הבן אמרו אשר השיגו משה ושלמה ע"ה הוא אשר השיגו האיש האחד מקצת דורשי החכמה וכמה הוא רחוק מה שהבינו ר' יהודה חריזי בשאמר בכוונותיו וביאוריו על פרקי זה הספר כי בזה הפרק ישאל ויספק מה ההבדל בין השגת מר"עה ובין השגת שלמה ע"ה הפריד בין האחדים והיו לאחדים בידיך וצדק החכם ר' שמואל אבן תבון על מה שספר עליו תבין אמרו ויקדם פני הבורא בזאת האמונה לעג והתלוצצות על הכת ההיא כי לצנותא דע"ז וכל הדומה לה שריא עוד אמר שהשלימיות כלם הם קצת קניינים ולא כל קנין ימצא לכל בעל קנין אמר משה כל ימי נבוכותי בהבנת זה ולא ראיתי מי שיעמידני עליו עד שהבנתי וראיתי דבריו נלקחים מדברי ארסטו באות הלמ"ד כי אמר שם דבר זה עניינו ולפי שהראשון כבר אמרנו שהוא שכל הנה יחוייב שיהיה בתכלית השלימות הנה לו פעל השכל והוא הציור בהכרח הנה מה אשר ישכיל כי הציור הפעלות והמצויר הוא שלימות אותו ההתפעלות ותמימותו כמוחש לחוש ואם היה ישכיל דבר אחד וישלם בו הנה אותו הדבר הוא עלה הנה אינו אם כן בתכלית הקדימה והמעלה כי אשר ישכילהו הוא קודם עליו בטבע הנה יחויב שלא ישכיל אלא עצמו ושיהיה זה הפועל מדובק בו תמיד ולא ישיגהו כשלא ישכיל זולתו חסרון כי הרבה מההעדרים יותר נכבד מהקנינים כי זה שלא יראה האדם דבר הרבה טוב מאשר יראה הנה אמרו הנה כבר התבאר לך כי כל אשר התבאר לך במופת שלילת דבר אחד ממנו תהיה יותר שלם ירמוז בשלילה האחרונה והוא על שלא ישכיל דבר אחד על שישלם בו ולא ישיגהו בשלא ישכיל זולתו חסרון כי השלימיות כלם הם קצת קנינים ולא כל קנין ימצא לכל בעל קנין במה שהוא שלם כי הרבה מההעדרים יותר נכבד מהקנינים כי זה שלא יראה האדם כמו שיאמר ארסטו דבר הרבה טוב מאשר יראה מהעניינים המטונפים והחסרים וככה בהשכלה אצלו ית' והרבה הפליג להמריץ רבינו משה למה החליטו האנשים כלם בביאור שהבורא לא ישיג מהו אלא הוא כי לא יושג כי אם בשלילה אמנם כי השגתו באופן שישיג עצמו אשר הוא עצמו לא ייוחד אלא לעצמו ופני לא יראו ושהשגתו הוא הליאות מתכלית השגתו ר"ל שהשיגנו ליאותנו מתכלית השגתו הוא השגתו כי נדע כי ציורו עצמו מיוחד לעצמו על שהציור הוא עצמו ואין מי שישיג הנמצא באופן אשר ישיגהו הוא ולכן יצא ממנו הנה מאמר אלהי מאד נפלא אמרו מחק התורה האלהית כמו שתראה בכוונות וכל הפלוסופים אומרים נצחנו בנעימותו והוא אופן הנועם והשבח והאחדות אשר בו ישיג הנמצא כמו שאמר ב"ר הנה מי יתן ואדע במה זה יעדיפו השכלים הנפרדים זה על זה אם לא ביתרון השבח והאחדות אשר בו ישיגו הנמצאות ונעלם ממנו לחוזק הראותו כי הוא נראה בכל נמצא כי האלוה ית' איננו התחלה מניעה לבד אבל על שהוא צורה ועל שהוא תכלית ולמה שהיה הוא היותר פשוט שבעצמים והיותר ראשון להם חויב שיהיה התחלה לכל העצמים ומדבר להם מצד שהוא יותר פשוט בענין היותר פשוט בכל מאמר שהוא מטבע אותו הסוג שהוא התחלה והסבה במציאות שאר מה שבאותו הסוג ובידיעתו ובשעורו והוא באחדים הספורים אחד אחד ובקולות קולות ובאיכות איכות כגון הגוון הלבן כי בו   יודעו שאר הגוונים וישוערו ככה כל א' מהעצמים אמנם יודע טבעו במה שבו משלמותו העצמות ופשיטותו והכרחיותו ושבחו וכמו שהלבן המשער לכל הגוונים יפריד הראות כן העצם המשובח ההוא המשער לכל העצמיות יפריד כח שכלנו מהשיגו לחוזק הראותו כי לקחנו מאמתתו מעט והעדיף עלינו עד ששבו עינינו לעיני העטלף מהשיגו ולבושיה כתלג חור והבן דרך האלהי אחרי בארו מדברי נעים זמירות כי השתיקה הוא השבח והראויה באמת איך בארו מדברי חכמי ישראל המתוארים בחסידות באמת ואיך התענג במאמר ההוא ומצאו מסכים לאמת ומתיחד עם דבריו מקביל להנעת הראש ושאר המדרשות וכנגדם רמז אשר מי יתן והיו כל המאמרים כמותו ולא יפגיעו במציץ והנה ביאר כל חלקי המאמר ביאור נפלא לא יסבול המחלוקת ולא שלא כיון אמרו רק בענין אחד והוא אמרו משל למלך שהיו לו אלף אלפי אלפים דנרי זהב שזה בעצמו מורה על התארים ואם אינם ממינם והרב הרגיש בזה ודבר דרך שלילה אמר להורות שאלו אשר הם אצלנו שלימיות אין אצלו יתב' ממינם דבר והשמיט בחכמת המשל שהיה לו ואמר חכמת זה המשל אמרו דינרי זהב וכל זה כפי עומק חכמתו וכונתו להישרת אומתינו אל האמת ית' מי שחמל על עמו וחנן בהמציא מורה האמתות כמוהו: