ואמרו אם לא יפרש אותו במאמר מובן כמאמר קצתם יכול לעצמו חכם לעצמו כבר אתה רואה כי הרב אמר על אלה שלא פירשו מאמרם בדבר מובן אמנם כשתחפש כל מאמרי הרב בספרו עליהם ותבין כל חלקיהם תדע כי המובן אצל הרב מזה המאמר הוא מה שעמדתי עליו אחר חקירה רבה וזמן ארוך והוא כי אמרו חכם לעצמו אינו רוצה לומר יודע עצמו אבל שמעצמו הוא שיהיה יודע ר"ל שבו ענין עצמי הוא מאמתתו ומהותו אינו נוסף על עצמותו כי תאריו אינם עצמו ולא דבר יוצא מעצמו בו ידע מה שידע וכן רוצה לעצמו אינו רוצה לומר שירצה עצמו אבל שמעצמו שהוא רוצה ומן השקר שיהיה הבורא נעדר ממנו וכן מעצמו שיהיה חי ויכול ואמרו מן העצם בעל התארים ירצה העצמיים עוד אמר אמנם תאריו העצמיים לו ית' אינם מפעולותיו שאי אפשר שיחשב שהבורא ברא עצמו אבל היותו בורא הוא בורא לזולתו ולא לעצמו ולכן לא יהיה תואר עצמיי לו לפי שהוא מכלל פעולותיו וזהו אמרו והם בתארים ההם וכו' ואמרו שאלו הענינים שונים ושלימיות אשר מן השקר שיהיה הבורא נעדר מהם מאומה ואי אפשר שיהיו מכלל פעולותיו ירצה כענין הבורא ר"ל שהוא מכלל פעולותיו כבורא אבל בבחינת עצמו זהו ביאור דעתם והחכם ביאר במופת שאלו הד' ג"כ אינם בבחינת עצמו אבל בבחינת הפעולות ושמשפט אלו הד' כמשפט מלת הבורא אשר יודו הם בה שאינה תואר עצמותי אך כפי יחסים מתחלפים בינו ובין הפעולים והוא כממוצע בין בחינת הפעולות ובין בחינת עצמו ר"ל דומה לו לא שלקח מאמתת ענינו ואמר ואשר תדעהו עד סוף הפרק ואמרו להיות כל משיג עצמו חי וחכם בענין אחד זה ירצה והחכמה ענין במשיג עצמו כשנרצה בחכמה השגת עצמו והעצם ההוא המשיג הוא בעצמו העצם המושג כלומר לא נשאר חלק יהיה חיות זולת העצם המשיג אבל הוא המשיג והוא המושג והוא ההשגה כי עצמו הוא המושקף לעצמו על שהוא הוא ההשקפה בעצמו ית' שאינו לפי דעתנו מורכב משני דברים דבר ישיג בו יהיה חכם ודבר אחר לא ישיג בו היה חי כאדם המורכב מנפש משגת וגוף בלתי משיג וכשנרצה באמרנו חכם משיג עצמו על שעצמו הוא המשיג יהיה החכמה והחיים ענין אחד והם לא יביטו לזה הענין אבל יביטו השיגו לברואיו ויהיה זולת עצמו החי והנה הוא א"כ בבחינת הברואים ודע זה וכן בלא ספק היכולת והרצון היכול על הדבר יכול על הפכו והרוצה אפשר שירצה חלופו הנה אין היכולת והרצון כל אחד מהם נמצא לבורא בבחינת עצמו שהוא לא יוכל על עצמו ולא יתואר ברצותו עצמו כמו שלא יברא עצמו הנה אין זה התואר א"כ בבחינת עצמו הנה כבר התבאר לך שאלו התארים הד' אשר חשבו כת המעתזלה עצמיים אינם בבחינת עצמו אבל בבחינת הברואים ולזה נאמר אנחנו וכו' והוא מבואר אחרי מה שאמרנוהו יתברך המיישיר אמר משה למה שהיה ענין המדברים לקוח מספריהם הבלתי ידועים אצלנו והרב ז"ל אמנם הביא כלל סברתם בלתי ראיה ובלתי מה שהניעם אליו ראיתי להביא הנה מה שהביאו אבן רשד בהפלת ההפלה על זה ושהם סברו בהתחלה הראשונה שהיא נמצאת בכל דבר והיא הפועלת לא זולתה ותארוה בשבעה תארים נוספים על העצמות הד' אשר הביאם הרב ביחוד וג' זולתם והוא ממה שישירך בהבנתם ויקיף לך רוב דעותם ואומר העניינים אשר הניעו המדברים אל סברתם בהתחלה הראשונה ואמתת סברתם והגנויות אשר יחייבו להם הם אלו המדברים סברו בהתחלה הראשונה שהיא עצמות בלתי גשמות ולא בגשם חיה יודעת רוצה יכולה מדברת שומעת רואה ושזאת העצמות היא הפועלת לכל הנמצאות בלי אמצעי והיודעת בם בידיעה בלתי בעלת תכלית אחר שהיו הנמצאות בלתי בעלות תכלית וסלקו העלות אשר הנה ושזאת העצמות החיה היודעת הרוצה השומעת הרואה היכולה המדברת נמצאת עם כל דבר ובכל דבר רצונם מדבקת בם דביקות מציאות וזאת ההנחה ישיגוה גנויות וזה שמה שזה תארו מן הנמצאות הנהו בהכרח משיג הנפש לפי שהנפש היא מציאות עצמות אינה גשם חיה יודעת יכולה רוצה שומעת רואה מדברת הנה אלו התחילו התחלת הנמצאות נפש כוללת נפרדת מן החמר מצד שלא ישערו ונזכיר הספקות אשר יחויבו לזאת ההנחה ויותר נגלה מהם המאמרים בתארים שתהיה הנה עצמות מורכבת קדומה הנה תהיה הנה הרכבה והוא חלוף מה שהניחו האשעריא משכל הרכבה מחודשת לפי שהיא מקרה וכל מקרה אצלם מחודש והניחו עם זה כל הנמצאות פעולות עוברות ר"ל אפשריות ולא יתכן שבהם סדור ולא הדרגה ולא חכמה גזרה בטבע הנמצאות אבל סברו שכל נמצא אפשר שיהיה בחלוף מה שהוא עליו והם עם זה יראו בעשוים במלאכה אשר דמו בה הפועלים בטבע שבהם סדור והדרגה וזה יקרא חכמה ויקרא האומן חכם ואשר הספיקו בו על זאת האמונה בזאת ההתחלה הוא שהם דמו הפעולות הטבעיות בפעולות הרצוניות ואמרו כל פועל במה שהוא פועל הנהו מסודר מפועל רוצה בוחר חי יודע ושטבע הפועל במה שהוא פועל ישפוט זה והספיקו בזה בשאמרו מה שזולת החי הנהו דומם ומת והמת לא יסודר ממנו פעל הנה מה שזולת החי לא יסודר ממנו פועל וכפרו הפעולות המסודרות מן הענינים הטבעים וסלקו עם זה שיהיה לדברים החיים אשר בנגלה הפעולות ואמרו שאלה הפעולות יהיו מחוברות בחי ובנגלה ואמנם פעלם החי אשר בנעלם יחוייבו להם שלא יהיה בנגלה חיות לפי שהחיות אמנם יקוים לנגלה מפעולותיו וג"כ הנה מאין מי יתן ואשער יגיע להם זה המשפט על הנעלם והדרך אשר הלכו בקיום זה האופן הוא שיניחו שהמחודש לו מחדש וזה שרש לא ילך אל בלתי תכלית וילך הענין בהכרח אל מחדש קדמון וזה אמת אבל לא יתבאר מזה שזה הקדמון אינו גשם ולכן יצטרך שיצטרף אל זה שכל גשם איננו קדמון וישיגוהו ספקות רבות ולכן נקבל בזה באורם שהעולם מחודש אחר שכבר אפשר שיאמר שממנו גשם קדמון אין בו דבר מן המקרים אשר הבאתם ראיה מהם על שהשמים מחודשים לא מן הכוכבים ולא מזולת זה עם שאתם תניחו מורכב קדום ואחר שהניחו שהגשם השמימי מהווה הניחוהו על זולת התאר אשר יובן מן ההויה בנגלה והוא שיהיה מדבר ובזמן ובמקום ובתאר מן התארים כי אין בנגלה גשם יתהוה מלא גשם ולא הניחו הפועל כפועל בנגלה וזה שהפועל אשר בנגלה אמנם פעלו שישנה הנמצא מתאר אל תאר לא שישנה ההעדר אל מציאות אבל מנמצא מה אל נמצא מה מתחלף לו בעצם והגדר והשם והפעל ולכן כאשר קבל להם שהשמים מחודשים לא ישוער שיתוארו שהוא ראשון המחודשים ומתאר שלא יהפך ההפך אל הפכו כי לא ישוב עצם ההעדר מציאות ולא עצם החום קור אבל החם ישוב קר והנעדר הוא אשר ישוב נמצא ולכן אמרו כת המעתזלה שההעדר עצמות מה אלא שהם שמו אותו העצמות ערום מתאר המציאות קודם הוית העולם והמאמרים אשר דמו בעבורם שיחויב מהם שלא יהיה דבר מלא דבר הם מאמרים בלתי אמתיים והיותר מספיק מהם שהם אמרו אם לא יהיה דבר אלא מדבר הלך הענין אל בלתי תכלית והתשובה שזה אמנם ימצא ממה שהיה על יושר לפי שיחוייב מציאות מה שאין תכלית לו בפועל ואולם בסבוב אינו נמנע כמו שיהיה מן האויר אש ומן האש אויר אל בלתי תכלית והנושא נצחי הנה מטענותם בחדוש הכל הוא שמה שלא ימנע מן המחודשים הנהו מחודש אבל הנושא המחודשים לא ימנע מן המחודשים הנהו מחודש וסוף דבר מה שיחוייב להם מן ההפסד בזאת הראיה כאשר קובלה להם זאת ההקדמה הוא שהם לא ישלחו המשפט שמה שלא ימנע מן המחודשים בנגלה הוא מחודש על שהוא מחודש מדבר לא מלא דבר והם יניחו שהכל מחודש מלא דבר וג"כ הנה זה הנושא אצל הפלסופים והוא אשר יקראוהו החמר הראשון לא ימנע מן הגשמות והגשמות המשולחת אצלם בלתי מחודשת וההקדמה האומרת שמה שלא ימנע מן המחודשים מחודש אינו אמתי אלא מה שלא ימנע מן המחודש אחד בעינו ואולם מה שלא ימנע מן המחודשים הם אחדים בסוג ואין להם ראשית מאין יחויב שיהיה הנושא אותם מחודש ולכן אחר ששיערו בזה המדברים מן האלשערי' צרפו אל זאת ההקדמה הקדמה שנית והוא שאי אפשר שימצאו מחודשים אין תכלית להם ר"ל לא ראשית ולא אחרית וזה אינו מחויב אצל הפלסופים זה הגנות אשר תחייב הנחת אלה והנחתם ג"כ שהפועל האחד בנגלה אשר הוא ההתחלה הראשונה הוא פועל לכל מה שבעולם מבלי אמצעי וזה שזאת ההנחה תחלף מה שיורגש מפעל הדברים קצתם בקצת ויותר חזק אשר הספיקו בזה הוא שהפועל בו לו היה פועל היה הענין הולך אל בלתי תכלית ואמנם היה מחוייב זה לו היה הפועל אמנם הוא פועל מצד אשר הוא פעול והמניע מניע מצד אשר הוא מתנועע ואין הענין כן אבל הפועל אמנם הוא פועל מצד שהוא נמצא בפועל לפי שהנעדר לא יפעל דבר ואשר יחויב מזה הוא שיכלו הפועלים אל פועל בלתי פעול כלל לא שיסולקו הפעולים כמו שחשבו האנשים ועוד אשר תחייב תולדתם מן הבטל יותר מאשר יתחייב מהקדמותם אשר בם הלכו אל תולדתם וזה שאם היתה התחלת הנמצאות עצמות חיה וידיעה ויכולת ורצון והיו אלו תוארים נוספים על העצמות ואותה העצמות בלתי גשמות הנה אין בין הנפש וזה הנמצא הבדל אלא שהנפש היא בגשם וזה הנמצא הוא נפש אינו בגשם ומה שהיה בזה התאר הנהו בהכרח מורכב מעצמות ותארים וכל מורכב הנהו בהכרח צריך אל מורכב אחר שאי אפשר שימצא דבר מורכב מעצמותו כמו שאי אפשר שימצא מתהווה מעצמותו לפי שההויה אשר היא בפועל המהווה אינו דבר זולת הרכבת המתהווה והמהווה אינו דבר בלתי המרכיב ובכלל הנה כמו שלכל פעול פועל כן לכל מורכב מרכיב פועל לפי שההרכבה תנאי במציאות המורכב ואי אפשר שיהיה דבר עלה בתנאי המציאות לפי שהיה מחויב שיהיה הדבר עלת עצמו ולכן היו המתעזלה בהנחתם אלה התארים בהתחלה הראשונה שבים אל עצמות לא נוספים עליה על צד אשר ימצאו עליו הרבה מן התארים העצמותיים להרבה מן הנמצאות כמו היות הדבר נמצא ואחד ונצחי יותר קרובים אל האמת מן האלשעריה וסברת הפלוסופים בהתחלה הראשונה היא יותר קרובה מסברת המעתזלה הנה כבר זכרנו הענינים אשר הביאו המדברים אל כמו זאת הסברה בהתחלה הראשונה והגנויות אשר יחויבו להם ועוד נזכור כמו זה בסברת הפלוסופים במה שיבוא והוא ממה שיעמידך בהם על הבנת הקדמותיהם ומה שהביאם אליהם ומה שישיגם מן הגנות ושהגנות אשר ישיג לפלוסופים הוא במקרה כי אין כל צודק משובח עד יחקר ויוסר הגנות כי הוא כמעיין נרפש ומקור משחת וצדיק מט לפני רשע ואי אפשר שימשך כי יתגלה האמת ויביע ויטהר: