שכל ומשכיל ומושכל כבר ידעת פרסום זה המאמר אשר אמרוהו הפלוסופים בש"י והוא אמרם שהוא השכל והמשכיל והמושכל מצד אמתת עצמו המצוייר לעצמו אשר הוא ציור עצמו ושאלו הג' ענינים בו ית' הם אחד והוא אמתתו ומהותו אין רבוי בו וכבר זכרנו אנחנו זה גם כן בחבורנו הגדול משנה התורה שזה פנת דתינו כמו שבארנו שם ר"ל היותו אחד לבד ושיקרא בשמות שלשה לא שיהיו שם בעצמו עניינים צרופים מושכלים כלומר כי לא יצטרף אליו דבר אחר ר"ל שלא יהיה שם דבר קדמון זולתו לא זולתיות החלק לכל עד שיהיה מעצמותו ולא משיג מן המשיגים ישיגנו הנה נרצה בזולתו תאר מתארי עצמות או משיגו כי אין חוץ ממנו דבר קדמון בבחינת שכל נמצא מן הנמצאות העלולות הם אפשריות בבחינת עצמם ומושפעות ממנו והם א"כ מניעות לא קדמוניות והבן כוונתו וזהו אמרו ולזה יאמר חי ה' ולא יאמר חֵי ה' מפני שאין חייו דבר זולת עצמו ואם שאמר חי העולם וישבע בחי העולם כי הוא באמת חי העולם כמשפט הצורה לבעל הצורה והוא חיי העולם אבל חייו הוא עצמו וצריך שתדע שלא נאמר חי העולמים כי אחר שהוא חי העולם אמנם יהיה אחד להיות העולם אשר הוא חייו אחד ואמנם נאמר חי העולמים הרצון בו שהוא חי לעולם ולעולמי עולמים ר"ל שלא יקיפהו זמן כי הוא נצח הנצחים ודע זה ויהיה אמרנו שהוא השכל והמשכיל והמושכל אצלו כאלו אמרנו הלובן והמלבין והמתלבין דבר אחד והרבה נפלאתי על הרב איך לקח זה המשל כי אין הלובן פעל המלבין במתלבן אבל ההלבנה נתינת הלבן ויותר ראוי היה ההרגש והמרגיש והמורגש דע כי האדם קודם שישכיל דבר הוא משכיל בכח וכשישכיל דבר אחד מן הצורות ההיולניות כאלו תאמר כשהשכיל צורת האילן הרמוז אליו והפשיט צורתו מן החמר שלו וצייר הצורה מופשטת שזהו פעל השכל ר"ל שמפשיט הצורות אשר בחמרים וישיבם צורה כוללת מופשטת מן החמר ומן המקרים כאנה והשעור והזמן וזולתם וזה בהשנות השגת האישים ולקיחת העצמות הכולל ר"ל האחד בכולם מבלי שהיה שם כולל חוץ לנפש שזהו פעל השכל ר"ל השגת הצורה והשכלתה כי יקח הצורות במה הם צורות בלי שום מקריות והרבוי אמנם יהיה להם מקרה מצד החמר כי הצורה במה היא צורה אין לה רבוי ולא חמר אך הוא משכיל בפעל והשכל אשר עלה בידו בפעל ר"ל ההשגה וההשכלה אשר היא השכל בעצמו הוא צורת האילן המופשטת אשר הוא המושכל אשר בשכל אשר הוא המשכיל כי אין השכל אשר הוא הצורה דבר זולת דבר המושכל הנה כבר התבאר לך כי הדבר המושכל היא צורת האילן המופשטת והוא השכל ההוה בפעל הנשלם בה אשר בו הוטבע הצורה ההיא ואינו שני דברים שכל וצורת האילן המושכלת כי אין השכל בפעל דבר זולת מה שהושכל ואחר שבאר שהשכל והמושכל אחד למה שהמושכל והוא הצורה המופשטת הוא אמתת השכל ומהותו ר"ל ציור הצורה המופשטת באר כי הדבר אשר בו תושכל צורת האילן אשר הוא המשכיל הוא השכל בעצמו כי אין השכל דבר זולת ההשכלה ויהיה המצייר הצורה הוא עצם הציור אשר הוא אמתת המצויר עד תהיה הצורה מצויירת לעצמה בלתי נעלמת מאמתתה ואמר והדבר אשר בו הושכלה צורת האילן והופשטה אשר הוא המשכיל הוא השכל ההוה בפועל ר"ל שהמשכיל והשכל אחד כמו שהתבאר שהשכל והמושכל אחד וזה כי כל שכל פעלו הוא עצמו ר"ל כי כל שכל פעלו אשר הוא ההשגה וההשכלה אשר בה נקרא משכיל הוא עצמו ואין השכל בפעל דבר ופעלו דבר אחר עד שיהיה שם הכח המשיג זולת ההשגה וההשכלה ויהיה השכל זולת המשכיל כי אמתת השכל ומהותו הוא ההשגה ולא תחשוב כי השכל בפעל דבר נמצא לבדו נבדל מן ההשגה וההשגה ענין אחר בו עד שיהיה השכל זולת ההשכלה אבל גוף השכל ואמתתו השגה הנה השכל היא ההשכלה בעצמה כמו שהוא המשכיל וכשנניח שכל נמצא בפעל תראה שהוא ההשגה למה שהושכל אשר הוא פעלו אשר בעבורו נאמר בו הנה שהוא משכיל הנה השכל והמשכיל אחד ואחר אשר ביאר כי השכל אשר בפעל המצייר לצורות החמר הוא המושכל אשר הוא הצורה המצוירת כי אין השכל אשר בפעל דבר זולת מה שהושכל וביאר אחר כן כי השכל אשר בפועל הוא המשכיל כי כל שכל פעלו הוא עצמו וכי כאשר הושכלה צורת האילן והופשטה הוא בעצמו ההשגה וההשכלה רצה אחר כן לשוב ולאמת מה שבארו ולאמת כי השכל והמושכל אחד ואמר הנה כבר התבאר כי השכל פעלו אשר הוא השגתו והשכלתו הוא אמתתו ועצמו ומזה האמצעי בעצמו יתבאר שהשכל והמושכל אחד כמו שהתבאר בו שהשכל והמשכיל אחד בעצמו כי כמו שמהות השכל אמתתו ועצמו הוא פעלו אשר הוא ההשכלה לצורה אשר תוטבע בו אשר בעבורו נקרא משכיל התחייב שיהיה השכל והמשכיל אחד שהשכל הוא פעלו בעצמו אשר הוא ההשגה לצורה וכן לזה הגבול האמצעי בעצמו רק בבחינת צד מתחלף יחוייב שיהיה השכל הוא המושכל עד שיהיה השכל והמשכיל והמושכל הכל אחד אחר שיהיה השכל פעלו אשר הוא עצמו הוא צורת האילן המופשטת בעצמו ואין לזה אשר הונח שכל בפעל אלא צורת האילן וזהו אמרו וא"כ הדבר אשר בו הופשטה צורת זה האילן והושגה אשר הוא השכל כי הוא הכח הפועל הוא המושכל ר"ל צורת האילן הכוללת עד שיהיה השכל והמשכיל אחד כי השכל בעצמו הוא אשר השכיל הצורה והפשיטה והשיגה כוללת וזה פעלו אשר בעבורו נאמר בו שהוא משכיל ר"ל כי השכל יקרא משכיל מצד הפשיטו הצורה ופעלו הוא עצמו שאין שם משכיל וההשכלה ואין פעלו אלא הצורה המופשטת כי הפשטת הצורה אינה אלא הצורה בעצמה על שהיא נקייה ממקרים הנה השכל אשר הוא המשכיל הוא המושכל כי אין לזה אשר הונת שכל בפועל אלא צורת האילן הנה שהשכל הוא המושכל ובכלל אחר שהיה השכל פעלו אשר הוא עצמו הוא השגת הצורה והשגת הצורה הוא שוב ההכנה אשר בנפש המושכל אל אשר בקניין אשר הוא צורת האילן המופשטת בעצמה כי אין השגת הצורה זולת הצורה בעצמה בלתי נעלמת מאמתתה ותהיה הצורה המושכלת הוא השכל הנשלם בה ואמתת השכל אשר בפעל ומהותו הוא צורת האילן בעצמה הנה שהשכל הוא המושכל וכבר התבאר לזה בעצמו שהוא המשכיל הנה אם כי כבר התבאר כי   כשיהיה השכל נמצא בפעל שהשכל הוא הדבר המושכל כי השכל פעלו הוא עצמו אשר הוא שובו אמתת צורת האילן בעצמה והשלמו בה וכבר התבאר שכל שכל פעלו אשר בעבורו היה משכיל כי בו תושכל צורת האילן הוא עצמו א"כ השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד בעצמו לעולם בכל מה שיושכל בפעל אמנם כשהונח בכח הוא שני דברים בהכרח ר"ל השכל בכח והדבר המושכל בכח והשלישי המשכיל כמו שהתבאר ולא הזכירו עתה כי הדרוש האחרון אמנם היה בין המשכיל והמושכל גם כי העומק וההשתדלות אמנם הוא לאחד השכל עם המושכל כשהוא בפועל כי השכל והמשכיל איננו בו קושי כל כך עוד הביא משל בזה כאלו נאמר זה השכל ההיולני אשר בראובן הוא שכל בכח והוא הכח אשר בו לקבל המושכלות העיוניות וכן זה האילן הוא מושכל בכח ואלו שני דברים בלי ספק וכשיצא לפעל ותהיה צורת האילן מושכלת בפועל אז תהיה הצורה המושכלת הוא השכל כי השכל הרוחני כשהשיג הצורה ההיא אמנם נתעצם ונשלם ויצא לפועל בהשגתו וזה כששב אמתת הצורה ההיא כי כחניות השכל נסתלק והגיע שלימותו בהשיגו הצורה אשר היא צורתו ועצמותו ואמתתו וכאלו היה צורה מושכלת בכח והתעורר ויצא מהמציאות החסר אל המציאות השלם ובשכל ההוא בעצמו אשר הוא שכל בפועל הופשטה והושכלה עד שנקרא בהפשטה ההיא וההשכלה ההיא משכיל כי כל מה שיש לו פעל נמצא הוא נמצא בפעל וזה השכל הנה יש לו פעל נמצא בעתה אשר בו יפשיט הצורה וישיגה אחר שיקנה הצורה ההיא המופשטת הנה בעתה ההיא הוא נמצא בפעל ויחויב שיקרא משכיל ויהיה השכל והמשכיל והמושכל הכל אחד אמנם בכח הם ג' כי המה שכל בכח והמושכל בכח הנה הם שנים הכח השכלי ההוא המוכן לקבל המושכלות העיוניות ולשוב לאמתתם והצורה ההיולנית ההיא אשר אין לה מציאות חוץ לנפש אלא באילן עם חמרה ומשיגה וכל מה שהוא בכח אי אפשר לו מבלתי נושא סובל הכח ההוא הוא המשכיל באדם על דרך משל והנה יהיו שלשה דברים האדם הנושא הכח ההוא והוא המשכיל בכח והכח ההוא והוא השכל בכח והדבר המזומן שיושכל אמר משה דע כי ארסטו דמה השכל בהרגש ואמנם עשה זה לפי שההרגש הוא השגת עניני המוחשים והשגתו אותם אמנם הוא רוחנית לא השגה גשמית לפי שהשגתו הור מצד טבע הגוף והשגתו ג"כ השגה רוחנית ויתחייב מזה הדמיון כי כמו שיש בהרגש ג' כחות כח מקבל והוא הכח המרגיש ודבר חוץ לנפש והוא המורגש המושג ודבר מתחדש ביניהם והוא הענין אשר יהיה בכח המרגיש מאותו המושג והוא ההרגשה ככה יתחייב שיהיה הענין כן בשכל ר"ל שיתחייב שיהיו בו ג"כ ג' דברים כח מקבל והוא השכל ההיולני והוא דומה לכח המרגיש בהרגש הוא המשכיל ודבר אחד יהיה לכח הזה והוא גם כן דומה לענין אשר יהיה בכח המרגיש מהדבר המורגש אשר הוא השכל העיוני והוא השכל אשר הוא בפעל ר"ל ההשכלה ונקרא שכל והוא השכל בפעל ודבר שלישי מצוי בפעל מחוץ לנפש והוא המניע לשכל ההיולני והמוציאו מהכח אל הפועל ודמיונו בזה דמיון המורגש מן ההרגש והוא המושכל ויתחייב שיהיה הנה דבר בפעל והוא שכלי מוציא מה שבכח אל הפעל והוא השכל הפועל והוא במדרגת האור אשר הוא המוחש הראשון לראות והוא סבת השגת שאר הנראים עד שיהיה השמש בעצמו הוא הנראה באמתתו מקום הראות דמיונו במים הנה מבואר שהשכל והמשכיל והמושכל כשהם בכח הם שלשה הכח השכלי ההוא המקבל והוא השכל ההוא ההיולני הדומה לכח המרגיש והוא המשכיל והצורה ההיולנית האישיית ההיא הנמצאת חוץ לנפש בפעל כתמר המעורבת עם חמרה הדומה לצורה המוחשת והיחס אשר בין שניהם והוא הענין אשר יהיה בשכל ההיולני מאותה הצורה המושכלת והוא ההשכלה הנקראת שכל הדומה להרגשה הנה שהכח ההיא ר"ל השכל ההיולני הדומה לכח המרגיש הוא המשכיל בכח ואם נקח נושאו הנה ראוי שנקח הנפש המדמה או הצורות הדמיונות אשר זאת ההכנה נקשרת עמהם לא האדם בכלל כאשר עשה הרב ז"ל אמנם הביאו אל זה דעתו בשכל ההיולני ואי אפשר לי שלא אכלול לך בקצור דעת הפלוסופים בשכל ההיולני יען תבין מהם אמתת דעת הרב ושהוא הביאו אל זה המשל ואומר דע כי ארסטו אמר כי השכל ההיולני יחוייב שיהיה בלתי מעורב ופירשו זה המאמר על שהשכל ההיולני הוא עצם שכלי נצחי ר"ל מטבע השכל מוכן בעצמו ואם הוא נבדל והוא אשר יחסו אל הצורות המושכלות יחס החומר הראשון אל הצורות המוחשות ושזה הנבדל הוא עם ההכנה אשר בצורות הדמיוניות שקועה ומוטבעת והשכל הפועל הנה בו צורה ואבובכר בן אלציג הוא מזה הדעת גם אבוחמד אל גזלי רק שהוא אמר שהוא מתחדש בהתחדש הגוף ואלכסנדר יראה כי השכל ההיולני הוא הכנה לבד מופשטת מכל הצורות החמריות ונבדלת והיא בלתי מעורבת בצורות הדמיוניות ואם הוא נקשרת בהם והשכל בפעל הנמצא בנו הוא משפע השכל הפועל אשר מחוץ ואבן רשד יראה כי העצם הרוחני המוכן בעצמו אי אפשר שימצא ושההכנה אשר בצורות הדמיוניות אי אפשר שתוטבע בהן ר"ל שהשכל ההיולני הוא מצד ההכנה מופשטת מן הצורות החמריות כמו שיאמר אותו אלכסנדר ואם הוא נקשר עם הדמיוניות והנפש המדמה הקשר מציאות לא הקשר ערוב עם הדמיון והסתבכות עד שתתחלק בהתחלקו ואין צורה מן הצורות תנאי בקבולו המושכלות ואמנם הוא תנאי במציאותו לא בקבולו וזה להעדר הערוב ר"ל כי היא בלתי מסתבכת בצורה מן הצורות החמריות ובלתי משתלחת בהם ובלתי נשלמת ר"ל אשר לא תתחדש בנושא לחול צורה בו כי אינן אחדות בנושא כי היא בלתי מעורבת אבל נקייה מחומר ומכל הצורות ואם היא נקשרת עמהן הקשר מציאות ותשיג הנבדל מצד דבקותו באדם ר"ל מצד היותו פועל בצורות הדמיוניות לא שיתלבש בה בטבעו עד שינשא בצורה הנבדלת בעצם מקום החמרית הנה הוא מצד פנימי נבדל מקושר בזאת ההכנה והוא דבר תשיג העצם הנבדל לא מצד עצמו אבל מצד דבקותו באדם התדבקות הצורה בחמר מצד היותו פועל בצורות הדמיוניות להעתיקם מושכלות וזה השכל בעצמו הוא השכל הפועל ושהוא ישכיל המושכלות מצד מהו צורה ויקבלם מצד השכל ההיולני ר"ל מצד שהוא דבק בו והוא בכח מצד ההקשר וישכח את אשר שם וילמד אשר הנה ואחר הפרדו ישוב כמבראשונה וידע אשר שם ולא יזכור את אשר הנה ורבינו משה הלך בעקבות אלכסנדר בזה הדעת אלא שדמה כי ההכנה הנמצאת בנו היא מעורבת כי הוא אמר כי הכח המדבר כח גופני לכן לקח המשכיל בכח האדם וזהו אשר בעבורו הבאנו כל אלה הדעות ובפירושנו לכוונת הפלוסופים הארכנו בזה ושם בארנו איך השכל והמשכיל אחד עם ההכנה בעצמה או השכל הפועל ומה בין זה לזה ואין צורך להשיב מה שכבר נאמר כ"ש שכוונתינו הנה אינה אלא לבאר כוונת הרב ז"ל וזה אמנם הוא כנוי על סברת החכם ב"ר ויקובל תועלת בהערה עליו כי הוא הנאות לשרשי ארסטו וכשיעור הזה כפי זה המקום מספיק ושם יראה הדבר בשלימות ונשוב לבאר דבר המחבר ונאמר אחרי אשר ביאר רבי' משה ז"ל כי השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד כשהם בפעל ושלא ימצא ג' אלא כשהם בכח והיה האל ית' הוא בפעל תמיד התחייב שיהיה השכל והמשכיל והמושכל בו ית' אחד תמיד ואמר וכאשר בא המופת שהשם ית' הוא שכל בפעל ואין בו כח כלל כמו שהתבאר וכמו שיבא המופת עליו ולא יהיה פעם משיג ופעם לא ישיג אבל הוא שכל בפעל תמיד התחייב שיהיה הוא והדבר ההוא המושג דבר אחד והוא בעצמו ופעולת ההשגה עצמה אשר בה יאמר משכיל הוא גוף השכל אשר הוא עצמו א"כ הוא משכיל ושכל ומושכל לעולם ירצה שהאלוה ית' אמתתו ועצמו הוא הדבר המושג אצלו והמושג אצלו היא הצורה הנכבדת היפה הכוללת לכל הצורות המשכחת אותם והמאחדת אותם והיא עצמותו היקר על שזה הוא בתענוג היותר נמרץ הנה המשכיל והמושכל הכל אחד והוא עצמו ופעולות ההשגה גופה אשר בה יאמר עליו משכיל והוא ההשכלה היא אמתת האל אשר הוא עצמו המשיג לעצמו א"כ הוא משכיל ושכל ומושכל לעולם והכל אחד בעצם ואמת בו ית' הנה עצמותו המופשט גלוי לעצמותו הנקי ואחר שעצמותו המופשט בעצמו הוא המשכיל שהוא עצמותו הנקי ואחר שעצמותו המופשט והוא המושכל הוא עצמותו הנקי שהוא משכיל הנה אין שם פועל זולת עצמו בו יהיה משכיל והוא ההשכלה והנה השכל והמשכיל והמושכל הכל אחד באמת ואחר שעצמותו הוא שיהיה גלוי לעצמותו הנה עצמותו הוא שיהיה מושכל לעצמותו הנה אין השכל והמשכיל והמושכל שלשה בו אבל הכל אחד כי הוא מושג לעצמו על שעצמו הוא השגת עצמו הנה מצד שהוא משיג עצמו יקרא משכיל ומצד שהוא השגת עצמו יקרא שכל ומצד שעצמו הוא המושג לעצמו יקרא מושכל ובכלל עצמותו הוא השגת עצמו הנה השכל והמשכיל והמושכל אחד בו יתבר' בעצם הנה למה שהיה שכלו בעצמותו לא יוסיף על עצמותו היה שכל וכאשר היה עצמותו שהוא שכל מושכל הוא בעצמותו היה משכיל ולמה שהיה עצמו מושכל לעצמו היה מושכל והכל אחד וכבר זכרנו במה שעבר ונדבר במה שיבא בע"ה הנה כבר התבאר כי היות השכל והמשכיל והמושכל דבר אחד במספר אינו בחק הבורא ית' לבד אבל בחק כל שכל ובנו ג"כ נפלאתי על החכם איך ייחדו ית' באחדות לבד והשוה אחדותו והוא מבואר למי שכלל החכמה האלהית כי התאחדות השכל והמשכיל בעצם ובאמת בו ית' לבד כי אנחנו אמנם נשיב הבלתי מושכל בעצמו והם הצורות ההיולניות מושכלות כשנשכילם ונשוב שכלינו הוא המושכל מבלתי שהיה כן גם השכלים הנפרדים במה שישיגו מה שלמעלה מהם אשר הוא עצמותם אין השכל והמושכל אחד בשלימות כי המצוית הוא נכבד בנפשו למעלה מציורו והם לא ימלטו מן הצרוף וההשכלה לזולתם אמנם מצד מה שלמטה אמת שלא יציירם מצד מציאותם הפחות אבל מצד מציאותם המשובח אשר להם בו ומצד שצייר עצמו ישיג מה שלמטה ממנו והראשון אמנם ישיג עצמו ובו השכל והמשכיל והמושכל אחד באמת כי לא ימצא בו צירוף אל זולתו ולא מקרה מן המקרים ולמה שהי' עצמו בפנים מה הוא סבת הנמצאות כלם אם כן כשישכיל עצמו ישכיל הנמצאים כלם במציאותם המשובח   והוא אשר בעבורו הובא זה הפרק ר"ל לרמוז על חיוב המושכל מהשכל ושיתחייב הנמצא מהממציא מצד ציורו העצום ית' וכבר קרנו בדמיון מה שקראהו מהשיב הענין פעמים ולהאריך בביאורו למה שראינו דיעות המעיינים בו זרות מאד מזה הציור וכי בזה התבאר בטול מאמיני השלוש וקיום האחדות ית' אין כמוה יתונה לזולתו: