כלל אותיותיהם י"ב והיו מכנים בו על מה שבא בקריאת שם בן ד' אותיות כמו שנכנה אנחנו באל"ף דל"ת הפלא מחכמת הרב איך הבין הדבר מעצמו כמו שהוא כי נראה מדבריו שלא הביט אל ספר הבהיר והסכים עם זה מה שנאמר שם שם בן י"ב כי ר' נחונייא בן הקנה אומר שם יברכך ה' יאר ה' ישא ה' שם בן י"ב אותיות ונקודו כן יפעל יפעל יפעול הנה נראה מזה הצד ששם בן י"ב הוא שלשה שמות כמו שאמר הרב רק שיראה לי שמתבאר בו כל מה שבא בקריאת שם בן ד' אותיות כי הוא בכתקרוב כשם בן ד' אותיות ובפעל כשם בן שתים עשרה ר"ל שמורה על כי הוא ית' היה הוה ויהיה ובכלל המחויב המציאות בשלוח וכי שם בן ד' אותיות בנקודו המיוחד הידוע אצלם יכלול על כל מה שיתבאר בו שם בן י"ב אותיות ואמנם שם בן ד' אותיות כשישנו נקודה בשלשה אופנים מתחלפים ישוב בן י"ב אותיות על שם בן י"ב והם האותיות אחדות בעצמן והמכונה ואשר בו יכונה יורה אצלי על ענין אחד בעצמו כי כל אשר יהיה הענין יותר קצר יהיה הענין יותר אלהי כי שם המפרש הוא אצלנו כלוח קצר מחקה יורה על אמתו ית' ואתה יודע כי ההבדל האחרון הוא המשלים לאמתת הנגדר והוא אשר במדרגת המצויר וכל אשר לפניו הוא הנגדר בכח וההבדל האחרון הוא הצורה המבוקש ענינה שמשים אותה מצויירת בפעל ולכן לא יתחלק כמשפט הצורה והנה יהיה השם המפורש אצל השכל א"כ הוא בעצמו האיצטוביא הראשונה אשר הוא השכל המשובח הא' המחויב המציאות המוחלט המשער כל העצמיות והתבונן בזה כי לוית חן הם לראשך דמיון מה שאמר האלהי בכל מי שאינו שלם כשידע הדבר שאינו כמו שהיה מדמה אותו תחלה שיפסיד אמונתו אמר ב"ר בפתיחתו לספר השמע כי המתפלספים והם הבלתי שלמים בחכמה כשיראו בתורה שאינה מה שחשבוהו ולא עלו במדרגה העליונה מהעיון עד שישקיפו בתורה מה שראוי שיושקף בו הרסו ולא הנהיגו נפשם בטבע הישר הנראה בנמצאות ושבו יותר חסרים מכל אנשים עד שבא החכמה מום על אנשיה ואל זה הענין בעצמו רמז המחבר בזה המקום ואמרו ואמנם אלו השנים אחרים מלמדים קצת חכמה אלהית בהכרח הנה הרב ביאר בזה בבירור כי דעתו שאין שם בן י"ב מורה על מה שיורה עליו שם המפורש מעצם האל כמו שאין שם בן מ"ב (נ"א שאין שם אדני) מורה עליו ואם יכונה בו ואמרו השגת השכל הפועל ירצה בו שישוב הוא ושישיג הנמצאות באופן אשר ישיגם הוא ובפירושנו לחי בן יקטן הארכנו באמתת ההמשכה ועצמותה עוד אמר וכבר התבאר בספרים המחוברים בחכמה האלהית שזאת החכמה אי אפשר לשכחה ר"ל השגת השכל הפועל והוא ענין אמרו ותלמודו מתקיים בידו אבובכר בן אלציג כתב על זה הדרוש באגרת הפטירה זה לשונו אולם החכמה האחרונה אשר היא הציור השכלי והוא מציאות השכל הנאצל אי אפשר בו השכחה אלא אם יהיה זה יוצא מן הטבע אבל איזה צד שיהיה אמנם ימצא זה למונח האחרון אשר הוא האדם ואמנם המונח הראשון הנה לא יתכן זה בו וזה כי המונח הראשון הוא בחכמת הצורה א"כ הוא מונח מצד והוא צורה מצד ועל זה הוא שכל ומושכל בענין אחד ושאר מה שנאמר בו בספר השכל ואולם החכמות אי אפשר זה בהם כי המושכל בהם זולת השכל והיודע זולת הידוע א"כ אי אפשר בהם ההפשטה א"כ אי אפשר באחת מן ההנאות ההשגות המתדבקות אלא בהנאה יהיה ההנאה מונחה הראשון הוא הנמצא ותהיה בו הצורה והוא המצייר ואין זה בדבר שיוחס אל כמו ההוים הנפסדים אלא בשכל הנאצל ועל זה הוא תמידיי עכ"ל ואמר עוד ואולם זה השכל הנאצל לפי שהוא אחד מכל צד והוא בתכלית הרוחק מההיולי לא ישיגוהו ההפכים כמו שישיגו הטבע ולא המעשה אשר מן ההפכים בנפש הבהמות ולא רושם ההפכים כשכלות אשר תשכיל המושכלות ההיוליים המתרבים א"כ הוא לעולם אחד ועל ענין אחד בהנאה זכה ושמחה והדר וששון והוא המעמיד הענינים כלם והאל רוצה בו ביותר שלם שיהיה בו מן הרצון כי הצדיקים שעברו אמרו כי האפשרות שני מינים מין טבעי ומין אלהי והטבעי הוא אשר יושג בחכמה ויכול האדם לעמוד עליו מעצמו ואמנם המין האלהי אמנם יושג בעזר אלהי ועל כן שלח האל הנביא ונתן הנביאים שיגידו לנו אנחנו כלל בני אדם באפשריות האלהיות והיותר מעולה שבמדרגה היא זאת המדרגה אשר הוא ציור האדם עצמו עד שצייר זה השכל עד הנה דבריו והארכתי בהביא לשונו יען כי הוא ענין לא ראיתיו בספרים שהגיעו לנו ועם שבו ביאור על ענין העזר האלהי אשר זכרהו רבינו משה בזה הספר כי ביאר שזאת החכמה ר"ל ציור הנפרד לא תושג ר"ל בחכמה העיונית ולא יוכל האדם לעמוד עליו מעצמו ר"ל בחקירה מחשביית אבל המין האלהי יושג בעזר אלהי ר"ל פתאום בהשתנות עצמותו אל עצמותו מאהבת האל עליו לכן יעמוד על ענין אחד ובהנאה זכה ואין שם רבוי כי המושכל בעצמו אחד ולא שכחה כי היודע הוא הידוע ואינו מושכל על שנשימהו אנחנו מושכל כענין בצורות ההיולניות אבל היא צורה מופשטת בעצמה ולכן תעמוד החכמה ההיא כי הוא מטבעו בעצמו אחד פשוט צורה שכלית עומדת לנצח ושם בן מ"ב אותיות אמרו בעלי הקבלה שהוא אב"ג ית"ץ קר"ע שט"נ נג"ד יכ"ש פצ"ר צת"ג חק"ד טנ"ע יג"ל פז"ק שק"ו צי"ת ואמרו שהרצון בו אל ברוך גדול יוצר תקיף צדיק קדוש רם עליון שר טוב נגיד נעים גבור דורש יסד כל שופט פקיד צורף רחום צור תמים גאה חסיד קרוב דוד טל נדיב עשיר יראוי גוזר לומד פודה זוקף קורא שומע קושב ומקשיב צבי ישר תם ואלה המלות המוצאות מהשם ההוא על שכל אות ממנו מורה על מלה מאלה המלות לא ידענו כי כן הוא כבר יוכל מי שירצה להעמיק בו לכוונו עם דברי הרב ז"ל ומאד הפליא באמרו ופתי יאמין לכל דבר אמר משה ומה שיראה לעין מפעולת הקמיעין והשמות אינו מבטל דברי הרב כי הוא במקרה וזה מפעל הדמיון וכבר נסה בזמנינו בעת למדנו החכמה אחד מן החכמים הגדולים כתב קמיע כלל בו לעגים והתלוצצות והתולים ואיתמחי קמיעא נשים תקשינה ללדת ולאו בהן כל הרפואות אחרי כן מניחות הקמיע היו יולדת עד יום אחד היו יושבים לפניו גדולי המדינה היא בורגוש והיו מספרים בענין השמות והוא היה מהביל עניניהם והם הביאו ראיות רבות לאמתם והיותר גדולה שבהם היה מה שנתאמת מענין הקמיע אשר עשאו הוא עצמו וצוה והביאו לפניו וגלה הדבר והראה מה שבו מן השחוק ונשארו מבוישים עד שהגיעו אחרי כן נזק גדול בנפשו גם ראינו איש מחלושי השכל היה מזכיר שם ונועץ מחט או מרצע בירכו ולא היה מזיקו ולא היה יוצא ממנו דם ומיד שהייתי מנסה בי להגישו אלי הייתי בורח ממנו מרגיש בפרוק החבור והשם ההוא שמענוהו יחד בעת הנערות מאדם אחד וזה לחוזק דמיונו וחולשת שכלו לא היה מפחד ואצלי שהיה מכת הנמנע היה נמנע ואינו רחוק אצלי שיעזור לזה ג"כ היות האותיות נחלקות כשאר הנמצאות השפלות ומיוחדות לפועלים השמימיים כענין במחצבים והצמחים וכפי זה יהיה בעצם אבל לא בראשונה כי אם בשנית אמנם כשיהיה בעצם וראשונה והוא שיהיו שם נמצאות רוחניות דקות בלתי מוחשות פעולות והוא אשר ממנו צמח המאמר   בצורות כמו שיראה אפלטון ושיכנעו אל נפש האדם ושיהיו נשמעות אל השבעותיו ודבוריו אשר הם היותר נגלה מפעולות הנפש המדברת עד שיכופם ויכריחם זה אצל רבינו משה ע"ה מכת הנמנע וארסטו רמז עליו במאמר הראשון ממה שאחר הטבע כי אחר מאמרו בסבות הביא ענין ההרגל והמנהג ואמר כי רושם ההרגל בנפש ענין חזק מאד והנה תוכל לראות כחו ואמתתו מענין הדתות כי יחקה בהם ענין דומה להבלי הזקנות ולאהבתו ההרגל והמנהג למה שגודל האדם בו מעת נערותו יטב עליו אמונתו ולו נעזב עם שכלו היה לועג עליו ואמר החכם ב"ר ואמנם אמר זה אחר המאמר בסבות לפי שהתורות ינוחו שהסבות לבלתי תכלית וכל זה יצא מהגעת הצורות כי חשבו שביסודות חום שמימיי בו נפשות בוראות למין מין ממיני החי וכל הפלוסופים הקודמים הודו באלו הנפשות רק שקצתם הניחם בממוצעות בין הנפשות השמימיות ואלו אשר באלו הגשמיים וקצתם אומרים שהם בעצמם יתלו בגופות אשר יהוום להדמות אשר ביניהם וכאשר נפסדו הגופות שבו אל חמרם הרוחני וגשמיהם הדקים אשר לא יורגשו וכפי זה יבאו על פשוטם מופתי הנביאים והנה רכב אש וסוסי אש סביבות אלישע כי רבים אשר אתנו מאשר אתם אבל כבר באר ארסטו במה שאחר הטבע כי אין שם נותן הצורה ולא נבדל עד שיביאה מחוץ אבל פועל מוציא מה שבכח אל הפועל במה שהוא גשם בעל נפש והוא השמים ולפי דעת ב"ס ורבינו משה הנה השכל הפועל הוא הנותן הצורות ואין שם פועלים רוחניים שלא נדעם ואין דרך לשמות ההם על האופן הזה: