לא תמצא כלל דבר נוסף על מה שתבינהו מדברי אלה הנה בהתר זה יותר הכל ואמרו שעל כרחיך ילך אל לא תכלית והוא שקר או הגיע לסוף למציאות דבר העדר גמור אמרו בזה הוא האמת ית' כו' רבינו משה חשב להתיר זה כשאמר וכבר הניחו שמציאות מה שאין לו תכלית על צד בא זה אחר זה סור זה שקר ומה שחשב אמת אמנם צריך שתדע כי אפלאטון הגדיל זה הספק מאד במשל אשר הביאו אלה והחכם אבן רשד חבר איגרת כשהביא בה הספק הזה והראה כי ארסטו עצמו ישתמש בדומה לזה המופת והתיר הספק הזה ונתן ההבדל בין ההקדמה אשר ישתמש בה אפלאטון ובין אשר ישתמש בה ארסטו כי ארסטו אמנם יקבלה בתנאים והנה ראיתי להביא לך הנה אמתת מה שאמת שם ולבאר עניינו ואומר הדרך אשר הלך בה החכם אפלאטון בחדוש התנועה היא שהוא אמר כאשר תחודש בכאן תנועה לא היתה הנה יחוייב שיהיו התנועות אשר לפני זאת התנועה התחלה להן כי אם לא תהיה להן התחלה היו אלו התנועות אשר כבר נמצאו לא נמצאו עד שיכלו לפניהן תנועות אין תכלית להן נשלמות וכלות מה שאין תכלית מגונה הנה אין ספק שתהיה לאלה התנועות תנועה ראשונה והיו התנועות אשר לפני זאת התנועה מכלות הנה בכאן אם כן תנועה ראשונה מחודשת וארסטו יקבל זה עם שתי תנאים אחד מהם שתהיה התנועה הנמצאות בעומד נשלמת וכלה ושתהיה זאת סוד התנועות לא תמצא אחריה תנועה והשני שיהיה קצתם תנאי במציאות קצת ר"ל שתהיה הראשונה תנאי בשנית מהם ר"ל בשיהיה חדושה נמשך לתנועה אחרת בעצמות והאחרת ההיא נמשכת לתנועה אחרת עד יעבור העניין לבלתי תכלית כי אז יחוייב שלא תמצא התנועה האחרונה אלא אחר כלות תנועות אין תכלית להם וכשלא ימצא הראשון לא ימצא האחרון כלל וזה הבאור עשהו בשלישי מן השמע כמה שאמר מאשר הוא אלו היתה לתנועה המחודשת תנועה לפניה ולתנועה ההיא תנועה אחרת לפניה והלך העניין לבלתי תכלית לא ימצא האחרון וכן עשהו במאמר השמיני בספר ההוייה וההפסד כאשר אמר ולא היתה הארץ מהמים והמים מהאויר והאויר מן האש והאש מדבר אחר והלך זה אל בלתי תכלית ר"ל ביושר ובעצם לא תמצא הארץ ולא אחר מהיסודות אחר שהיה מחוייב על כל אחד מהם השלמת מה שאין לו תכלית ואולם בשילקחו אלו התנועות על שהם ימצאו ואין התחלה להם מפני מניע ראשון נצחי אין התחלה לפעולותיו לפי שמה שאין ראשית למציאותו אין ראשית לפעולותיו ולא היה קצתם קודם קצת אלא במקרה הנה עובר שימצאו תנועות אין תכלית להם ר"ל אין ראשית להם קודם התנועה המונחת אחרונה וזה שכאשר הנחו תנועות אין ראשית להם מחוייב שיהיה בכאן מניע נצחי אין ראשית לפעולותיו לפי שהוא ישלמהו מהתנועות אשר אין התחלה להם המכונות שיהיו קצתם מקצת בעצמות ושיהיה להם אחרון הנה זה המקום עובר במקרה נמנע בעצמות ולקח אפלאטון מה שבעצמות מקום מה שבמקרה והוליד לו מה שבמקרה ואתה העיר נפשך להתבונן בחכמת הרב ז"ל והפלגת קצורו והמרצת רמיזותיו איך כלל כל מה שאמרנוהו בקראו הבלתי בעל תכלית בבא זה אחר   סור זה מה שאין תכלית לו במקרה והוא אומ' בהקדמה וממנו מה שבו מקום עיון והוא מציאות מה שאין תכלית לו בבא זה אחר סור זה והוא אשר יקרא מה שאין תכלית לו במקרה ירצה בסבוב ומצד המניע הנצחי ושהוא קרה ליצחק שהיה מאברהם ואפשר שיהיה מתרח ולכן לא נמצאו יחד וכמו כן שגה אפלאטון בשלקח שהתנועה הנמצאת בעתה אחרונה והנה התנועה אשר קצתה מקצת אינה אחרונה כמו החום המחודש באיזה תנועה רמוז אליה מתנועות השמים לפי שהיא אלו היתה אחרונה לא תמצא אחריה תנועה כמו שהוא אלו היתה ראשונה גם כן לא תמצא לה אחרונה ואולם מה שלא ימצא לו ראשון הנה לא ימצא לו אחרון לפי שהיה מחוייב שיהיה מה שאין תכלית לו גדול ממה שאין תכלית לו ואם כן אין זו תנועה רמוז אליה מתנועות השמים אינה ראשונה ולא אחרונה כי היא בעגולה הנה התבאר שהטוענים כטענת אפלאטון טעו בשני מקומות אחד מהם שהם שמו אחרון מה שאינו אחרו' והשני שהם לקחו מה שבמקרה מקום מה שבעצמות. דרך ה' אם כן מייחד השמש בזה התאר וכן יבחנו פרטי העולם כולו עד שהם כשיראו פרחים כו' כבר ביאר הרב ז"ל ואמר כי זה כולו יתחייב בקבלת ההקדמה העשירית וכבר טען עליה ומשפט הפרחים והשמש משפט אחר לא ידענו בשמש מה שנדע בפרחים אבל בעצמו הכל כפי צורתו ועצמותו אך למה שלא היתה ידיעתנו בהן שהנה ישתמש הרב ז"ל בזה ויפשוט הפרחים בו ויאריך עליו והוא אמרו ולי יש דעת תשמעהו כי יבלבל לנו ידיעתנו בו לא סדורו בעצמו ואם יגיענו האל שמה אעירך כי החכם עצמו ירמוז לך זה וכי כל עוד שהיה הנמצאות יותר נכבד היו יחודיו יותר הכרחיים ועצמיים ואין שמה כי אם הראוי מצד המחייב ית'. דרך ו' כי בעלי דיננו המאמין קדמות העולם יפיל שם האיפשר באמרו העולם אפשר המציאות על בלתי הענין אשר יפילהו המדבר כי המדבר יפיל שם האפשר על האפשר האמתי והוא מה שאינו נמצא ואפשר שימצא ואפשר שלא ימצא והפילוסיף יפיל שם האפשר על שהמציאות והתמימות לו מזולתו וירצה באמרו שהעולם אפשר המציאות שהוא בבחינת הסבה נמצא ובחינת העדר הסבה בלתי נמצא ושהאל ית' לבדו הוא מחוייב המציאות כי לו יעלה במחשבה שיבטלו הנמצאות כלם במה הם הנמצאות ההם לא במה הם מתייחסות אליו לא יבטל הוא ית' ולו יעלה על המחשבה הבטלו ית' ויתרומם ויתנשא ויתנשא יתבטלו הנמצאות כלם במשפט העלול עם העלה ואם הם מתחייבים באמת ולא שירצה בזה שהם בבחינת עצמם אפשריי ההפסד ושיקנו הנצחות מזולתו כי אפשר ההפסד אי אפשר שישוב נצחי אבל שהמציאות הנצחי והתמימות אשר לגלגל הוא מהאל ית' המקנה לו התנועה כי הוא המקנה החיים כי הוא מקור מים חיים ישתבח עוד אמ' ועוד שמאמרו שהעולם צריך למכריע יכריע מציאותו על העדרו מקום ספק גדול מאד וביאר הרב ז"ל טענה מבוארה מאד ואמר כי ההכרעה וההתייחדות אמנם יהיו לנמצא אחד מקבל לכל אחד משני הפכים וכו' אמנם הדבר הנמצא הנחלק עליו אם מציאותו כן לא סרה ולא תסור לא יצוייר בו בשום פנים זה העניין הראה איך הפליג ואמ' שלא יצוייר בו בשום פנים זה הענין ולבסוף אמ' שזה הדרך בעצמו הוא דרך התייחדות וששניהם יתחייבו בקבלת ההעברה אם כן מי ייחד השמש יצטרך שיהיה בעניין המיחס עוד כלל ואמ' ולא יאמר יש מכריע הכריע מציאותו על העדרו לא אחר ההוראה בשהוא נמצא אחר העדר וזהו הענין הנחלק עליו ירצה והוא הדרוש על המערכת ואין הטעאה למעלה ממנה כחולשה והבן זה והסתכל בו ועוררתיך עליו כי זה כולל התיר כל הספקות אשר יחדש החכם לחלק כבוד לפרסום נשען שגלה סודו אל עבדיו האלהיים וכאשר תזכור זה כבר סרו משכלך חשך ענן וערפל ולא תמצא חומה סביב מדינה תעמוד נגדך שלא תוכל לכבשה ולהכנס במדינה ותטייל בה עם הרואים פני המלך והמדברים עמו ושם העיר ה' שמה. דרך ז' אמנם קצת אחרוני הפילוסופים התירו זה הספק בשאמרו הנפשות הנשארות אינם גשמים שיהיה להם מקום והנחה שימנע במציאותם באין תכלית ירמוז בזה על אבן סיני ובן רשד חלק ואמ' שאי אפשר שימצאו דברים במספר אחדים בצורה בזולת חמר וגם כן שרש ידוע שמה שאין תכלית על מה שהוא נמצא בפועל הוא נמנע שוה היו גשמים או בלתי גשמים ואין הבדל בזה בין מה שלו הנחה ובין מה שאין לו הנחה כמו שחשב אבן סיני כי לא נמצאו דברים בפועל אין תכלית להם היה החלק כמו הכל ר"ל בלתי בעל תכלית בפועל ר"ל כאשר חולק מה שאין תכלית לו על שני חלקים ולא יחוייב זה כאשר הונח מה שאין תכלית לו בכח והתשובה האמתית בזה הוא דעת אפלאטון והוא שהנפש קדומה והיא אחת ואמנם תחלק בגופות וכאשר נבדלה מהם שבה אל שרשה והתאחדה כי נפש עמרם ונפש ירד היא אחת מצד רבת מצד אחת מצד הצורות רבת מצד הנושא אותה ובהסתלק הנושא יתאחדו בעניין בניצוצות השמש הנכנסים בנקבים מתחלפים כשיוסרו המסכים ההם התאחד הניצוץ ושב אל שרשו כן יתאחד הענף עם השרש ובכלל הכל   היה מהשכל הפועל והכל ישוב אליו כי יאסף אל עמיו והיתה הנפש צרורה בצרור החיים כאשר תשוב הנפש אל האלהים אשר נתנה וזהו אשר רמז אליו הרב ז"ל באמרו ואשר תדעהו כי אלו העניינים וכו' וזה לו מן אבובכר בן אלציג כמו שבארנו והוא אשר ביאר זה באיגרת הפטירה ואנחנו הארכנו בזה בפירושנו לאגרת אפשרות הדבקות בשכל הפועל לאבן רשד עוד אמר וחייבו במחשבתם בזאת הבחינה שיהיה מה שאין תכלית לו יותר ממה שאין תכלית לו ירצה והוא נמנע כי לא יעבור עליו עד שישיגהו וכבר הושם בלתי בעל תכלית הנה שקר והשקר אמנם חוייב מן השקר וידמו כאלו הם נמצאים וכאלו הם דברים שיש להם התחלה מסויימת ואחר כן יוסיפו על הנחשב ההוא או יחסרו ממנו וכל אלה מעניינים מחשביים לא נמצאים בזה כלל כל המקומות מהספק וגלה מקום ההתר ואשר צריך שתדעהו כי להם התחלה ולא שלמות אם שלמות כבר קדם ביאורו בדרך השני ואם התחלה כי מה שאין לו שלמות אין לו התחלה הנה מאמרם שהמחודשים והתנועות הנופלות בעובר כבר נשלמו או התחילו ויוסיפו ויחסרו אין ענין לו לפי שאין להם התחלה ומה שאין התחלה לו אין שלמות לו ומה שאין שלמות לו אין התחלה ולא נשלמו היו אחרונים באמת והיותם אין התחלה להם מחוייב מהיותם בעגול וממופתים רבים הנה כלל המחודשים אין התחלה להם ולא סוף ולא אחד מחלקיהם בזמן במה שהם חלקים ולהם התחלה וסוף כמו שהעגולה בכללה אין לה התחלה ולא תכלית וכל אחד מחלקו העגולה בעגולה וחלקיה להם התחלה וסוף ותכלית ר"ל במה שהם חלקים נחתכים מן העגולה ותהיה אז בהם נקודה היא התחלה לא תכלית ונקודה היא תכלית לא התחלה ובמה שהחלק ההוא יתערב בעגולה ויורשם בה הנה מה שהיה תחילה בלי תכלית תהיה תכלית והנקודה אשר היתה תכלית תהיה התחלה במה שהיה עתה נקודה בעגולה לא בחלקיה וזה העגולה בכללה אין לה התחלה ולא תכלית וכן העניין בתנועה וכמו כן העניין בכלל המחודשים וכלל הזמן וזה כי הזמן דרך משל באשר לוקח בכללו הנה איזה עתה שרמז עליו הוא התכלית העובר והתחלת העתיד ואם לקחת העתה הנמצא עתה בפועל במה שהוא בעגולה וכן דור דור ודורשיו ומשיגיו בעגולת המחוללים ואולם כאשר תלקח חלק הזמן כמו השנה העוברת הנשלמת בזה העתה ותחתכהו ותתן לו מציאות בעצמו כאלו לא יבא לעולם אחריו זמן ולא קודם יהיה שם בלי ספק עתה הוא תכלית מבלי שיהיה תחלה והוא האחרון הנחתך באשר קרה בחלק העגולה ואולם באשר תשים השנה הזאת אשר היא חלק מעגול הזמן בזמן ותתן אותה באיזה מקום שתרצה מעגול הזמן שב אל טבעו ויהיה העתה אשר הוא תכלית התחלה ואשר הושם התחלה תכלית וכמו כן כל עתה ועתה שיבא בו ובכלל אין לתנועה ולזמן ולמחוללים התחלה ושלמות וזה לטבע הסבוב המקיף בסבוב המחייב לאלה ומחייבם אל תארו כי הכל בעגולה גם הראשון יראה בה באזור כי הוא בלב ית' המסבב ומה נפלא מאמר בן רשד שאמר כולל כל זה כי הכלל ואין סוף שני מקבילים ולכן מאמין הקדמות לא יאמר שכל מה שנפל בעובר הוא בעל תכלית ולפניו אחר וכן לבלתי תכלית והאין סוף הוא מצד הכח לא מצד מה שנקחהו ממנו כמו שלא נאמר שמה שיפול בעתיד הוא בלתי בעל תכלית אבל נאמר שמה שיפול בעתיד הוא בעל תכלית וכן אחריו כמוהו ונבין אחריו עד אין סוף והאין תכלית הוא מצד הכח לא מצד הנופל והוא הנרצה כאמרנו לעולם ועד ירצה שהצד שמור ולא נוכל לומר כל מה שנפל בעובר כי זה דמיוני לא שכלי כי כמו שלא נוכל לקחת כל העתיד כן לא נוכל לקחת כל העובר כי הכלל ואין סוף כמו שאמרנו שם מקבילים וכמו שאין לעובר התחלה כי אין לו שלמות כמו שבארנו כי אין הנה תנועה אחרונה כמו שאין הנה תנועה ראשונה וכל זה רמז עליו החכם באמרו ובאלו הדברים שיש להם התחלה מסויימת ואחר כן יוסיפו על הנחשב ההוא וכו' כאלו הוא מוגבל מותחל ומושלם וכבר הכה אבונצר אל פראבי על קדקד זאת ההקדמה וגלה מקומות בכל פרטיה בספרו הידוע בנמצאות המשתנות זה המאמר לא הגיע אלינו אבל כבר גילינו לך כל מקומות פרטיה כפי מה שראינו מספר השמע ופירושינו וראיתי להביא לך הנה עם זה מה שאמר בן רשד בהפלת ההפלה על זה ואיך סתר שרש הקושיא הזאת ואשר קדמה כי אין ספק כי ראה המאמר ההוא וכלל וסדר וביאור ענייניו בתכלית הביאור ואמ' זאה הקושיא אשר למדברים היא שכאשר היו שתי תנועות סבוביות בזמן אחד דומה חלק נמצא מכל אחת משתיהן בין שני קצות זמן המוחלק מן הזמן ההוא הנה יחס החלק מן החלק יחס הכל מן הכל וזה אמת באשר היו השתי תנועות כוללות בפועל ואולם באשר לא יהיה בין שתי התנועות הכוללות יחס להיות כל אחת משתיהן בפועל הנה לא יחוייב שיהיה יחס הכל אל הכל יחס החלק אל החלק ולכן אם היה יחס החלקים אל החלקים יחס הרב אל המעט לא יחוייב בסוג שיהיה יחס אחד מהם אל האחד יחס הרב אל המעט כי אחר שאין שם תכלית אין רבוי שם ולא מעוט ולכן גם כן לא יהיה בלתי בעל תכלית מבלתי בעל תכלית כי כאשר לוקח בכח הנה אין שם יחס ובזה יותרו כל הספקות המגיעות להם בזה השיעור והיותר קשה מכולם הוא מה שאמרו הנה לא ימצא התנועה בזמן ההוא אם לא הגיעו לפניהם תנועות אין תכלית. התשובה שאין החנועה הקודמת תנאי במציאות המתאחרת כי ימצא הסבות אין תכלית להם אבל הוא במקרה נמשך למציאות ההתחלה הראשונה הנצחית וזה הצד ממה שאין לו תכלית אין לו אצלם התחלה ולא תכלית ולזה לא יצדק על דבר ממנו שכבר כלה וכבר נכנס במציאות ולא בזמן העובר ולכן מה שישאלו המדברים לפילוסופים הכלו התנועות אשר לפני התנועה ההיא היתה תשובתם שלא כלו כי מהנחתם שאין ראשית להם כי לא יכלה אצלם אלא אשר התחיל והיותר טוב שיושב בו ממה שנכנס מפעולותיו כמו שנכנס ממציאותו כי כל שניהם אין התחלה להם ולמה שהיו בכח ר"ל שאין להם לא התחלה ולא תכלית לא יצדק עליו לא שהוא זוג ולא שהוא נפרד ולא שהוא התחלה ולא שהוא תכלית ולא נכנס בזמן העובר ולא בזמן העתיד כי מה שבכח במשפט הנעדר הנה מה שהיה בפועל ומוגבל כעובר בנפש וחוץ לנפש הנה הוא בהכרח אם זוג ואם נפרד ואמנם מה שהיה כלל בלתי מוגבל חוץ לנפש הנה לא יהיה אלא מאשר הוא בנפש כי הנפש לא תצייר מה שהוא בלתי בעל תכלית במציאותו ויתבאר גם כן כשהוא זוג או נפרד ואולם מצד הוא חוץ לנפש הנה לא יתואר לא בהיותו זוג ולא נפרד אלא אם הונח בפועל ר"ל היותו בעל התחלה ותכלית ולעומק הקושיא וקשיה ואשר מסוגה הארכתי בהתירה גם כי הרב ז"ל ייחד לה מקום והיה הוא ותמורתו יהיה קדש: