אחר שבאר הרב ז"ל דברי ר' אליעזר הגדול ואמונתו בא הנה לבאר כי מיסוד תורתינו שהעולם מחודש אבל לא שיפסד ושם עצמו להתיר הקושיא בזה בשכל הוה נפסד ואמר כי זה לא נתהוה על צד הטבע אבל כפי הרצון והחכמה וידוע כי הטבע נקשר בחכמה וברצון הראשון ואלה המאמרים כדמות המערכה ומה שטען מכסא הכבוד כבר אמר הוא שכתובי הספרים לא זכרו בראיה בו כלל ושהחכמים כתבוהו בפנים אחרים וזרים ומה שאמר מנפשות החשובים כבר קדם לך שהדבר הנשאר אחר המות הוא והנפרד דבר אחד וכמו שאמר ארסטו' בספר הנפש שהשכל ההיולאני מורכב מעצם נצחי נפרד ומהנהגה מחודשת הווה נפסדת אבל כונת הרב ז"ל להמעיט המחלוקת כל אשר יוכל עם שמירת יסוד התורה והיא כונה תוריית אלהית ומעולה ולכן יבאר בפרק שלאחר זה ששלמה המלך לא אמר הקדמות אבל דבר על הנצחות ובפרק שלאחריו יפרש כל הפסוקים המורים על הפסדו שהם משל עד שנאות לארסטו' בחצי מדעתו ר"ל שהוא נצחי ואם הוא מחודש כאלו זה משפט של שלום והשופט אולם אתה כבר ידעת כי כל מה שלו התחלה לו תכלית ואולם שיהיה דבר לו התחלה ואין לו תכלית לא יהיה אמת אם לא נהפך האפשרי נצחי ומה שטענו התורניים על זה בשמה שהיה בעובר כבר נכנס במציאות מה שאין כן מה שיהיה בעתיד הוא דרוש על המערכה כי מי שיניח שהוא נצחי בעובר לא יורה שנכנס בעובר אבל יאמר שהוא עם העובר כמו שלא נאמר זה בפועל ואמר אבן רשד ואולם מי שהבדיל בין העובר ובין העתיד בשמה שהיה בעובר כבר נכנס כולו במציאות ומה שיהיה בעתיד אמנם יכנס ממנו דבר הנה הוא דבור משובח וזה שמה שבעובר באמת כבר נכנס בזמן ומה שנכנס בזמן הנה הזמן יותר עליו משתי קצותיו ולו כלו הוא וכו' בהכרח והוא שנפל בעובר אלא בשתוף השם אבל הוא עם העובר נמשך אל בלתי תכלית ואין לו כל וכבר יחויב שיהיה בלתי וכו' ושלא יכנס ממנו במציאות העובר בלא חלקיו אשר יקיפם הזמן משתי קצותיו כמו שלא יכנס במציאות המתנועע מן הזמן באמת אלא העתק ולא מן התנועה אלא היות המתנועע על הגבול אשר יתנועע אליו בעתה כי כמו שהנמצא אשר לא סר בעובר לא נאמר שמה שקדם ממציאותו כבר נכנס עתה במציאות לפי שאלו היה זה היה מציאותו לו התחלה והיה הזמן מקיפו משתי קצותיו כן נאמר במה שהיה עם הזמן לא בו בסבובים העוברים אמנם נכנס מהם במציאות הדמיוני מה שהקיפו מהם הזמן ואולם אשר הם עם הזמן אשר לא נכנס עדיין במציאות כמו שלא נכנס במציאות העובר מה שלא סר נמצא אחר שלא יקיפהו הזמן ומשפט הפעלים הבלתי מתאחרים לנמצא משפט הנמצא הראשון אשר לא סר ולו נכנסו בזמן העובר היו בעלי תכלית והיה אותו הנמצא לא סר נעדר לפעל הוא בהכרח נמנע וגם הנה מאמרינו בו לא סר נעדר לפעל ומה שלא סר נעדר לפעל הוא בהכרח נמנע על כן הנה מאמרינו לא סר הוא חילוק לכניסתו בזמן העובר וכי היה לו התחלה ואשר יניח שכבר נכנס בזמן העובר הנה יערוך על הדרוש ואם כן אמרנו כל מה שעבר כבר נכנס במציאות יובן ממנו שני ענינים אחד מהם שכל מה שנכנס בזמן העובר כבר נכנס במציאות והוא אמת ואולם מה שלא נכנס במציאות בזמן העובר אלא שעבר מחובר למציאות אשר לא סר ר"ל לא יפרד ממנו הנה לא יהיה אמת כבר נכנס במציאות כי אמרנו בו כבר נכנס הפך לאמרנו שהוא כבר מחובר למציאות הנצחי ואין הבדל בזה בין הפעל והנמצא שלא יחויב בהליכת עצמותו במה שעבר שיהיה כבר נכנס במציאות אבל שלוח שם החדוש על העולם כמו ששלחוהו התורות הוא כי הפעל באשר הוא פעל הנה הוא מחודש ואמנם יצויר הקדמות בו לפי שזה החדוש והפעל המחודש אין לו ראשית ולא אחרית ולזה קשה לפילוסופי אלאסלם שיקראו העולם קדמון והאל קדמון והם לא יבינו מן הקדמות אלא מה שאין עלה לו ולכן היה הוא ית' לבדו קדמון והכל מחודש מאתו כמו שבאר הרב ז"ל באמרו מעונה אלהי קדם: