו ויהיה מציאות הצורה נקנית מן הידיעה לא הידיעה מן הצורה ובזה המשל היה הסדור בעצמותו סבה להשפעת הסדור בנמצא ולו היתה מציאות הצורה בנפשותינו מספיק בהגעת אותה הצורה היתה הידיעה בעינה ממנה היא היכולת בעינה והרצון בעינו אבל אנחנו לקצורנו לא יספיק ציורנו אבל יצטרך עם זה אל רצון מתחדש ישולח מכח תשוקיי כדי שיתנועע ממנו הכח המניע לעצלים ולעצבים ויתנועע בתנועת העצלים היד וזולתה ויתנועעו הכלים ויניעו עד שתגיע הצורה המצויירת בנפשותינו הנה הצורה בנו בלתי ההתחלה המניעה אשר היא התחלת היכולת ואינו כן במחוייב המציאות כי אינו מורכב מגשמים יצמחו הכוחות בקצותיו ויהיה הכח והרצון והידיעה והעצמות ממנו אחד וכאשר נאמר חי לא נרצה בו אלא שהוא יודע ידיעה ישפע ממנו הנמצא אשר יקרא פעלו כי החי הוא הפועל המשיג והוא הנרצה בו במציאותו עם צרוף הפעולות על האופן אשר זכרנו ולא כחיותנו כי היא לא תשלם אלא בשתי כחות מתחלפות תמשך מהם ההשגה והפעל וחיותו ענין עצמותו ג"כ כי הוא אינו אלא ידיעתו וכאשר נאמר לו מטיב רצינו בו שישפע ממנו הכל ויקבל ממנו התועלת ולא לכונה תשוב אליו כי הטוב ישלם בשני דברים אחד מהם שיהיה למקבל הטובה עליו תועלת כבר חוייבה ממנו כי מי שנתן דבר למי שיסתפק ממנו לא יתואר הנותן בטוב והשני שלא יצטרך המטיב אל הטוב ויהיה הקדימו אל הטוב לצורך עצמו כדי שיהולל או יקנה שם עליו או ימלט נפשו מן המות כי זה יקרא משפיע לא מטיב הנה הנרצה בזה עצמותו עם צרופו אל הפועל ושלילת הכונה אל שישוב אליו וכאשר נאמר טוב ע"צ שמציאותו נקי מן החסרון ואפשרות ההעדר כי הרע אין עצמות לו אבל ישוב אל העדר העצם או העדר תקון העצם והנה המציאות מצד שהוא מציאות טוב וישובו אלה השמות אל השלילה לאפשרות החסרון והשנוי וכבר יאמר טוב למה שהוא סבה לסדור הדברים והראשון התחלה לסדור הכל הנהו טוב ויהיה השם מורה על המציאות עם מין הצרוף וכאשר נאמר מחויב המציאות הנה ענינו חיוב המציאות עם שלילת עלה למציאותו ושקרות עלה להעדרו ראשית ואחרית וכאשר נאמר חשוק או חושק וערב ומקבל עריבות הנה ענינו הוא שכל יופי והוד ושלימות הנהו אהוב וחשוק לבעל השלימות והוא משיג עצמו ומושג לעצמו היפה ואין ענין לערבות אלא השגת השלימות הנאות ומי שיודע שלימות עצמו בהקיפו ביודעים או הקיפו ביופי צורתו ושלימות יכלתו וכח אבריו ובכלל השגתו לציור כל שלמות הוא אפשר לו הוא אוהב שלימותו ונהנה בו ואמנם תחסר הנאתו כשיעור ההעדר והחסרון כי השמחה לא תשלם במה שסר או במה שירא מסורו והראשון לו ההוד היותר שלם והיופי היותר תמים אחר שכל שלימות הוא אפשר לו הוא נמצא לו והוא משיג לאותו השלימות עם הבטח מאפשרות החסרון וההסרה והשלימות הנמצאת לו למעלה מכל שלימות ואהבתו וחשקו לאותו השלימות למעלה מכל אהבה ועריבותו למעלה מכל עריבות והוא יותר גדול משיולץ אלא שאי אפשר מבלתי הרחקה בהשאלה כמו שנשאיל לו תיבת הרוצה והבוחר והפועל עם גוזרנו מרחק רצונו מרצוננו ויכולתו מיכולתנו וידיעתנו ולולי יהיה ערבות אלא בתאות המאכל והטיול היה ענין החזירים והחמורים יותר נכבד מענין המלאכים ר"ל ההתחלות המופשטות מהחמר שאין להם עריבות אלא בשמחה במה שישיגו היופי והשלימות הראשון אשר לא יראו מסורו ומכל אשר לראשון למעלה מן המלאכים כי הוא עלה והם עלולים והוא הטוב אשר אין בו חסרון והוא האמת הגמור כי הוא נמצא בעצמו והאמת הוא המציאות והשם יתברך הוא הנמצא הראשון א"כ הוא האמת הראשון והוא הטוב הגמור והוא החשוק יחשקהו זולתו או לא יחשקהו כמו שהאל משכיל ומושכל ישכילהו זולתו או לא ישכילהו וכל אלו הענינים שבים אל עצמותו ואל השגתו לעצמותו והשכילו עצמותו הוא ענין עצמותו כי הוא שכל נקי מופשט וישוב הכל ענין אחד והוא השכל ואין קריאתנו שכל הוא מורה על ענין שולל אבל הוא השם היותר מיוחד בעצמותו אצל הפלוסופים המשאיים בחלוף מה שראהו אפלטון שהשכל בלתי ההתחלה הראשונה ושהוא לא יתואר בשהוא שכל כי השכל הוא השם המורה עליו באמת אצל הפלוסופים כמו שיורה עליו השם המפורש אצלנו והוא יורה ג"כ על השפעת הנמצאות ממנו אחר שהשכל אמנם ישכיל הנמצא ויגיע בהשכילו ית' והבן זה: