דע כי כל קנין ענין ואין כל ענין קנין כי הקנין הוא הענין אלא שנשלם עד שישב קנין לא שהוסר הענין והגיע הקנין וככה החכם סגולה כבר היה המוני ונשאר מה שבלמוד המוני מן האמת ונעתק אל השלמות הוא הלמוד המופתי וכבר אמר ארסטו' כי המלות המורות על עניני החכמות נעתקו מן ההוראות ההוילאניות אל ההוראות הסגוליות למה שהם הרבים וכי כבר היינו מהם ולזה היה מנהג ארסטו' בחקירות המופתיות בענינים העמוקים יביא ראיה מן הפרסום אם מהוראת המלות אצל ההמון אם מהסכמת דעות הקודמים לדעתו בחדוש ההוא באופן מה כענין בחמר הראשון בתנועה בזמן במקום ברקות ודומיהם כמו שיתבאר בשמע הטבעי על כן אין מן הפלא אם שב על המעין בתחלת ענינו ראיה מפורסמת על שהתנועה בלתי הווה ולא נפסדת ויאמר בספר השמע כי כל מי שיקדמוהו בחכמי הטבע יאמין זה זולת אפלאטון כי כה משפטו כל הימים בדרושים המופתיים להעיר בפרסום עד יעתיק אל המופתי כמנהג הטבע מכין ומשוה עד יאות אל קבול הצורה ואז יתנה וכמו כן מה שאמרו ארסטו' בשמים והעולם נרצה עתה שנחקור אחר זה על השמים גם כן ונאמר היתכן שיהיו מתהוים מדבר או בלתי מתהוים מדבר ואמר זה לשונו שאנחנו כשנעשה זה יהיה מאמרינו אז אצל מטיבי העיון וכו' כל זה ממנהג ארסטו' כמו שנודע למי שעיין בספריו לחלוק כבוד לפרסום כי בו היתה החקירה הפילוסופית מקדם ואין זה אלא רמז המצייר שרושם הקוים ואחר משלים הצורה וצביונה אבל בחכמת הרב ז"ל ליתן קולות עתה לייפות החכמה וצווח בכתבה ואתם עדת בעלי העיון הנשאר על זה האיש תרעומת אחר זאת ההקדמה אי שמים לא זכר אלא חצי ההקדמה ולמה העלים החלק הראשון והוא ראשון במעלה הירא פן יורו על החומה מריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא זכירת דעת הקדמונים לשני ענינים הענין הראשון מכוון בעצמו השני על צד היותר טוב ויחס הזכירה ההיא אל השוי הנמשך והשמיט הראשון אשר בעבורו כוון בעצם וראשונה והוא משלמות המופת שיותרו בו כל הספקות ולכן זכר דעות הקדמונים על זה הדרוש והוא אמרו ונתחיל תחלה ונזכור דעות הקדמונים החולקים עלינו בזה ונביא טענותיהם וזה לשני ענינים אחד מהם שטענותיהם ספקות על המופתים אשר נביאם אנחנו ומהשלמת המופת הוא התרת הספקות הנאות עלינו והענין השני כי אנחנו כשנעשה זה יהיה מאמרינו אז אצל מטיבי העיון יותר מקובל ויותר מרוצה ולא הכתי' האמת עוררתיך על זה יען תבחן כמו שהוא כי ראוי להאמין בחדוש כמו שדרשו אברהם אבינו ע"ה ויקרא שם בשם יי' אל עולם וכמו שפירש משה רבינו ע"ה אבל אין ראוי שתקח בראייה מה שאינו ראייה כי זה כמו שאמר הרב ז"ל יביא חולשה על אמונת מה שיביא עליו הראיה ההיא גם כן לא ארצה להרגיל שכלך להבין הדברים אלא כמו שהם על המשפט אשר יותן האמות וכבר ידע הרב ז"ל חולשת מאמרו זה ופנה אל היותר קשה ורמז אל מקום התרו כי הוא אשר יצטרך אל הרב ז"ל באמת ולכן הביא את אלה יען יערב זה עמהם ויעירו על באורו האמתי כי מה שזולת זה נקל הוא והוא אמרו וכבר ידעת תורף דבריו והוא זה ואשר אין לנו בהם טענה או הם גדולים אצלינו מאמרינו בהם למה זה קשה כאמרנו אם העולם קדמון ולפי שזה יראה מפשוטו שאין לנו מופת על זה הדרוש אמר הרב ז"ל אלא שאתה ידעת כבר פי' אבונצר לזה המשל ומה באר בה הפרק לרב על מה שנאמר בהתר זה והספר ההוא אשר אמת בו אבונצר זה היה מפורסם אצלם ולכן קצר מהביאו והוא מה שלא הגיע אלינו ואמנם אמר לזה הוא בעבור אמרו באמרנו אם העולם קדמון שב אל אמרו או הם גדולים אצלינו לא אל אמת ואשר אין לנו בהם טענה וירצה בזה למה שאלה המופתים לקוחים מן המתאחרים ואשר ילקחו קצתם מקצת מצד המניע הראשון ר"ל מצד האלוה ית' הוא זה אחר שנודע מציאותו מן המתאחרים ולכן היה משפט הטבע בענין הקדמות או חדושו מצד אלוה יתברך משפט הנודע מטבע העולם עצמו ודע זה: