דע כי זה הפרק מתיחס מאד לאשר לפניו ר"ל עם מה שנתבאר שם שהאלוה ית' צורת העולם כי גלגל ערבות כמו שאמר ארסטו באות למ"ד שערבות העליון המקיף בכל והוא אמרו הנה הוא הגשם הכולל האלהי ר"ל גלגל הקיצון והוא אמרו הנה כבר התבאר כי הרמז כולו לגלגל אחד והוא המקיף בכל ומה מאד הפליג לדקדק באמרו ובאמרם שוכן עליו הראו שהוא ית' נבדל מן הגלגל ואינו כח בו וכבר העירותיך ההבדל אשר בין אמרנו כח בו או עמו כי יהיה צורה נבדלת ולא יהי' בו אבל יהי' חלק ממנו והוא עמו במה שהוא מתנועע ראשון מפאת עצמו וצריך לך שתדע מה שבארו ארסטו בשמע הטבעי כי כל גשם הוא במקום והסתפקו המפרשים בגלגל העליון כי יראו שאין לו מקום כי הוא מקיף הכל ואינו מוקף ועל זה אמר עליו החכם בן עזרא בפירושו לתורה ורבים חשבו שהוא האלוה לפי שאין לו מקום והתירו זה הספק כשפירשו מאמר ארסטו שהוא במקום במקרה על שחלק ממנו במקום וזה כי לפי שהי' המקום הוא תכלית מקיף שוה נבדל היה קטבו במקום לפי שהוא שוה לגבנונית הגלגל המתדבק בו הנבדל ואחר שהיה חלק ממנו במקום הנה הוא במקום במקרה על דרך אשר יתואר הדבר במה שיתואר בו חלק ממנו והחכם ב"ר אמר כי אין זה במקום אמתי כי המקום צריך שיהיה מקיף על המוקף וזה ואם הוא שוה הנה הוא מוקף לא מקיף גם כי איננו במקרה אמתי כי מה שיתואר הדבר מפני חלק ממנו אינו מקרה אמתי וארסטו אמר בגלגל העליון שהוא במקום במקרה ר"ל במקום אמתי על כן אמר ב"ר כי הגלגל החיצון במקום מפני הנושא והוא המרכז שהוא במקום אמתי ומה שיתואר הדבר מפני הנושא הוא המקרה האמתי הנה איך שיהיה הלא תראה שכלם הסכימו על שהגלגל הקיצון אינו במקום על שיהיה לו מקיף כי הוא בעצמו מקיף לא מוקף וכלל העולה אמנם הוא במקום מפני חלקיו הנה מאמר חכמי ישראל הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו לא ירצה שהוא ית' גשם תכלית מקיף העולם כמו שדמו בעלי הקבלה החונים באורה כי כל העולם אינו מוקף ואינו ית' גשם שיקיף קטבו לגבנונית העולם אמנם רצו בזה שהוא צורת העולם ולפי שהצורה שלימות לפעל הצורה ומגבלת אותו לבלתי התפשט שלוחיו חוץ ממנה והיה המקום שלימות למקומם עד שיבקשהו בטבע ומגביל אותו כי יקיף על שטחיו הי' המקום נאמר על הצורה ונקראת הצורה מקום ולכן נקרא ית' מקום ונקרא מעון לפי שהוא הצורה ומאד הפליא שלמה המלך לגלות סתרי האלוה באמרו כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר שרמז אליו באמרו שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר ירצה הלא אלוה גובה שמים אמנם הם בעלי תכלית מעלה ומטה שמים לרום וארץ לעומק זהו שיעור קומה והמניע יש לו יחס עם המתנועע או הצורה עם בעל צורה הנה הוא בעל תכלית בהנעה ואם אינו בעל תכלית בזמן ההנעה והנה א"כ כבוד אלהים הסתר דבר כי התכלית קץ והוא מוגבל מזה הצד והוא אמרם ז"ל כשברא קב"ה את עולמו היו השמים נמתחים והולכים עד שגער בהם הב"ה ירמוז אל היחס בין המניע למתנועע ושאי אפשר שיהיו השמים יותר גדולים וכבוד מלכים חקור דבר כי לב מלכים אין חקר בכח והארכתי בביאור זה ר"ל איך הוא ית' מקום העולם ואמתתו למה שההמון הרבנים הסכלים כבר לקחו הדבר כפשוטו והאמינו שהוא ית' מקום מקיף עד שאמרו שהאורה מקפת הגלגלים לאין סוף ושהחמה חוטפת מן האורה של מעלה והוא מאמר המשורר ובוקע חלוני רקיע ושהוא מאמר חכמי ישראל שהב"ה כלו אורה ולא הבינו מחק האור והסתכל והבן איך ביארו יחסו ית' לגלגלו שהוא כלי לו כסוס לרוכב אשר בו ינהיג המציאות והוא הנרצה באמרו כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה כי בו תושיע המציאות וינהיגו כי הטל אינו טל כפשוטו כי הוא נאמר על ההשפעה וההכנה להשגה והוצאת שכלנו מהכח אל הפועל עם השלמת הנבדל גם ירמוז על הכח הבא מאתו להיות הנפסדים כי נולד אדם עומד למות מת אדם עתיד לחיות כי כמו שלא יתהוה אדם אם לא מאדם בכח כן לא יעדר אם לא אל אדם בכח כי האדם לעולם אדם אם בכח אם בפועל ואמת שזה ההוה בעת התהוותו הוא כח והכנה לבד הנה זה גלה דעתו בזה כי השכל ההיולאני אצלו הוא הכנה לבד ושהשכל הפועל הוא מחוץ לא שיקשר בהכנה על שהוא צורתו כמו שבארו ב"ר וכפי הנראה מדברי ארסטו שאמר שהשכל ההיולני נצחי כי יראה שבו חלק נפסד והוא ההכנה בעצמה ובו חלק נשאר והוא השכל הפועל הנקשר בו וידע את אשר הנה ולא יזכור את אשר שם להקשרו בהכנה ההיולנית אשר עם הצורות הדמיוניית ועם הנפש המדמה ובעת ההפרד יאסף אל עמו וישוב לשרשו וידע את אשר שם ולא יזכור את אשר הנה ואמרו הדבר הנבדל אחר המות הוא הדבר המתקיים בפעל ירצה והוא מה שישכיל בפעל כי המושכלות העיוניות אצלו הם נצחיות וכבר ספר זה ב"ר בתחלת ענינו ואמר כי הנה ואם כל הווה נפסד הנה זה השכל ההיולאני הוא כח אחד משתתף עם הנפשות האישיות המיוחדות לאדם אדם כענין במציאות המין וההפרש ביניהם כי המין אישים בפעל מין בכח כי יצטרך אל הפשטה והשכל הזה אישי בכח מין בפועל אחר שהוא נבדל ר"ל זאת ההכנה והוא שכל ר"ל מצד שהוא ערום מהתיחד במונח תהי' ההוראה אליו ולזה יחוייב לו המינות ולזה היו הצורות ההוות בכח הזה מינים בפעל ר"ל כלל הצורות והוא מחוץ לנפש אישים בפועל מינים בכח ולפי היות המין לא ימצא ממנו כי אם ענין אחד היה זה ההיולי והצורה ההוה בו אחת משתתפת לכל אישי בני האדם כי המהות אשר ישכילנה איש מאישי בני אדם מן הבאים הוא המהות אשר ישכילנה שאר בני אדם הנמצאים מהם ואשר חלפו ועברו ואשר יהיו לאחר מכאן וכאשר יצוייר זה ככה יתחייב ממנו שיהיו המושכלות בהכרח בלתי הווים ולא נפסדים בעצם מצד שהם מין ההוים ונפסדים במקרה וזה לפי התלות זה הכח הכללי באיש איש מאישי בני אדם זהו מה שאמר ב"ר על זה הדרוש אשר עיון דק ואם בסוף חשב הפך זה והוא שהכח נפסד בעצמו כי אינו כללי ולא מיני והצורה נשארת אמנם הודעתיך כי יש פנים לדעת רבינו מע"ה ר"ל שהמושכלות נצחיות כ"ש השכל הנאצל הוא כממוצע בין המושכלות העיוניות ובין השכל הנבדל כ"ש מה שישיג מן הנפרד כי ישוב הוא והוא דבר אחד הנשאר אחר המות ואם איננו אחד במספר מצד הנושא בעוד בחיים חייתו ועוד אמר וכן אשר הביאו ראיה על אותם שמנאום שהם מיוחסות לאל ית' שהם אצלו ר"ל אצל ערבות והבן זה הנה מאד הפליא האלהי להבין מאמרם ואם הבדיל בין הכח בגשם ובין הכח עם הגשם ההבדל אשר הבדלנוהו כי יהיה המניע הראשון צורה נבדלת באופן שיהיה המתנועע הראשון מתנועע מפאת עצמו ויהיה הוא הנרצה אצלו א"כ במעשה מרכבה בפירושו כדמות במראה אדם וצדק מאמרו אך אמנם אם אמר זה בשלוח בלי הבדל נתפלל לאל שיצילנו משגיאה ואיך שיהיה ונראה שמה שאמרו הנה הוא האמונה המיוחדת אצלו בנפשו כמו שיורה עליו זולת זה ממאמרו ודי הערה בזה מאתנו ובזולת זה המקום נדבר בו יותר עוד אמר שהיא הגדולה שבראיות שנודע מציאות השם ב"ה ר"ל הקף הגלגל כמו שהביא עליו המופת והבינהו כי נצחות התנועה מורה על מניע נבדל: