ההקדמה הא' כל גשם שבו הוא מחובר מחלקים לא יקבלו החלוק לדקותם ולא לחלק אחד מהם כמות כלל כבר ידעת כי הקמה המתדבק מתחלק לאין סוף כן דעת היפלוסופים ואין הרצון בזה שהחלק מן האש דרך משל יחלק לאין סוף והוא אש כי זה נמנע כי שעור מוגבל יש לגשם הטבעי בגודל וקוטן כשעבור הגבול ההוא תעדר הצורה כי לא תתייחס לנושאה אבל נרצה בו שנקח השעור מופשט מן הצורה וגם כן אין הרצון בחלוקה לאין סוף שנחלקהו במעשה אבל במחשבה ולזה התנה אחרי אמרו לא יקבלו החלוקה לדקותם ובאר ואמר ולא לחלק האחד מהם כמות כלל שלא תחשוב שהרצון באמרו שלא יקבלו החלוקה לדקותם במהם הם בעלי צורה טבעית או חלוק ביד אבל הם בעצמם מטבע מתדבק ולזה הוסיף ואמר במוחלט ולא לחלק האחד מהם כמות כלל ודע זה וכל החלקים ההם דומים שוים אין חלוק בהם בשום פנים ירצה שהם דומים בתמונה ובאיך שוים בכמה אין הבדל בהם בשום פנים לא בעצם ולא בזולתו לא הרכבת שכונה והיא הפגישה ולא הרכבה מזגית כי אין להם חלקיות עד יתמזגו בפגישת קצתם רוב קצתם ויתגדלו ותנוח בהם צורה אחת כמשפט המזג. ההקדמה השנית השרשיים ר"ל המדברים אשר מאמינים שהעצמים הפרדיים הם שרשי הגשמים יאמינו ג"כ רקות נמצא והוא רחק אחד או רחקים אין דבר בהם כלל אבל רקים מכל גוף נעדרים לכל עצם ההככל בלשון לא יעשה בלמוד המופתי ודברי החכם מסוגלים בזה ואזכירך אמתת הרקות ובאורו יען תבין דבריו ואומר דע כי הרקות הוא רוחק נבדל אין בו גשם כלל נרצה בזה שהוא רוחק אפשר שיונחו בו שלשה שלוחים נכיתים על זויות נצבות ולמה שהיה זה הרוחק כבר יאמר על הרחק אשר יקבלהו גשם חמרי והיה הרחק אשר יהיה רקות הוא רחק נוצר עומד בעצמו רק מנושא לא יקבלהו חמר ולא ינשא בו שמנו בו הבדל יבדילהו ממנו ואמרנו נבדל ר"ל שהוא נבדל קיים איננו נשוא בעצם על צד נשיאות המקרים והתכונות עוד הוספנו בו הבדל אחרון ואמרנו אין בו גשם כלל ר"ל על שיהי' מקום לגשם אבל הוא רקות בפעל כי דעת קצת מאמיני הרקות שהוא נמצא בכח ושלא ימנע מהיותו מקום לגשם עד לא יהיה נמצא בפועל והוא שקר כי ישובו שתי אמות אמה אחת והמנע הכנס גשם אינו אלא מפני הכנס הרחקים ברחקים ואיך יהי' הרחק הוא המקום ולכן אין המקום אלא התכלית המקיף השוה הנבדל וכמו כן מאמיני הריקות נחלקו לשתי כתות מהם שאמרו שהוא מעורב בגשמים ומסתבך בהם ונמצא בם בפעול ומהם שאמרו שהוא בלתי מעורב בגשמים כאלו תאמר בנקבים הספוגיים ואין שם גשם יהי' מקום הרקות וכאלו הוא חוץ כל העולם מקיף בו ואחר שהתבאר זה אומר כי רבינו משה כלל כל זה בשאמר כי השרשיים ג"כ יאמינו בו רצה באמרו רחק או רחקים שיכלול המסובבים והבלתי מסובך אבל נבדל בלתי מקומם ור"ל ברחק הרחק המושגם והוא שאפשר שיונחו בו שלשה שלוחים נכרתים על זויות נצבות ואמרו אין בו דבר כלל ירצה אבל הוא ריקות בפועל מסובך או בלתי מסובך כאלו תאמר האויר כי ממנו נוטע הרקות במחשבת מאמיניו והשרשיים יאמינו ברקות בעבור תנועת העצמים הפרדיים הנה לפי אמונת העצם הפרדיי לא הספיק לו הרקות הבלתי מסובך ושיהיה רק מגשם אבל רק מעצם ולכן פי' ואמר רצוני באמרי אין בו דבר כלל כי הם רקים מכל גוף נעדרים מכל עצם ר"ל שהוא ריק מכל גשם ואפי' מהעצם הפרדיי אחר אשר מהרבה מהם יורכב הגוף ואמר שהוא נעדר ממנו ואם אינו בעל רחק אבל בלתי מקבל החלוק ודברי האלהי על תכלית הקצור והביאור כמנהגו וזה שאם יהיה העולם מלא מהחלקים ההם איך יתנועע המתנועע ואין שם כנוי ולא יצוייר הכנס הגשמים קצתם בקצתם ר"ל ההתדבק בשווי כאלו תאמר הכנס גשם אמה בגשם אמה עצמות האחד תוך האחר כל חלקיו בכל חלקיו כאלו הוא מטה אהרן בולע מטות החרטומים נשאר על עביו ושעורו ואי אפשר התקבץ החלקים ופירודם אלא בתנועתם הנה בהכרח יצטרכו לקיים הרקות עד שיוכלו מה שלא נצטרך אנחנו הבלתי מאמינים בהקדמה הראשונה כי אנחנו הבלתי מאמינים בעצמים הפרדיים נאמר שהגשמים מטבע המתדבק ושם יקבל הגודל והקוטן והספוגיות והמקשיות ויריקו מקומותיהם זה לזה על כן כשהשליך אבן באויר דרך משל חלקי האויר הספוגיים יתקשו ויוקטנו רחקיהם ויעשו מקום אל האבן הנשלכת המוקפת בקבוב האויר המתחדש בעבור האבן בו ותעבור האבן מבלתי רקות ומבלתי הכנס האבן בעצמות האויר ואמתתו כי אין בקבובו מה שאינו אפשר כן כפי אמונת העצמים הפרדיים כי הם לא יקבלו המקשיות והספוגיות והגודל והקוטן ודע זה והבינהו כי ראיתי רבים מתפלספים אשר יצא שמעם בכל הארץ היו נאלמים בשמעם קושייתי זאת על כן הארתי עיניך בה. ההקדמה השלישי' וזה שהם ראו בלא ספק מופתי ארסטו אשר הביא ראיה בהם שהדרך והזמן והתנועה המקומות שלשתם שוים במציאות ר"ל שערך קצתם וכו' אין כונתי להעריך לך המופתים ולא להשיב דבריהם הנה אמנם אכלול לך אמתת הענין כדי שתבין מאמרו ויהיה לך היישרה להבין דברי הפלוסוף אם איש תבונות אתה דע כי התנועה הוא שלימות מה שבכח מצד מה הוא בכח עם היות לו זה השלמות ולכן היה זה השלמות אשר הוא התנועה הוא שלימות ממוצע ר"ל שאין הנושא החמרי בכח גמור ולא בפועל גמור ר"ל הדבר ההוא היוצא מהכח אל הפועל בעצמו אבל הוא מגיע מעט מעט ראשון ראשון בלתי נכר הכח מן הפועל ואם היא תנועת האנה הנה היא הגעת הדרך ראשון ראשון והוא הנושא החמרי כי המתנועע הוא הנושא המעמיד ושלמות מה שבכח אשר הוא השלמות הממוצע אשר לדרך אשר בכח אשר הוא אמתת המתנועע וצורתה אשר היא הגעת הדרך ראשון ראשון קודם ומתאחר והמשך מציאות זה השלמות עמידת זאת ההגעה כי להיות ההגעה חלק אחר חלק ימשך ממנו המשך המציאות אשר הוא אמתת הזמן כי הזמן הוא ספור הקודם והמתאחר מהתנועה כי במה שתלקח התנועה אחת אין שם זמן ותכף שחלקנו אותה אל קודם ומתאחר במציאות ובהגעה לא חודש דבר אלא הזמן אשר הוא המשך המציאות ובחלקנו התנועה חלקנו מקריה ומשיגיה שהוא הזמן לא חלקנו אותנו מצד כמותה הנמשך אחר חלוק הדבר המגיע שהוא הדרך כי כבר אפשר שיהיה שנוי פתאומי ויהיה לה כמות ולא ימשך אבל חלוקנו לה מצד עמידתה וקיומה על שיתחדש ראשון שהוא הזמן הנה נגלה לך מזה כי המשך מציאות התנועה שהוא הזמן והגעת הדרך שהוא התנועה והדרך והוא אשר עליו התנועה המגיע ראשון ראשון בהדרגה שלשתם שוים במציאות ובההחלק אחד מהם יתחלק האחר ועל ערכו והנה אם הדרך כמה מתדבק נחלק לאין סוף כך התנועה שהיא הגעת המתחדש מתדבקת ומתחלקת לאין סוף ובחלקנו התנועה אל קודם ומתאחר הנה חולק המקרה המשיגה אשר הוא המשך המציאות שהוא הזמן אל העובר ואל העתיד הנה הוא אם כן מתדבק מהחלק לאין סוף אל עתות והעתה אינו אשר בו יתחדש המניע ויתנועע המתנועע אבל הוא אשר בו יהיה כנקודה מה ודע זה עוד אמר הנה הזמן שב א"כ בעל הנחה וסדר לא יאמתו מהות הזמן כל עיקר הסדור הוא היות דבר אחר דבר בהקש אל ההתחלה מוגבלת ואם אין ההתחלה קיימת אין שם סדור כ"ש שאין החלקים קיימים ואיך יהיה בעל הנחה והנה אין שם חלקים קיימים יהיה מצב לקצתם אל קצת הנה מבואר שהזמן אינו בעל הנחה כי הנמצא ממנו אינו אלא העתה ולא יהיה בעל סדר במוחלט כי אין שם התחלה קיימת ולא חלקים נמצאים יחד יסודרו זה אחר זה ואם הוא בעל סדר מה לפי שקצתו יבא אחרי קצתו ויתחייב שלא תהיה תנועה יותר ממהרת מתנועה כי התנועה הממהרת היא שיתנועע מהלך דרך שוה בזמן יותר קצר   או מהלך דרך רב בזמן שוה וכאשר יתנועע המתנועע מעצם פרידי אל עצם פרידי לא יתנועע המתאחר פחות מעצם פרידי כי אם היה כן היה כבר יתחלק וכבר שמוהו בלתי מתחלק אבל עד השכל שהעדות האמת הוא מה שיראה השכל מהיות אלכסון המרובע שוה לצלעותיו כי אם יהיו הצלעות משמונה עצמים פרדים דרך משל יהיה האלכסון ככה ויחויב שיהיו שוים וזה תארו והיו בטלים הרבה ממעשה הגרת המים ארסטו הביא ראיה על בטול הרקות בספרו בשמע מטבע המים שטבע הגשמים שמריקים מקומותיהם זה לזה עדי שלא יכנס גשם בגשם ושלא יהיה שם ריקות והנמנע יכריח אחד האפשרים לטבע קיום הנמצא והוא באמת מפלאות ארחות ה' איך הטבע קיים ואמר כי אם תקח כלי סתום מכל צדדיו רק שיהיה למעלה פה גדול פתוח תמלאהו מים ויהיה בו הרבה נקבים קטנים מלמעלה ותמלא הכלי מים ותשים אצבעך עליו שלא יכנס האויר בפה העליון לא יגרו מים כלל מן הנקבים התחתונים וכשתסיר אצבעך מן הנקב העליון מיד יגרו המים מלמטה והסבה כי לא יתחייב בה הרקות כי יכנס בו אויר ימלאהו ואני נסיתי בכלים קטנים זה אשר ישקו בם עציצי הירקות. ההקדמה הרביעית כי כל שני ההפכים לא ימלט המקבל מאחד משניהם כאלו אין ביניהם אמצעי וכאלו אין שם דבר שלא יתואר באחד מהם. ההקדמה החמישית כל עצם פרידי מעצמו הוא מתנועע ירצה בעצמו ראיה שזה המקרה יקיימהו הכלל לא כל חלק ממנו כי יש לכל סגולה בעצמו במה הוא כל ואם אין בכל זולת חלקיו. ההקדמה הששית הוא אמרו שהמקרה לא יעמד שני זמנים עם שמציאותם בעצמם הוא תנאי בהשארות העצם וזה סתירה אחר שהעצמים תנאי במציאות המקרים כי לא ימצא מקרה בלתי עצם הנה יחוייב שיהיו העצמים תנאי במציאות עצמם וזה שקר שיהיה הדבר תנאי במציאות עצמו גם כי אשר לא ישאר שני זמנים מציאותו בעתה והוא הנגדר ואשר ישאר זמנים מציאותו קיים ואיך יהיה הנגדר תנאי במציאות הקיים או איך יהיה מה שהוא נשאר במין תנאי בהשארות מה שהוא נשאר באיש זה כולו יחד בבת אחת ירצה בזה באותו עתה שהשם ית' ברא אלו המקרים עתה בלי אמצעות טבע ושאין שם יחס בין המקרים והצורות ולא בין הצורות והכנות החמרים ואמנם בן רשד זה לשונו ואין ההרגל סבה בהאמין בדעות התוריות לבד ולהמשך אחר החירות נימוסיות אבל כבר יקרה לנערים חונכו בחכמת הדברים שבו המאמרים ההטעאיים אצל מי שגדל על שמיעתם מהענינים הידועים בעצמם וההתגברות במציאות הטבעים והכחות וחלוק ההכרחיים הנמצאים בטבע הדברים ושומם כולם מטבע האפשרי והתנכרות הסבות המוחשות הפעולות והתנכרות ההכרח המושכל בין הסבות והמסובבים וכמו שקרה למי שהרגיל המין מן הדבור הנקרא חכמת האשעריה שינכרו המנע התהוות הנמצא מלא דבר רצוני מן ההעדר עם היותה ראיה גמורה קובצו עליה הראשיות ר"ל שהוא נמנע שיהיה גודל מלא גודל עוד כבר ראיתי רבים ממי שיחלקו בחכמה ינכרו היותם ראשיות וכן מי שכפר בהכרח יחוד הצורות המיניות בחמריהם המיוחדים עד שכבר נמצא אבן סיני על פרסום מקומו מהחכמה יאמר שהוא אפשר שיולד אדם מן העפר כמו שיולד העכבר וזה אם היה שיאמינהו לא יאמר אותו להראות עצמו מסכים לאנשי זמנו אמנם קרה לו מפני פגישת חכמת האשעריה אל זולת זה ממה שידמה אלה הדברים ממה שיארך והארכתי להביא לשונו בזה כי כולל הרבה מדעות המדברים וכי הגדיל לתאר ענינים מסכים למה שהמריץ האלהי באמרו ובכמו אלו הדעות יאמר אצלי ואצל כל בן דעת אם כהתל באנוש תהתלו בו שזה הוא גוף ההתול באמת ומה שאמר כי קצתם אמרו כי כאשר רצה השם להפסיד העולם ברא מקרה כליון לא בנושא ירצה כי הוא הפסד הנושאים אחר שהכליון כולל המציאות כולו הנה אלו יאמינו שהנמצא יעתק אל ההעדר ושפועל הפועל יתלה בהעדר והם שקרים כי לא ישוב ההפך אל הפכו כ"ש הנמצא אל העדר ולכן מי שלא יניח היולי לדבר ההוה ויחויב לו שיהיה הנמצא פשוט הנה אי אפשר בו ההעדר כי הפשוט לא ישתנה ולא יהפך עצמו אל עצם דבר אחר ולכן יאמר אבוקרט לא היה אדם מדבר אחד לא יכאב גופו ר"ל לא היה נפסד ומשתנה וכן אלו היה הנמצאות המוחשות פשוטות יתהוו ולא יפסדו אלא לא נתלה פעולה פועל הראשון ובעצמות ובהעדר במקרה ושנית ואמנם יתלה פועל הפועל במקרה בהעדר ושנית והוא בשומו המציאות אשר בפועל אל הכח בבטול הפועל אשר הוא הקנין ובכלל בהעתק הפעול מן המציאות אשר בפועל אל מציאות אחר ויושג מזה הפעל ההעדר כמו השתנות האש אל האויר כי ישיג זה העדר האש ואמר אבן רשד הנה הפילוסופים לא כפרו נפילת ההעדר לגמרי ואולם כפרו נפילתו ראשונה ובמציאות מן הפועל כמו שחשבו המדברים כי הפועל לא יתלה בהעדר בהכח ראשונה ובעצמות ואמנם נפילת ההעדר אצלם נמשך לפועל הפועל במציאות לא ראשונה כמו שיחוייב למי שיניח שהדבר יעתק אל ההעדר הגמור או שאלוה יעדיר העולם אל לא נמצא לגמרי הנה פועל הפועל לא יתלה במציאות אלא בענין ההעדר והוא המציאות אשר בכח ולא יתלה במציאות אשר בפועל מצד שהוא בפעל כי הנמצא השלם לא יצטרך אל ההמצאה ולא בהעדר מצד שהוא העדר לפי שהעדר אינו פועל אבל המציאות החסר אשר השיגו ההעדר והמציאות אשר יחובר לו העדר לא ימצא אלא בעת חדוש המחודש והעולם לא סר חובר במציאות העדר ולא יסור בענין במציאות התנועה וזה שהיא תמיד צריכה אל מניע וזהו עניין העולם העליון ובזה יפרדו הנבראים מהעשויים במלאכה כי העשויים אשר נמצאו לא יחובר בם העדר מצטרך מצדו אל פועלם יתמיד במציאות והוא ית' מתמידם מחדש טובו בכל יום תמיד לא שיעדירם והוא נמצא. ההקדמה השביעית אבל דין התנועה והמנוחה אצלם כדין החום והקור אחשוב שיאמינו החלוף בם כמו שנאמין אנחנו שהחום יותר חזק המציאות מהקור ואם הוא קנין גם כן כל ימי אשר צורתו עומדת ירצה התמונה התארית. ההקדמה השמינית עד שיהיה הפרש איש זה המין מאיש מין אחר כהפרש איש מאיש ממין אחר ירצה אשר הוא במקרים כמו הגודל והקוטן והתארים המקריים. ההקדמה התשיעית אבל המקרים כלם אמנם הם נשואים נשיאות ראשוני על העצם בשוה ירצה בלובן והכמה על העצם מבלתי שייחד לו מקרה אחר שיבינהו ר"ל כי אין שם יחסים מיוחדים. ההקדמה העשירית כל זה אמרו שהוא עובר אצל השכל כי אין שם רחקים מוגבלים מיוחדים לצורות מיוחדות וזה בתכלית הגנות שני אנשים עומדים על שני קצות הקוטר והם אשר בתכלית האקלימים ומה שאמר מספר החרוטים הוא בשכל מופשט לא בחמר ברוב ההתחלות התשבוריות כחלוק הקו לחצאים והנקודה הבלתי מתחלקת והוצאת הקו אל בלתי תכלית ואם הרצון בו איזה שעור שירצה וירצה בראוי המחויב ושער ההעברה הזה יש לי בו דברים תשמעם במקומות מזה המאמר כי הוא ישתמש בזה בענין החדוש גם כי הפלאות יעבירם תחת השבט ההעברה ויביאם במסורות הברית בשובו לאיתנו לתנאו הראשון. ההקדמה האחת עשרה הוא אמרם שמציאות מה שאין לו תכלית הוא שקר על כל הענין ירצה בכח או בפועל והנה מבאר כל המינים אשר אפשר שיאמר בהם בלתי תכלית בפועל ויבאר כי כבר התבאר בכל אחד מהם כי הוא נמנע מציאותו וזהו אמרו ובאורו כי כבר התבאר בתנאי המנע מציאות גשם אחד אין תכלית לו או מציאות גשמים אמר משה אי אפשר לי מבלתי שאעמידך בקצרה על אמתת הבלתי בעל תכלית וביאור מיניו יען תבין דבריו ואומר דע כי הבלתי בעל תכלית יאמר על שני סוגים האחד בלתי בעל תכלית בפעל בעצמו השני הבלתי בעל תכלית בכח וזהו אשר נתאמת מציאותו בלתי החלק השני ר"ל האמתי בשם לא במציאות חוץ לנפש וכל אחד מהם נחלק למינים הבלתי בעל תכלית בכח אם בלתי בעל תכלית בחלוק אם בלתי בעל תכלית בתוספות הבלתי בעל תכלית בפעל אם בכמה המתדבק ואם במתחלק הנה הבלתי בעל תכלית בפועל הוא הוא מה שכמותו אין לו סוף בעצמו וזה מינים אם בכמה המתדבק ואם במתחלק הנה היות הקו או המרחק בלתי בעל תכלית הוא שאיזה דבר לקוח ממנו ואי זה משלים לוקחו לאותו הדבר ממנו ימצא דבר יוצא ממנו תמיד מבלתי כפילה הוא מה שהיה בעל כמה ומרחק בפועל אין לו סוף בעצמו וזהו הבלתי בעל תכלית בפועל וכמו כן בכמה המתחלק ר"ל אם היו המנויים הנמצאים יחד בפועל בלתי בעלי תכלית בעצמם אמנם הבלתי בעל תכלית בכח הוא אשר יאמר בו שהוא בלתי בעל תכלית מצד שהכח שומר הפועל לעולם לא שהוא בכח להיות בפעל אין סוף לו כי ישום הסוג הראשון אבל הוא שיתואר הדבר בהעדר הכמות עצמו בחלוק יגיע בו או פועל לה שאר הכח תמיד אשר לא יקבל החלוק או הפעל כי הפעל שומר הכח לעולם וכמו ששלמות התנועה שומר הכח במה הוא תנועה כן הפועל אשר לדבר הבלתי בעל תכלית אם מעצמותו והוא הגעת עצמו בתנועה והזמן אשר בכח ואם מהדבר אשר הוא לו בכח בתאר החלוק כמו החלק המרחקים ובהחלק השעורים מהמוגבל מן הזמן והתנועה בחלוק שומר היחס שומר הכח בו במה הוא בלתי בעל תכלית לעולם ולא יפסד ולא יתואר הוא באין תכלית לעולם ובכלל אם בתוספת הפעל כמו ההתהוות ואם בהפעלות כמו החלק השעורים ויוחד המין הראשון מזה הסוג ר"ל הבלתי בעל תכלית בחלוק ר"ל בתאר החלוק או בלתי בעל תכלית בחסרון והוא הנקרא בדברי רבינו משה בלתי בעל תכלית בכח ויוחד המין השני מזה הסוג והוא הבלתי בעל תכלית בתוספת בפועל ר"ל לקיחת פעל מין הדבר אשר בכח בלקחנו במחשבה אלף שנים ואחריהם אלף וכן תמיד מהזמן העובר או העתיד בשנקחנו בלתי בעל תכלית בתוספת כי נוסיף הפעל במחשבה והוא הנקרא בדברי רבינו משה בלתי בעל תכלית במקרא כי הראשון יפסד בחדוש השני   בתנועה והזמן והאנשים ואחרי שהעמדתיך על אלו השרשים אבאר לך דבריו ואומר והנה אמרו כי כבר התבאר מציאות גשם אין תכלית לו ירצה בפעל בעצמו והוא אשר כאשר לקחת ממנו דבר מה בפעל אפשר שימצא תמיד מה שהוא חוץ ממנו בכמה וזה בחלוקה הבלתי שומרת הייחס כמו שתקח ממנו אמה או זרת או בחצי קוטר הארץ לא בחלוקה השומרת הייחס וזה כשתחלקו לחצאין וחצי לחצי וכן תמיד כי זהו הבלתי בעל תכלית בכח ושיעור כשעורה יסבול זה ועוד אמר או מציאות גשמים אין תכלית למספרם ואע"פ שכל אחד מהם גשמו בעל תכלית אחר שימצאו יחד בזמן ירצה כי ימצא בלתי בעל תכלית בפועל וכן המדובק מהם יהיה גשם בלתי בעל תכלית בפועל בעצמו וכן מציאות עלות אין להם תכלית נמצאים בפועל שקר עד יהו מנויים אין תכלית להם נמצאים בפעל יהיו גשמים או נבדלים אלא שקצתם עלה לקצת כי לולי זה לא ימנו וזהו הסדור הטבעי העצמי אשר התבאר במופת המנע מה שאין תכלית לו ירצה בטבעו בפועל בעצמו ובעצמי שימצאו יחד אמנם מציאות מה שאין תכלית לו בכח והוא הפעל תכלית בעצמו הבלתי בעל תכלית בחלוקה השומרת הייחס מצד השמר הכח והאין סוף הוא מצד הכח או הבלתי בעל תכלית במקרה והוא מצד בא זה אחר סור זה ממנו מה שכבר התבאר מציאותו במופת כמו שהתבאר במופת החלק הגשם אל לא תכלית בכח והחלק הזמן המוגבל אל לא תכלית וממנו מה שבו מקום עיון. ההקדמה השתים עשרה אמנם שהחושים לא יתנו האמת תמיד והמושכלות הכוללות המוצאות מהשגות האישים אין ראוי שילקחו התחלות מופת שראשיהן והן המוחשות אינם קיימים באמתתם והמשל בזה כי אין המושכל הכולל כשהכל גדול מהחלק ראוי שילקח התחלת מופת אחר שהמוחש בשהכל האישי גדול מן החלק האישי בלתי בטוח האמת: