על מי שחשב מן הראשונים ירמוז בזה על אפיקורוס שזה דעתם נפל במקרה ושיהיה בלא סבה מעצמו ירצה ושיהיה שזה העולם נפל במקרה ר"ל בלי סבה הכרחית מיוחדת ושיהיה מעצמו בלי סבה מחיבת להיות כן ויאמרו בשמים ובגשמים אשר הם מבין שאר הגשמים הנראים אלהיים שאמנם היו מעצמם ראיתי ביאור זה בתשובה שהשיב רבינו משה לר' שמואל אבן תבון ואמר כי הרצון בו כי הגלגל ומה שבהם מהכוכבים יחדו בשהם אלהיים מבין שאר הגשמים הנראים ואחר ראיתיו בדברי הפילוסופים וכאלו אמר ויאמרו בשמים ובגשמים אשר הם אלהיים מבין שאר הגשמים הנראים שאמנם היו מעצמם ושאין להם סבה כלל ר"ל לא מחוץ ולא מאמתתם ועצמותם כמו לבעלי חיים ולצמחים ומה טוב כי באמרו ואשר יסתור היותם במקרה היותם בעצם ר"ל שיש להם סבה מסבות להיותם כן בהכרח מפני הסבה ההיא נמצאו על מה שהם עליו ירצה לא שנמצאו ושהתרבו השמים כפי המניעים והשכלים מפניהם ומפני ההיולי והצורה הנה האחד במה הוא אחד יסודר ממנו הרבוי או יחויב בחלוף וזה שחשב מי שאמר שלא יסודר ממנו אלא אחד פשוט במספר אבל אמנם יחויב אחד במספר מצד והרבה מצד ושאחדות ממנו עלת מציאות הרבוי על הדרך אשר בארתי ולפי שזה הספק עצום מאד תלוי בעלה הראשונה והתעסקו בו החכמים הראשונים וארסטו' שבח עצמו בזה עם כל אשר לפניו ובהתרו האמתי יתקיים השרש הנכבד ביחוד האל ית' והיה הספק אשר ספקו רבינו משה לקוח מפילוסופי אלאסלם ראיתי ללקט לך הנה מה שיאות מדברי אבן רשד בהפלת ההפלה וארחיב בו הבאור ואומר דע כי הדעת הקדום שההתחלות שתים האחת פועלת הטוב והשנית פועלת הרע ומאני מן הקודמים היה מזה הדעת ואסף עמים רבים אל תורתו עד לכדו במצודה שכור המלך בשהראה עצמו נכנע לדתו ויצא לקראתו להקבילו וקראו לאכול עמו ובהגיע גדולי מלכותו אל גינת ביתו צוה ותלאום באילנות ואחרי כן נכנס עם מאני אל הגן וראה גדולי מלכותו תלוים ויאמר לו שכור האלוה הממונה   על הרע צוני לעשות כן ומה ראוי לו שילך עם חביריו ויתלוהו שמה ומה שהיה מביא אותם אל זה הדעת הוא שהיה נמנע אצלם שיהיו התחלות ההפכים אחת וראו שההפכים הראשונים אשר יכללו כל ההפכים הם הטוב והרע וחשבו שיתחיב מזה שיהיו ההתחלות שתים אחר כן עיינו הקודמים הנמצאות וראו שהם כלם לתכלית אחת ושהסדור הנמצא בעולם והאותות קצתו לקצתו הסדור הנמצא במחנה מפני שר הצבא או הם דור הנמצא במדינה מפני מנהיג המדינה וסברו שיחויב שיהיה העולם בזה התאר ושהסדור הנמצא בו הוא מפני מצוה הראשון הוא התחלת הכל והוא האלוה ית' ושהרע הנכנס בנמצאות אמנה הוא במקרה כי הרבה מהטובות אי אפשר שימצאו מבלתי שיעורב עמהם רע כענין באדם המורכב מנפש מדברת ונפש בהמית וגזרה החכמה האלהית להמציא הטוב הרב ואם יעורב בו רע מעט כי זה טוב ומקבילו רע ואחר שהתישב אצלם בחקירה הנצוחית שההתחלה אחת לכל והאמינו עם זה השורש שרש שני שהאחד יחויב שלא יסודר ממנו אלא אחד נפל להם זה הספק והוא מאין בא הרבוי ופיטאגוריש השיב על זה בשהרבוי אמנם בא מפני ההיולי השמש שישחור פני הכוכב וילבין הבגד וקצתם חשבו מפני הכלים כגרזן וכמקבת והמשור כי יגרר במשור ויחצוב בגרזן ויקוב במקבת והשאלה בעצמה תשיג לשתי אלה התשובות כי נשאל מאין בא רבוי החמרי או רבוי הכלי אמנם אפלאטון השיב שהרבוי אמנם בא מפני הממוצעים והוא יותר מספיק אלא שעדיין יקשה איך יגיע חמר משכל פשוט וזה הספק אמנם חויב להם לפי שהניחו הפועל הראשון כפועל הפשוט אשר ברראה ושם זה הדרוש כולל בכל הנמצאות אמנם מי שלקח הנמצא אל הנפרד ואל המוחש הנה הוא שם ההתחלות אשר יעלה עליהם הנמצא המוחש בלתי ההתחלות אשר יעלה אליהם הנמצא המושכל ושם ההתחלות המוחשות החמר והצורה ושם קצתם פועלות לקצת עד שיעלו אל הגרם השמימיי ושם העצמים המושכלים עולים אל ההתחלה הראשונה היא להם התחלה על צד דמות הצורה והתכלית והפועל וזהו דעת ארסטו' הנה הפילוסופים יראו שהנה רבוי בשני אלו הצדדים רבוי לענינים פשוטים אינם בהיולי ויעלו אל סבה אחת ראשונה מסוגם ורבוי לגשמים ושרבוי להגרמים השמימיים אמנם בא מרבוי אלה ההתחלות ושהרבוי אשר תחת אלה הגרמים השמימיים אמנם בא מפני ההיולי והצורה והגרמים השמימיים ושהגרמים השמימיים מתנועעים ראשונים מהמניעים אותם אשר אינם בחמר וצורת הגרמים השמימיים נקנות מאותם המניעים וצורות מה שתחת הגרמים השמימיים נקנות מהגרמים השמימיים וקצתם מקצתם ושההרכבה אשר באלה הוא מפני הגרמים השמימיים זאת היא סברתם בסדור אשר הנה ואולם הפילוסופים מאנשי אלאסלם כאבונצר ואבן סיני בעבור שהוא לבעלי ריבם שהפועל בעולם כפועל בנגלה והודו להם שהפועל האחד לא יהיה ממנו אלא פעל אחד והראשון אצל הכל אחד פשוט קשה עליהם היות מציאות הרבוי ממנו עד הצריכם הענין שלא ישימו הראשון הוא מניע התנועה היומית אבל סודר ממנו המניע הגרם המקיף הסודר ממניע הגלגל היותר גדול והמניע הגלגל השני אחר שהיה זה המניע מורכב ממה שישכיל מן הראשון וממה שישכיל מעצמותו וזה שגיאה לפי שרשי הפילוסוף כי הפועל והפעל ר"ל המשכיל והמושכל הוא דבר אחד בשכל האנושי כל שכן בשכלים הנפרדים וזה כלו לא יחויב למאמר ארסטו' כי הפועל האחד אשר נמצא בנראה יסודר ממנו פועל אחד לא יאמר לו עם הפועל הראשון אלא בשתוף השם וזה שהפועל הראשון אשר בעולם פועל משולח ואשר בנראה פועל מקושר והפועל המשולח לא יסודר ממנו אלא פועל משולח והפועל המשולח לא יוחד בפעול זולת פעול ובזה הורה ארסטו' על שהפועל למושכלות האנושיות שכל נקי מן החמר ר"ל מהיותו משכיל כל דבר וכן הורה על השכל המתפעל שהוא לא הווה ולא נפסד מפני שהוא מקבל כל דבר והתשובה בזה כפי סברת החכם שהדברים אשר לא יתאמת מציאותם אלא בקשור קצתם עם קצת כמו קשור החמר עם הצורה וקשור חלקי העולם הפשוטים קצתם עם קצת הנה מציאותם נמשך לקשורם הנה נותן הקשר הוא נותן המציאות וכאשר היה כל נקשר אמנם יקשר בענין בו אחד והאחד אשר בו יקשר אמנם יחויב מאחד אשר הוא עמו עומד בעצמותו הנה מחויב שיהיה הנה אחד נפרד קיים בעצמותו ומחויב שיהיה זה האחד אמנם יתן ענין אחד בעצמותו ואלה האופנים יסתעפו על הנמצאות כפי טבעיהם ויגיע מאותה האחדות הנתנה בנמצא נמצא מציאות אותו הנמצא ויעלו כלם אל האחדות הראשון כמו שתגיע החמימות אשר בנמצא נמצא מן הדברים החמים מן החום הראשון אשר הוא האש ותעלה אליה ובזה חבר ארסטו' בין המציאות המוחש והמציאות המושכל ואמר שהעולם אחד סודר מאחד ושהאחד הוא סבת האחדות וסבת הרבוי מצד כי המספר הוא כפלת האחדים וככה בזה הנה ההכפלה כפי התחלף טבע המקבל ואם הוא אחד בעצמו וזה שידמה שתהיה הסבה ברבוי השכלים הנפרדים חלוף טבעיהם המקבלים ממה שישפלו מן ההתחלה הראשונה ובמה שיקנו ממנה מן האחדות אשר הוא פועל אחד בעצמו רב ברבוי המקבלים אותה כענין בראש אשר תחת ידו ראשים רבים והמלאכות אשר תחתיהם מלאכות רבות ולקושי זה הענין לא יבינוהו רבים מהבאים אחריו וכאשר היה זה כן מבואר שהנה נמצא אחד ישפע ממנה כח אחד בו ימצאו כל הנמצאות ולפי שהם רבות אפי' מן האחד במה הוא אחד מחויב שימצא הרבוי או יסודר או איך שתרצה תאמר וזה חלוף מה שהשיב מי שאמר שהאחד יסודר ממנו אחד ודע זה הנה כאשר הושב בתשובה אשר זכרנוה מהם לא יחויב דבר מאלה השקרים ואולם כאשר הובן מן המאמר שהאחד במספר הפשוט לא יסודר ממנו אלא אחד פשוט במספר לא אחד במספר מצד והרבה מצד והאחדות ממנו עלת מציאות הרבוי הנה לא יפרד מן הספקות לעולם וכבר שבח ארסטו' בזה הענין בסוף מאמר הלמד וספר שמי שהיה לפניו מן הקודמים לא יכלו לאמר בזה ולפי זה האופן אשר ספרנוהו מהם תהיה הגזרה האומרת שהאחד לא יסודר ממנו אלא אחד גזרה צודקת ושהאחד יסודר ממנו רבוי גזרה צודקת גם כן הנה אשר התבאר אצלינו לפי שרשיהם שסבת הדבר הוא מקובץ השלש סבות ר"ל הממוצעים וההיולי והכלים ואלה כולם כבר בארנו איך יסכמו אל האחד וישובו אליו אחר שהיה מציאות כל אחד מהם באחדות גמורה היא סבת הרבוי וזה שהסבה ברבוי השכלים הנפרדים חלוף טבעיהם המקבלים ואולם שהחלוף יפול מפני חלוף מניעיהם וחלוף צורותם וחמריהם אם היו להם חמרים ופעולותיהם המיוחדות בעולם והוא דומה לתכלית ואם אינם מפני אלה הפעולות ואולם החלוף אשר במה שתחת הגלגל ראשונה מן הפשוטים הוא חלוף החמר עם חלופו בקרבה והרחוק מן ?חמניעים והם השמים ואולם הסבה בחלוף השתי תנועות הגדולות אשר אחת מהם פועלת ההויה והשנית ההפסד הנה חלוף הגרמים השמימיים וחלוף תנועותם והוא החלוף הדומה בחלוף אשר מפני הכלים ואולם מה שתחת גלגל הירח הנה ימצא חלוף בו מפני ד' סבות ר"ל חלוף הפעלים חלוף החמרים וחלוף הכלים הפעולות נופלות מן הפועל הראשון באמצעות זולתו וכאלו הוא קרוב מן הכלים ומשל חלוף אשר מפני חלוף המקבלים והיות המתחלפים קצתם סבה לקצתם המראה אשר יתחדש באויר זולת אשר יתחדש בראות ואשר יתחדש בראות ר"ל בעין זולתו אשר באויר ואשר בחוש המשותף זולתי אשר בעין ואשר בדמיון זולתי אשר בחוש המשותף ואשר בכח השומר והזוכר זולת אשר בדמיון כבר התבאר זה שהשכל הראשון סבה לשני והשני לשלישי זה לקוח מדברי אבן סיני על שיש שם פועל ופעול כענין במה שהנה אולם דעת ארסטו' הוא שיש שם מקשר ראשון וששם מן הראשון מעמידים ידועים נקשרים בו הם עלה ועלול נשלמים המציאות וכולם נקשרים בהתחלה הראשונה אלא שיסודרו קצתם מקצת ואמר בן רשד זה לשונו סברת האנשים הקדומה שהנה התחלות הם הגרמים השמימיים על צד המצוה והם יתנועעו אליהם על צד האמונה בם והאהבה ושהם אמנם נבראו מצד התנועה ושאלה ההתחלות הנבדלות מציאותם נקשר בהתחלה הראשונה ולו לא היה לא היה הנה סדור נמצא והוא מצוה לשאר ההתחלות שיצוו שאר הגלגלים בשאר התנועות ושבזאת המצוה עמדו השמים והארץ כמו שבמצות המלך הראשון במדינה עמדו כל המצוים המסודרים ממי ששמו המלך משל בענין מן הענינים מן המדינה ואולם מה שזכרו אבן סיני מסדור אלה ההתחלות קצתם מקצת הוא דבר לא ידעוהו האנשים ואולם אשר אצלם מן ההתחלה הראשונה מעמידים ידועים לא נשלם להם מציאות אלא באותו המעמיד ושהקשר אשר ביניהם הוא אשר יחייב היותם עלול קצתם לקצת וכולם מן ההתחלה הראשונה ושלא יובן מן הפועל והפעל והבורא והנברא באותו הנמצא אלא זה הענין לבד הנה מה שאמרנו מקשור כל נמצא באחד הוא חלוף מה שיובן הנה מן הפועל והפעול והעושה והעשוי והוא מבואר שאם היה דבר מציאותו בשהוא מצוה הנה אין מציאותו לו אלא מפני המצוה הראשון הנה חויב שיהיה המצוה הראשון והוא אשר נתן לכל הנמצאות הענין אשר בו היו נמצאים ולא יובן מסברת ארסטו' זולת זה ולא מסברת אפלאטון והוא תכלית מה שעמדו עליו השכלים האנושיים שהשכלים כל אשר יתרחקו יתחדש להם הרכבת ענינים אחר שמושכליהם רבים כבר הודעתיך כי זה איננו סברת ארסטו אבל דעתו הוא שהסבה הראשונה תושכל על אופנים מתחלפים לשכלים הנפרדים אמור שאנחנו קבלנו ממנו שכל גלגל סבתו שכל על הצורה הנזכרת אבל שהשכל ההוא יש בו הרכבה בהיות משכיל עצמו לא נקבל זה אנחנו אבל מה שישכיל מהתחלו הוא מעצמו ולא יסודר ממנו דבר במה שישכיל מעצמותו ודבר במה שישכיל התחלתו והוא דעת אבן סיני ואבוחמד כי יהיה בעל שתי צורות או שני עצמים ותהיה אחת בנושא רבות בגדר כענין בנפש ואשר הביא אל זאת המחשבה הוא המחשבה אשר יסודרו קצתם מקצתם כענין בפועלים המוחשים והגלגל מורכב משני חמרים ושתי צורות חמר הגלגל וצורתו וחמר הכוכב הקבוע בגלגל וצורתו הלא קדם לך כי הכוכב אינו כי אם חלק הגלגל בהיר ונכבד משאר חלקיו ואין שם רבוי חמרים וצורות ואף הגלגל אינו מורכב מחמר וצורה כמו שדמה הרב ז"ל על הפילוסוף כמו שלקחו מאבן סיני אבל הגלגל הוא עצם פשוט ולכן היה בלתי הווה ובלתי נפסד ולא הם גם באמת מתחלפים במין כי אם בהעברה אחר שלא ישותפו בסוג אחד כי יהיו מורכבים לא פשוטים ויהיו הוים ונפסדים והנה אם יתכן שיהיה עצם המאיר מהם עצם אחר והם כוכבי אור ועצם החשוכים שאין להם זוהר עצם אחר אינו מדרך הפילוסוף שירבה הנמצאות לבטלה וזה דומה למה שאמרו בפרק י"א ולא ימנע שיהיה כל כוכב מהם בגלגל ויהיו תנועותיהם כולם אחת ויהיה ענין ר"ל שיהיו שם גלגלים אין להם תנועה מיוחדת עד שיהיו לבטלה והוא מאמר לקוח מאבן סיני ואם כבר עזרו אבובכר בן אלציג בזה ר"ל שהיותר נכון בענין הטבעי שיהיו בגלגל לא שיש שם הקדמה טבעית על זה למה לא יתחייב שתעתק צורת זה הגלגל לחומר האחר כמו שיקרה מתחת גלגל הירח התשובה לפי שהחמר הנה פשוט בפועל בעצמו ואין לו כח על העצם ויוחדה זאת הצורה בזה החמר אם היו להם חמרים וצורות כפי חלוף המניע וקרבתו ורחקו מן הגשם האלהי הדומה אל הראשון עד שיקנה המעלה בפעולות מעטות והאלהים אם לא נאמר שכל גלגל החמר שלו בלתי חמר האחר וישארו השרשים כלם ושרש לא ישרש הם והעתיק התר זאת השאלה אל מה שאמרו בכוכבים ולא נשתנה הדבור ואלו בקש להאריך כנף הזבוב או לחסר רגל תולעת לא היה יכול ירצה מן הידוע אצל הטבע כפי מרחב צורתו וצדק החכם שאמר שאין המגונה והצודק סותרים ומן השרשים הטבעיים הנאמרים על מה שתחת גלגל הירח אשר אמר הוא שהוא אמת בלא ספק הוא שיש לכל נמצא טבעי שעור מיוחד כפי צורתו ויש שם יחס מוגבל כי לא יעשה ראם כשיעור שמיר וכינה בשיעור פיל כי האלוה אומן חכם והבן אמרו אמנם ארסטו' אמר שלא ישתדל בזה וכו' והמשיל לך זה להבינך כי כל זה היה ביותר פחות שבנמצאים הנה מה יהיה משפט במשובחים כמו בגשמים האלהיים כי כל עוד שיהיה הנמצא יותר נכבד היו יוחדיו יותר הכרחיים ועצמיים מאשר למטה מהם כי כאיש גבורתו ולכן אין בעולם העליון כי אם הראוי והמחויב כפי שלמות המחייב יי' בחכמה יסד הארץ כונן שמים בתבונה ומה שאמר כל שכן במה שיאמרוהו בסדור השכלים וקצה אלה הדעות האלהיות אמת כי הם שבו בחכמת הדברים אבל לא במה שאמר אשר יאמינם והשיב החכם באמרו מחובר אל היות החדוש דעת אברהם אבינו ונביאנו משה ע"ה כי הם התחלת אמונתנו אברהם התחלת גופינו ונפשינו ומשה התחלת נפשותינו גם לגופינו בפנים מה וראוי לשלם להמשך אחר שלמותם כי הם המתחילים לעצמותינו המשלימים לנו ית' בעל השלמות והקדים תאר למתואר לתפארת: