אחר שדבר בזה הענין ר"ל בענין האלהות וכי הוא שכל ומשכיל ומושכל וכבר יבאר הוא במה שיבוא שאשר יאמין הקדמות למי שיאמין דברי ארסטו הוא על דרך חיוב המושכל מהשכל וזה אחר שבאר שלשון אמירה בששת ימי בראשית נאמרת על הרצון והמנוחה על הפסק הרצון או הפסק הבריאה אחר שנכלל כולו בששת ימים ההם עוד אחרי תארו התאחדות השכל והמשכיל והמושכל באר הנקשר בזה והמתיחס אליו והוא יחסו ית' אל העולם וכי הוא צורתו וכבר נודע יחס הצורה אל בעל הצורה עוד באר כל מה שאפשר שיאמר בענין מעלת הגלגל הקיצון וכי הוא שוכן עליו לא בו ושמה שיתיחס אליו ית' יתיחס אל הגשם המקיף האלהי בכל ושהוא כלי לו בו ינהיג המציאות ורמז אל מעשה המרכבה וכלל אמתת דרושו ואמר כי הוא הגדולה שבראיות שנודע מציאות השם בה ר"ל הקף הגלגל כמו שאביא עליו המופת והבינהו כי הדבר המיוחס למניע הוא ההנעה שהוא מופת התנועה ונצחות התנועה יורה על נצחות המניע במופת מציאותו כמו שנצחות המניע מורה על נצחות המתנועע והתנועה על שהוא מופת סבה ומציאות הנה אחרי הודיע אדונינו אותנו את כל זאת בא בזה הפרק לאמת ולבאר שני דרושים שהניחם בפרק שלפני זה הראשון כי אלו הענינים האלקיים המופלאים האמתיים אשר אליהם הגיע עיון המעולים שבפילוסופים כאשר נמצאו עליהם רמזות בתלמוד ובמדרשות יורה שחכמות רבות רמות ונפלאות היו באומתינו הנבחרת בהאמתת אלו הענינים לא שהם ידועים על דרך הקבלה אבל דרך חקירה בידיעה ויתן הסבה אל אבדן מאומתינו השני משהניח שנצחות התנועה היא הראיה המיוחדת העצמית אשר בה יודע מציאות השם ית' וזה שיספר איך התחדשה חכמת המדברים מתחלתה ועד סופה ויאמת שהקדמותיהם לא נלקחו מטבע המציאות אבל ממה שיראו נאות למה שירצו לבארו וכי אין בחינה אצלם במה שעליו המציאות וגם ימשכו אחר הדמיון ויבארו חדוש העולם בהקדמות הוצעו על זה הדרך ואחר כך יבארו מציאות השם ואחדותו והרחקת הגשמיות ויבאר הוא שדרוש יקר ונכבד כמו מציאות האל ית' אין ראוי להכריח בני אדם בכח הזרוע לקבל הקדמות יתבאר זה מהם יעיד הנמצא כנגדם אבל ראוי שיקויים מציאות השם ית'   ואחדותו והרחקת הגשמות בדרכים הפילוסופיים הנבנים על נצחות התנועה ואם איננו מאמין בקדמות העולם אבל כי בזה יתבאר המופת ויגיע האמת השלם ויביא אחר כן בעבור זאת הסבה פרק מיוחד יפרש בו כל המציאות דרך הגדה וספור כי אין בנמצא זולת האל ופעליו ויבאר שהנמצא כלו כאיש אחד יען יעלה לך מזה שהוא נחלק לשני חלקים לבעל צורה ולצורה ואנחנו נדע הצורות מפני פעולותיהם והנה יודע מציאות אלוה ית' ותאריו ר"ל אחדותו והרחקת הגשמות מפעולותיו המיוחדות היא התנועה הנצחית ולכן יבא אחרי זה כל הקדמות המדברים ושרשיהם וראיותיהם על הבקשות הג' הנבנות על הי"ב הקדמות ההם ויבטל בזה כלו וישלם בזה החלק הראשון מן הספר ואחר יתחיל בחלק השני ויבאר בהם הקדמות פלוסופיות יבאר בהם הדרושים הג' ר"ל מציאות השם יתעלה ואחדותו והרחקת הגשמות עם הקדמה שיתן להם דרך מתנה והיא ההקדמת הכ"ו והיא ההקדמה הצוריית ר"ל אשר במדרגת הצורה וההבדל האחרון כי היא המעצמת והמשלמת המופת והוא קדמות העולם מבלי שיאמין בו אבל כי בזה יתבאר מבוקשנו עוד יבאר מציאת השכלים הנבדלים כי הוא מתיחס אל הדרוש הגדול ר"ל שכל גלגל ייוחס לו מניע הוא צורתו ואם הוא האל הצורה הראשונה לכל באמת ואחר כן ידבר בענין חדוש העולם כי מציאות המלאכים יורה עליו באמתתו כפי היכולת לכי שהוא יסוד תורתנו הקדושה הנה הוריתיך בני קשר אלו הפרקים יעמוד לך לזכרון במקום קשר של תפילין כי יחקה דמות האדם שעל דמות הכסא ויחס הכסא ליושב על הכסא ית' ויתרומם ויתנשא ולבנת הספיר ומעשהו וכל אשר ממנו יעשה ועליו ינשא ית' היוצר על שהוא הוא הצורה והוא הכל ובו הכל היכול כל ומאתו הכל ואליו ישוב הכל ית' על כל ואחר העמידי אותך על תעלומות אלה נשוב לדרכנו בביאור דבריו מלה במלה ואומר דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב ירצה כי איננו ראוי למה שמגיע בזה מן ההפסד והנה מבאר זה ואומר והנה תכלית החכמה בתורה וכו' אמנם דברים שבכתב למה שהם היסוד אתה רשאי לאמרם על פה ואי אפשר בו המחלוקת כי פירושו הוא אשר בא על פה והתבונן אמרו ונמסר הדבר הזה כלו לב"ד הגדול אשר יהיה בימים ההם וכמו שיורה עליו דבר התורה רמז בזה כי זה לא אמרוהו על דרך תלמודיי אבל פשטיי והתבונן מאמרו ואפלא מאמרו לקצת הגאונים ואצל הקראים ונקחו מהם חברינו הגאונים ואחשוב כי רמז בזה על רבינו סעדיה וחבריו אמנם האנדלוסים מאנשי אומתינו הם כולם החזיקו בו נראה שהיו חכמים הרבה באנדלוס בהיותה מהישמעאלים והעד והאנדלוסים אמרו ובעבור זה תארם בחכמה העסק בהם כעסק האנשים ההם בענין השלוש הנה לפי דעתי כי חכמת הנוצרים הנקראת תיאולוגיא היא מחכמת המדברים בכלל וכמה ענינים מיוחדים באומה אומה משתיהם וככה במשותף לשלשתינו והוא המאמר בחדוש העולם שגוף הענין הביאם אל זה מאין נשוא פנים לדעת קדום והוא שקר כי עשוהו למצוא חן בעיני המלכים השומרים הדת מושל מקשיב על שפת שקר כל משרתיו רשעים וכלל אומר לך כי הדבר כמו שאמרו תמסטיוס שאמר אין המציאות נמשכת אחר הדיעות אבל הדעות האמתיות נמשכות אחר המציאות זהו מן המאמרים שנפלאתי על הרב ז"ל איך יחס זה אל תמסטויוס והלא הוא מן הדרושים המיוחדים אשר בארם ארסטו במה שאחר הטבע והאריך בהם במאמר אות הג' אמר זה לשונו אם יהיו כל המחשבות והדיעות אמת הנה בהכרח שיהיו כל הדברים אמת ובטל יחד לפי שהרבה אנשים יראו ויחשבו הפך מה שיראוהו זולתם ויראו שאחר לא יראו מה שיראו הם טועים ירצה ואמנם חויב שיהיו כל הדברים אמת ובטל אם היו נמשכים אל המחשבות מפני שהרבה מאנשים יחשבו בדבר אחד בעינו מחשביות הפכיות ויחויב שיהיה הדבר האחד ושלא יהיה עוד אמר ואמנם הביא זאת המחשבה מי שכבש המוחשות וחוייבה לו הסתירה בדברים ושיסבור שההפכים ימצאו יחד הנה התבאר חלוף זה ירצה ואמנם חשב זה המאמר ודומה לו מי שנטה מן המוחשות למה שמביא אליו מחשבתו ולא יבחן הסכמת המאמר למה שיראה בחוש וכאשר היה זה בטל הנה האמת שהדעת האמתית תמשך למציאות ואמר עוד מתאר דמיוני הראשונים זה לשונו וכבר זכרו קצת חבירנו מאמר ממאמרי אנכסגוריש שההויות אצל האישים לפי שעור מחשבותיהם בם ירצה שאפלטון היה סובר בנמצאות שהם נמשכות למחשבות האנשים ושאין להם מציאות חוץ לנפש והאריך בבטול זה הדמיון והנראה לי כי בעת זכרו המאמר הזה היה מתכוין בדברי האחרונים ביחוד והבן איך הבדיל הרב בספרו בענינו בספרי המדברים ובעניני בספרי הפלוסופים כי ייחד ההזדמן על המדברים ותנועת היכולת בעיון בספרי הפלוסופים וככה ראוי שיעשה האדם אחר יגיעת השכל בעיון המופת שיעיין ויקרא בספרים אשר ירוצו מרוצה דברי המדברים וככה מנהגי כל הימים שזאת השאלה ר"ל קדמות העולם או חדושו לא יגיעו אליה במופת חותך לפי שהוא מעמד שכל ירצה במופת חותך הוא מה שקראו ארסטו מופת מוחלט והוא מופת סבה ומציאות וזה אמת כי זה המין מן המופת יקר מציאותו מאד לא ימצא רק מעט בענינים הטבעיים ומציאות השם ג"כ במופת ראיה התבאר ר"ל מן המתאחרים לא מן הקודמים כי הוא ית' קודם לכל ואין קודם אליו ואיך יתבאר במופת סבה והוא ית' סבת הכל והכל ברואיו וירצה במעמד השכל הדרוש אשר אי אפשר או להכריע אחד משני הסותרים ומה טוב אמרו ונכריע בני אדם בכח הזרוע לקבל ממנו וגם אני אודך כי תושיע לך ימינך אבל בעבור שבדרך ההוא יתאמת המופת ויגיע האמת השלם באלה השלשה דברים למה שאנחנו אמנם נדע הדבר כאשר ידענוהו במיוחד העצמי והיתה התנועה תיוחד למתנועע והמתנועע תיוחד למניע אמר כי בדרך הקדמות יגיעלנו האמת השלם במציאות האל ואחדותו והרחקת הגשמות כי נצחות התנועה יורה על נצחות המתנועע התנועה ההיא המדובקת ונצחות המתנועע יורה על נצחות המניע כי התנועה האחת המדובקת הנצחית לא תהיה אחת אלא באלה השלשה שרשים שיהיה המתנועע בה אחד ושיהיה הזמן אשר בו יתנועע המתנועע התנועה ההיא אחד ושיהי' המניע ההוא אחד והמניע הנצחי התנועה ההיא הראשונה הכוללת הנצחית לא יהיה ראשון נצחי אם יהיה כח בגשם כי כל גשם בעל תכלית וכחו בעל תכלית ופעולתו בעל תכלית הנה התנועה הנצחית המדובקת הראשונה תורה על מתנועע ראשון נצחי והמתנועע הראשון הנצחי על מניע ראשון נצחי נבדל על שממנו ומן המתנועע חובר המתנועע הראשון ההוא זהו דרך האמתי אשר היא המיוחדת העצמית על ביאור מניע ראשון נבדל אחד פשוט מחויב המציאות וזה מבלתי הבטה אל גזרת המשפט בעולם אם הוא קדמון או מחודש כי הם שני דרושים נבדלים בעצמם ואם הם מתיחסים באמונחנו בדרך מופתי שאין מחלוקת בו בשום פנים ומאד המריץ באמרו וכבר הודעתיך שאין זולת הש"י וזה הנמצא ואין ראיה עליו ית' אלא מזה הנמצא מכלליו ומחלקיו והוא מאמר אמתי כולל כל אלו הדרושים וזהו חכמת הפילוסופים ובה ישתתפו עם הנמצא הראשון זולת שהוא ית' ידע הנמצאות מצד עצמו ואנחנו נדע עצמו מצד הנמצאות ודע זה: