אמר משה אחר שהגיע המאמר אל שאנחנו נאות לארסטו' בחצי מדעתו שב אל מה שהתבאר בו שהוא בידו יען יאות קצתו לקצתו ואומר דע שיש הפרש בין הראשון וההתחלה וזה שההתחלה נמצאת במה שהיא לו התחלה או עמו אע"פ שלא תקדם לו בזמן ירצה וזה שההתחלה אשר בעצם לא במקרה כמו ההעדר נמצאת במה היא לו התחלה ר"ל שהיא חלק ממנו ותקדם לו בזמן עמו אע"פ שלא תקדם לו בזמן כמו שיאמר שהלב התחלת החי וזה משל על התחלה הנמצאת עם מה שהוא לו יסוד וזה משל על ההתחלה הנמצאת במה שיש לו התחלה ותקדם לו בזמן כמו ההיולי הראשון ויסוד הבנין אם טבעי ואם מלאכותי גם הפועל אשר יאמר עליו התחלה נמצא בבעל ההתחלה כי נמצא הפועל בפועל וכבר יוחלט גם כן על זה הענין ר"ל ההתחלה בכלל שהוא ראשון ואחר שייחד מלת התחלה על הנקרא בה ביחוד וראשון על הנקרא בה ביחוד בא לבאר שהנה נודה בהתחלה על מה שייחוד עליו ראשון ויודה בראשון על מה שייוחד עליו בהתחלה ואמר והמלה אשר תורה על ראשון בלשונינו ר"ל המלה אשר תורה על מה שיחדנו עליו מלת הראשון והוא קודם בזמן לבד מבלי שיהיה סבה הוא מלת תחלה תחלת דבר יי' בהושע שהרצון בו הדבור הראשון לא שיהיה שם סבה ומסובב ואשר יורה על ההתחלה אשר הנרצה בו הסבה בכלל ראשית שהוא נגזר מן ראש שהוא התחלת החי ולכן נקרא הסבה בשם ראשית והעולם לא נברא בהתחלה זמנית עתה מפרש הפסוק אשר בעבורו באר אלו המלות ונתן הבדליהם ואמר והעולם לא נברא בהתחלה זמנית כי הזמן מכלל הנבראות ונברא עמם ולזה אמר בראשית אשר הנרצה בו בהתחלה ולא אמר בתחלה והבית כבית ביום ר"ל כלי ופירוש זה הפסוק האמתי כן כאלו אמר והפירוש האמתי לזה הפסוק כן הוא בהתחלה ר"ל בסבה ברא האל ית' העליונים והתחתונים ורמז בנפרדים ובאר בגלגלים ובשפלים ובכאן מבואר כי מלת התחלה תכלול הסבה הפועלת ר"ל הממציא או המקנה או המשפעת ולכן פירשתי למעלה מה שפרשתי במלת התחלה אשר יראו שהזמן לא יצויר לו תחלה וזה מגונה ואף אם נרצה במלת ראשית העתה יביא זה אל קדמות ג"כ כי העתה גדרו שהוא תכלית העובר והתחלת העתיד ולכן אף נקח בריאת העולם יחד אי אפשר שירצה במלת בראשית התחלת הזמן אשר הוא העתה כי קדם לו הזמן העובר כמו שמבואר מגדר העתה והמתנועע יקדם אל היותו בנקודה שהוא העתה אל המתחדש העת תמיד שיחודש בו ולכן ראוי שיצויר שעם בריאת הנבראים נברא הזמן והיתה ההתחלה הזמנית אבל לא שנבראו בהתחלה זמנית והבן זה ההבדל מכאן שהקב"ה בונה עולמות ומחריבן זה וזה יותר מגונה מן הראשון כי יכללהו לבד מה שיוחד בו ואתה תתבונן מה שהוקשה עליהם והוא מציאות זמן קודם מציאות זה השמש כי הוא המחדש הזמן בתנועתו היומית לפי שהיא היותר מהירה והיותר נגלית ולכן היה הקודם והמתאחר מהתנועה היומית הם הזמן המשער לתנועה כמשפט המודד שהוא יותר נודע ויותר קטן מהנמדד ואין תנועה יותר מהירה מהיומית ואין דבר יותר נגלה מהשמש המחקה לתנועה האמתית בתנועתו ההכרחית בזולת התחלה זמנית ר"ל מבלתי שהתחילו בהתחלה זמנית שהוא בענין עם ירצה לו בענין המלה המורה על הפועל כאמרנו ראובן הכה את שמעון ושמואל הקלה את משה אם כן הכל נברא יחד כי האלוה ית' אחד אמתי ופעלו אחד ומסידורו יצא זה הסדר והתחלת הזמן נבראת עם הנבראים לא שנבראו הנבראים בהתחלה זמנית תהיה תכלית העובר והתחלת העתיד והבן זה כי הוא אמתת הדרוש ונבדלו הדברים כולם ראשון ראשון ירצה כי כולם מושפעים מאת האל ית' יחד כי אין חלוקה בו ית' כי הוא ית' אחד ומושכלו אחד והוא עצמו המסדר לזה המסודר המתיחס אליו כי הוא ברואו אך יחלקו בבחינת הסבה הסדר וההרכבה וסוד יי' ליריאיו ולא תלאן עד יום רביעי ירצה שקדם לו המטר אשר הוא קודם תדשא הארץ והארץ לא תהיה מבלי איד יעלה מן הארץ והעולה לא יהיה מבלי מעלה שהוא השמש ולכן הוכרה פעולתו אז ויש מי שפירש שיש הבדל בין אור ומאור ונקרא מאור מצד מה שיאיר לרואים ולכן אמר שתלאן ביום ד' כי בה' היו בעלי חיים הרואים אותו וכונת הרב ז"ל הוא מה שאמרתי לך ראשונה ולכן פירשתי לך זה הפסוק בהתחלה ברא השם העליונים והתחתונים רצה להיות מלת ארץ כוללת הד' יסודות שהוא זכר ארץ ומים ורוח וחושך זה כמאמר אבוחמד שהרוח אויר מתנועע והוא דעת בטל כי יחויב שיהיה אויר והוא נח ואין התנועה המיוחד מן ההבדלים העצמיים לאויר ובאמת הרוח גשם מורכב כי הוא איד מתהוה מן היובש הארצי וחום השמש או הלחות כמו שיתהווה האיד מן האש והעצים הלחים אך הגובר בו הוא האויר ויראה שלזה כוון הרב המורה ז"ל ובעבור ששמה מתנועעת וכבר זכרם כפי הנחתם הטבעית הארץ והוא הנרצה תוהו ובוהו רוע חלקה ועליה המים כי אחר שלא סדר דבר עליה ולא תחתיה כמו בשאר היסודות וראה שהוא ראשון אצלינו וששאר היסודות המסודרים בהנחתם כולם עליה אחר שהם על המים והמים על הנזכר הראשונה שהוא הארץ בהכרח והאויר דבק עם המים והאש למעלה מן האויר אמר משה טעה המקשה שהתבאר על רבינו משה ז"ל בשאמר שהוא רואה שהיסודות הד' אינם מסודרים בספוק כפי הנחתם הטבעית כמו שזכרם הרב ז"ל וזה כי רבינו משה לא כוון בסדור סדור הזכירה אבל סדור ההנחה מאשר יסדר הנחת סדורם על הנזכר בראשונה הבלתי מבואר הנסתר אבל סדור ההנחה ואם יזכור האחרון ראשון והאמצעי אחר כן וזה מבואר מאמרו כי ביחד האויר על המים יהיה החשך שעל פני תהום למעלה מהאויר בלי ספק ירצה אם לא יהיה למעלה מן האויר יהיה למטה מן האויר והמים ולא תהיה רוח אלהים מרחפת וכו' הנה בהכרח האש שהוא על פני תהום הוא למעלה מן האויר ויראה לי שנקרא האויר תהום מצד המים העליונים אשר באמצעותו הנה באר זה בזה החכם איך הפסוק מסדרי ההנחה הטבעית לא סדור הזכירה וזה מבואר לכל בעל שכל והארכתי בזה כי מהמתפלספים בזמנינו הוחזקו בשם הגדולים חברו מאמר כנגד הרב ז"ל על זה הפסוק ראיתיו בהיותי בפרפיניין ביד המחבר ולא יבינו דבריו ואמר ולחשך קרא לילה כפי מה שבארנו ר"ל מקריאת לכך ככה שהוא להבדיל מן השתוף אינו הבדל במקום שיהיה זה למעלה וזה למטה ירצה לבד וטבעם אחד אמנם פירוש שהוא הבדיל ביניהם בהבדל טבעי ר"ל בצורה ושם קצת זה אשר קראו למעלה מן האויר מים תחלה באמרו ורוח אלהים מרחפת וכו' דבר אחד בצורה טבעית הלבישו ירחף בה האויר מכל צדדיו והם המים הכחניים ר"ל הקר הלח ושם קצתו בצורה אחרת וזהו המים אשר בפעל המיניים הנה כבר גלה שזה המים הראשון וכו' אמר משה למה שראיתי כי החכמים המעיינים יבינו זה על חלוף מה שרצהו הרב ז"ל וגם בדברי הרב ז"ל כמעט יראה בם סתירה או חלוף ראיתי להזכירך בקצור מה שהתבאר בזה הענין בספר אותות השמים אשר רמז עליו הרב ז"ל ואחר אודיעך מה שפרשוהו בו ומה שאבין אני בו ואומר הלא ידעת כי הכוכבים והגלגלים בכח תנועתם יורידו למטה מן היסודות הקלים ויעלו למעלה מן הכבדים ובאור ובחשך השתנו מזגיהם ויתהוו שני אידים האחד יבש והשני לח אמנם הראשון הוא חם ויבש כטבע האש הנקרא קיטור ועולה עד החלק העליון מן האויר אשר הוא חם ויבש הנקרא קיטור לקורבתו מיסוד האש ונתלהטו שם מתנועת הגלגלים יתהוו ממנו אותות השמים ויהיה חמר אל נר השמים ובעלי הזנבות וכוכבא דשביט והוא הכוכב המדלג הנקרא כוכב נופל והשלהבת גם לרעש ולרעם ולברק הנקרא אש לוהט אמנם האיד השני נחלק לשני מינים המין הראשון חם לח כטבע האויר והשני קר ולח ואם בו חום מה והנה לכבדותו יעלה עד מקום שנוח הראשון לא בו והראשון הוא כטבע האויר ועולה למעלה מהפוך הנצוץ והשני לקורו כבדותו יעלה אליו לא בו ויתהווה ממנו המטר והשלג גם הברד אבל לא הטל והכפור כי הם יתהוו סמוך לארץ הנה המטר אמנם יתהווה מן האיד העולה מן הארץ ובפרט מן הים בחלק האמצעי מן האויר אשר לא יתלהב מקורבת האש והגלגל ולא יתחמם מהפוך הניצוץ אשר הוא חלק קטן מן האויר ויתהוו שם מים בפועל זהו כלל מה שראיתי להביא הנה לך ומה שהתבאר שם ואחר כן אומר כי אשר ראיתי ענינם מאנשי החכמה אשר דברו במעשה בראשית פירשו כי דעת הרב ז"ל ברקיע הוא החלק ההוא לבד מן האויר אשר בו יתהווה המטר והביא ראיה על זה אמרו והרקיע עצמו מן המים נתהווה ואשר יסתור זה הוא מאמר הרב ז"ל ושם קצתו בצורה אחרת וזהו המים אשר ירצה בו המים היסודיים והוא אומרו ולזה אמר עוד ולמקוה המים קרא ימים עוד פירש כי אשר מתחת לרקיע הם היסודיים ואשר ממעל לרקיע הם הכחניים ואמר הנה כבר גלה שזה המים הראשונים הנאמר בו על פני המים אינו זה אשר במים אבל קצתו נבדל בצורה אחת למעלה מן האויר והוא אמרו המים אשר מעל לרקיע וקצתו הוא זה המים והוא אמרו בין המים המיניים ובין המים הכחניים אלא שיקשה זה גם כן אל מה שאמר הרב ז"ל מהרקיע עצמו מן המים נתהווה והביאו ראיה מאמרם הוגלדה טפה אמצעית ואשר צריך שתדעהו הוא כי האיד הקר הלח אשר יתהווה ממנו המטר אשר יעלה אל החלק האמצעי מן האויר ולא יגיע כאשר הוא בו המין הראשון ממנו והוא החם הלח ואם יגיע עדין הנה יעזור בעח התהוותו מים בפועל כי לפשיטותו ודקותו היה סבה להתהוות המטר ואם לא יתהווה ממנו דבר הנה מאחר כי הרקיע יאמר על כל האויר אשר בין המים היסודיים ובין המים הכחניים ויאמר ביחוד על החלק ההוא מן האויר אשר בו יתהווה המטר ויאמר מים תחתוניים על אלו היסודיים ומים עליונים על הכחניים ויאמר גם כן מים תחתוניים על אלו הכחניים ומים עליונים על אשר למעלה מהחלק השפל אשר בו האיד החם הלח וכמו כן יאמר אבני שיש טהור על זה החלק האמצעי אשר בו יתהווה המטר ויאמר גם כן על אשר למעלה ממנו המתדבק בו הנה המאמר הרב ז"ל והרקיע עצמו מן המים נתהווה רצה כי הנה ואם הרקיע נאמר על האויר כלומר אשר בין אלו המים המיניים ובין המים העליונים הכחניים ולכן נקראו אלו אשר מתחת לרקיע ואלו אשר ממעל לרקיע והיו אלו תחתיים ואלו עליונים הנה יוחד בשם הרקיע ההוא העליוני מן האויר אשר יתהווה בו המים והוא המתדבק למקום האיד הלח העליון קבובו לגבנינותו עד שנאמר שהרקיע עצמו מן המים נתהווה כי הרקיע עצמו הוא מקום המים הכחניים ההם כמו שאמרו הוגלדה טפה אמצעית כי הטפה העליונה והוא מה שלמעלה מזה החלק אשר הם המים העליונים באמת למה שמצדם ישובו אלו המים הכחניים מים פעליים הנה לא הוגלד כי אינם מים לא בכח ולא בפועל אבל בם תותר גלידת טפת אלו התחתיים אשר כחניים כי יקבלו צורת המים מאבני שיש טהור שהם המים העליונים שהוא כמו שאמרנו מה שלמעלה מן הרקיע לא שהם מים כי אין שם מים ואפי' בכח כי לתכלית פשיטותו ודקותו לא יתהוו מהם דבר אלא שהם סבה להתהוות המים תחתיהם ולכן נקראו ביחוד אבני שיש טהור כי לקרירות זה המקום ולזכותו היה סבה להתהוות המטר והוא מה שאמרו ז"ל מים עליונים במאמר הם תלוים ופירותיהם מי גשמים ירצה שאינם מים והם סבה להתהוות המים ולכן אמרו מים תחתונים נקבות ועליונים זכרים ויותר מבואר עד שלא יסבול הפירוש על זולת זה אמרו אין בין מים העליונים למים התחתונים אפי' כמלא נימא ירצה השטח האמצעי והבין זה ואיך הסכמנו המאמרים והבאנום אל תכלית אחת ואם כן יקרא גם כן השמים האמתי רקיע ירצה והוא החלק האחר השפל מן האויר כמו שנקרא הרקיע האמתי ר"ל שהוא הגלגל שמים ואחשוב כי נקרא הגלגל רקיע להורות שהם הרקועים ר"ל הרחקים כמו שאמר תמסטיוס שהגלגל אם שהוא צורה בלא חמר או שהם רחקים ר"ל נמצאים בפעל הנה כבר התבאר שחמר אחד היה משותף וקראו מים בכלל כי הרקיע גם כן עצמו מן המים נתהווה כי יתואר במה שיתואר בו החלק ואחר כן הובדל בג' צורות והיה קצתו ימים והם אלו המים המיניים אשר הם מים בפועל וקצתו רקיע והוא החלק השפל מן האויר וקצתו על הרקיע והוא החלק האמצעי מן האויר וזה כולו חוץ לארץ עד החלק הראשון מן האויר אמר להם ר' עקיבה כשתגיעו אל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים כי הוא שקר קראם כן לקרירותם ודקותם ר"ל החלק האמצעי ההוא מן האויר אשר לא יתחמם מיסוד האש ולא מהפוך השמש בהכותו על הארץ בחלוף שאר החלקים ואמנם אשר אל תאמרו מים מים לפי שאין המים שם בפועל אלא בכח כי תיכף שיהיו מים יבקשו הירידה וירדו ואני אומר כי מוכרח הוא שימצאו שם מים כי שם תחול צורה בו אבל לא יעמדו שם כי בהתלבשם הצורה המימיית מיד ירדו ובעבור זה שנה ואמר אל תאמרו מים מים כי הנה ואם שם מים בעת חול הצורה מיד הצורה המימיית תבקש הירידה והוא פעל מיוחד אליה ולא יעמדו שם על כן אמר אל תאמרו מים מים כי לא יעמדו שם ולא יזרמו אליהם במקום אשר יתהוו בו המים אמנם כאשר למעלה ממנו והוא הטפה העליונה שלא יתהווה ממנו דבר לפשיטותו וזכותו ואם הוא סבה להתהוות למה שתחתיו והוא הנקרא אבני שיש טהור באמת להנקותו מן האידים הנה אין שם מים בכח ולא בפועל ויהיה הנרצה באומרו אל תאמרו מים מים כי אינם מים לא בכח ולא בפועל והנה הרב ז"ל גלה הסוד כולו ואמר ותבין כל מה שהתבאר במופת בספר אותות השמים כי זהו מנהג התורה וסודותיה הם הענינים שהתבארו במופת והבן זה שאינו מכוון המציאות בעצמו והוא הנרצה בבלתי נשלם וממה שצריך שתדעהו שהחכמים כבר בארו בו ירצה שהעשבים והאילנות לא יצמיחו אם יקדם עליהם המטר וזה ממנהג הבורא הנה כבר התבאר זה וכבר ידעת אתה המעיין כי רוב סבות ההויה וההפסד אחר הכחות הגלגליות והוא בריאת שמים האור והחשך למה שימשך אחריהם החום והקור ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות כי יעלו מאשר למטה ויורידו מאשר למעלה ובאור ובחשך ישתנו מזגיהם כי החום ירחיב ירפה ויבשיל ויגדיל והקור יקבץ ויגביל המתהווה וזולת זה מן הפעולות המיוחדות להם וזהו אמרו יהי אור ויבדל אלהים בין האור והחשך ותחלת המזגות שיתחדש מהם שני אידים אשר הם תחלת סבות אותות השמים אשר המטר מהם והוא אמרו יהי רקיע בתוך המים והם גם כן סבת המקורים כענין בהראות היבשה ואחר כן הרכבת הצמחים וזהו אמרו יקוו המים תדשא הארץ ואחר הצמחים בעלי חיים והוא אמרו ישרצו המים וההרכבה האחרונה היא האדם על כן אמר אחר כן תוצא הארץ נפש חיה נעשה אדם כי זה המורכב האחרון וכל הצורות אשר לפניו מתקבצות בו במדרגת החמר וצלם אלהים במדרגת הצורה ושהחשך הוא מציאות העולם התחתון כלו והאור מקרה מתחדש עליו מחוץ מן הגשמים האלהיים והוא אמרו ויתן אותם אלהים וכו' הלא תראה שבהעדר האור ישאר הענין הכרחי ר"ל שבהסתלק המקרי ישאר העצמי כמו שהוא וכן בא הכתוב במעשה בראשית לא חסר דבר מזה ודע זה והבינהו כי הוא סוד מן הסודות החתומים אשר רמז אליהם הרב ז"ל בזה ובאר כונתו באמרו איך נבדלו הדברים ראשון ראשון ואדוני אבי ע"ה הוא אשר העמיק על זה בימי נערותי בקראי לפניו הספר הזה מתענג בהבנתו והוא סוד ששת ימי בראשית וממה שצריך שתדעהו אמרם כל מעשה בראשית בקומתן נבראו וכו' כי השם הוא היוצר הוא המיפה הוא המנעים הוא עשך ויכוננך ואין שם כילות ולא חסרון אלא מצד המקבל וזה שרש גדול כבר התבאר בחכמת הטבע ובארוהו ז"ל במה שעד עתה לא היה טבעו נח כי הוא באור אמתת האדם ומשיגיו והבן זה אדם וחוה נבראו כאחד כי חוה משכן לאדם ומתאחדים גב לגב כי הפנים מקבילים זה פונה למעלה וזה פונה למטה ושהוא נחלק זה רוחני וזה גשמי ולקח חציו והוא חוה והובא אליו כי כשהוכן החמר חלה הצורה כי הצורה תמידית ההשפעה מאת האל ולכן הובאה היא אליו לא הוא אליה והבן איך היה באור שהם שנים בצד אחד וזה במאמר והם אחד במציאות כמו שאמר עצם מעצמי וכו' והוסיף זה חזוק באמרו שהשם על שניהם יחד אחד כי האחד לבדו אינו אדם אשה כי מאיש לוקחה זאת וכו' לא נלקח האיש מן האשה כי הוא בא מחוץ ואם לוקח ממנה כמשפט שאר הצורות אשר הם בהיולי בכח הווה נפסד ולכן הובאה חוה אליו לא שיצא ממנה ואמרו שלוקחה ממנה הרצון בו שנבראו בכונה שתהיה אשתו ואליו היתה הכונה בבריאתה ובעיון אליו ולולי ההכנה אשר בה ויפויה וקשוטה לא היתה אשתו והוא אמרו אשה כי מאיש לוקחה וכו' וכבר בא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא אל חוה כי היא בת זוגו והיא חלק מאמתת האדם וחזק היותם אחד במציאות ואמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד וכו' והאהבה אשר בין שניהם הוא כי אי אפשר לו מבלתי חוה נשא בו והקב"ה התעסק בנישואיהן והיא גם היא אמרה אחי הוא כי לא תשלם בלעדיו ועל כן אמר לא טוב היות האדם לבדו אמנם אמרו על ויפל יי' וכו' וישן כי הצורה שבא בכח מצד ההיולי והוא מטה אותה אל הגשמות ומרדימו מההשתכלות ברוחניות וצדק הפילוסוף שאמר האנשים ישבו עולמם בחר כן שכלם במערבא אמרי הכי מצא או מוצא מצא אשה מצא טוב כשהוא דרך העברה מוצא אני מר ממות האשה כי כשאדם עושה עקר מן האשה כאלו הוא עומד ומכוון מביא אל האבדון ומרירות המות על אמר סקראט בחרתי ברע במעוטו וממה שצריך שתדעהו מה שבארוהו במדרש וזה שהם זכרו שהנחש נרכב ושהוא היה כשעור גמל ושרוכבו הוא אשר השיא חוה ושהרוכב היה מסמאל הצורה והרצון בו תוכל להבין ממה שרמזתי לך כי אדם רמז על הכח השכלי ההיולאני ולכן נקרא אדם וחוה רמז על החמר כמנהג אפלאטון ומי שקדם לו שהיה קורא הצורה זכר והחמר נקבה והרצון בו הנפש החיונית המרגשת והוא אמרו כי היא היתה אם כל חי כי היא עצמות שאר הבעלי חיים והוא במדרגת החמר באדם ודע כי הנחש רמז על הכח המתעורר ולמה שהיה הכח המתעורר מתאחר מן החוש הנקרא נחש גם כי יביא אל ההשחתה וזה הכח כבר ימשך התעוררותו אחר הכח המדמה וזה ברוב ויקרא סמאל או צפוני כי המדמה גם כן יקרא יצר הרע באמת וכבר ימשך התעוררותו בפליאה אחר הציור השכלי והעצה הנכונה ואז יקרא דרומי לא צפוני כי המנורה בדרום הנה אמרו שהנחש נרכב ירצה שהכח המתעורר הוא נרכב כי הכחות הגשמיים וההפכים ההיולאניים ימשלו על הכח המתעורר עד שימשך אחר היצר הרע ויבחר ברע וימאס בטוב ושהוא היה בשיעור גמל כלפי הגוף גם כי רתיחתו בעת הגמל האדם ושהרוכב היה סמאל והוא שטן והוא יצר הרע והוא מלאך המות והוא אשר הביא חוה הנחש כל דברו אינו אלא עם חוה כל שכן הרוכב והוא סמאל וזה השם הם אמרוהו על השטן בא סמאל אצל אברהם אבינו אמר לו מה סבה הובדת לכך ירצה זקן איך באת לזה ובקצת נוסחאות לאי זו סבה באת לזה ובפרקי ר' אליעזר השטן בתוך הנחש והנחש מדבר על פיו וזה השם גם כן לענין כמו ששם הנחש לענין הטעם שנקרא יצר הרע סמאל כי הוא מסמא מראות באמת גם כי לב כסיל לשמאל וסמאל שמאלי מטה לשמאל ולכן יקרא צפוני והוא גוף נתון בצפון ויקרא לב האבן ושונאו כנען ואמורי כי הוא מרי ועמלק על יצא משפט מעוקל וכמו כן הנחש לשון מנחש גם כי הוא נמשך אחר החוש ומשיא אל ההשחתה ואמרו בבאו להשיא אל חוה היה סמאל רוכב עליו כי נמשך אחר השטן והקב"ה שוחק לגמל ולרוכבו כי השכל הנקנה לא נתן ביד השטן ולא ביד הנחש וההשחתה ומה שצריך שתדעהו ותתעורר עליו היות הנחש קרוב לאדם ולא דבר עמו ואמנם היה השתדלותו וקרבו לחוה כי הנפש המתאוה והוא הנחש כל דבריה אינן כי אם עם חוה כי כל יחסו אליה הולך לקראת נחשים להסיתה ובאמצעות חוה נזק אדם למה ששכן בה והמיתו הנחש למה שחובר השכל עם הנפש המרגשת והיתה הנפש החיונית נמשכת אחר הגשמית ונפתית אל הכח המתעורר ישיג ההזק אל השכל ההיולאני ולא ישלם גם ירד למטה מטה או יאבד וכבר התבאר כי הפסד האדם נמשך אחר החמר כענין במריו והשנאה השלמה אמנם היא קיימת בין הנחש וחוה ובין זרעו ובין זרעו כי הוא מביאה אל הכליון ואין ספק שזרעה זרע אדם כי היא מיוחדת אל האדם לא תחול צורה אנושית באי   זה חמר שיזדמן וכחות הנפש החיונית אשר באדם אינן כחות הנפש החיונית אשר בחמור ולכן לא תקשר ההכנה עם הנפש המדמה כמו באדם להשכיל המושכלות ויותר זר מזה השקר הנחש כחוה ר"ל הנער בזרעה כחותיו ופעולותיו ככחותיה ופעולותיה ראש ועקב והיותה מנצחת לו בראש והוא מנצח לה בעקב ומביאו לסוף אל האבדון כי מי גבר יחיה ולא יראה מות גם הכח השכלי אם נזהר בתכלית האזהרה הנה ישופנו בסוף וישיב הכח האלהי דוממי בראשית רבא אדם גדל עם חבירו שתים ושלש שנים וקושר עמו אהבה ויצר הרע גדל עם האדם שבעים שנה ואפילו כיוחנן כהן נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זו המתן כי נתקדשו במצוות ונגדרו מהתענוגים הגשמיים ונבחר להם המצוע גוים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זו המתן ואיך תפסק מהן זו המתן והם משביעים לרשע ומגדלים ומשמינים אותו עד יפער סמאל פיו ולשונו מבלי חק ואמ' ז"ל חויא חנוך ואתחויא כי אדם וחוה וחויא אחים הם קרובים בלשון ודע כי האדם הניסת לחוה באכילת עץ הדעת בהשאת הנחש לא יאכל לחם כי אם בעצבון כי כשיתעורר האדם לקנות הידיעה אחר הטבעו בטיט היון יקשה זה ולא ישיגהו כי אם בצער ויגיעה רבה כי הכח הנה מי יטרידהו וידיחהו מבלי פנות אל הקדש פנימה אחר אשר טעם חטא ואף היא בעצב תלדי בנים על כן ראיתי בני עליה והם מועטים כי אשר יגיעו אל ההצלחה הנצחית מאנשי הזמן ככלב בן יפונה ויהושע בן נון שנכנסו לארץ מששים רבוא ואומר אני כי למה שהיה הכח המתעורר ייוחד בג' הבדלים הראשון ששאר הכחות ואם התחלתם בלב הנה להם עם זה נושאים מיוחדים יתפשטו בהם יען יוכלו להשלים פעולתם כי כל צורה תעיק לחברתה והכח המתעורר הוא בלב ואין לו נושא מיוחד על כן היה סבה לאכול מעץ הדעת אשר בתוך הגן דבאמצעות גנתא. השני שלא יעיין אל העתידות רק אל ההווה הנאות באותו עת. השלישי שלא יתעורר כי אם אל הדברים הגשמיים לא אל הרוחניים הנה אלה השלשה רמז עליהם האל ית' בתארו עצמו ויחודו ואמר ארור אתה מכל חית השדה כי שאר הכחות להם נושאים מיוחדים וזה אין לו נושא כי אם הלב ומה היה עושה לשון רמיה אם היה לו נושא מיוחד לא תעיקנה לו שאר הצורות מי יעמוד בשירותיו הב' על גחונך תלך הרמז אל קצור ההליכה שלא יתבונן אל העתיד אך יתעורר אל ההנאה ההוה ואם תביא אל המות עפר תאכל כל ימי חייך שלא יתעורר כי אם אל הדברים הגשמיים וההנאות הארציות ודע זה כי לוית חן הם לראשך וממה שצריך שתדעהו אמרם עץ החיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו דע כי גן עדן הוא נמצא בארץ בצד מערב לדרום משוה היום ושם ימצאו צמחים בסגולות נוראות וסמוך לשם נברא אדם גם באקלים ההוא ימצאו פלאות ודברים נוראים והים המזרחי לצד מזרח והרים לצד המערב ימנעו האדם מהגיע שם וכבר תאר תלמי בספר העולם גבוליו כולם ונהרותיו ופישון הוא נילוס וחדקל בבל וגיחון קרוב מארץ ישראל ופרת בסוף גבולה ועם זה הגן רמז לזה העולם ועדן רמז לשכל הפועל ויטע יי' אלהים גן בעדן והשפעת הצורות הד' יקרא נהר והחלקו אל סוגי הצורות כונה בהפרדו אל ד' נהרות כמו שפירש החכם ר' אברהם אבן עזרא באמרו ומאור השכל יצא החפץ ופירש שם צורות היסודות הד' ז' והכחות הבאות מאתו ד' וכבר פרשנוהו באמתות על כונת החכם באגרת מיוחדת על זה ולמה שהיה האדם עולם קטן כבר יכונה בשם הגן ויהיה בו דמותי נהרות ואיך שיהיה הנה החיים נאמר על החכמה כי היא חיי הנפש באמת ולכן באמרו עץ החיים היא למחזיקים בה ואמ' כי עץ החיים מהלך חמש מאות שנה והוא שעור מה שבין הארץ לרקיע הירח סמוך לשם לפי דעת חכמי ישראל ושעור השכל בשעור המושכל אחר שהיו השכל והמושכל אחד וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו ירצה כל חכמת הטבע ובארו בו כי הכונה בזה השעור ענבי נופו והוא קורתו הגדולה קודם שתשלח פארותיה לא המשך ענפיו אמרו לא סוף דבר נופו אלא קורתו מהלך ה' מאות שנה ופירשו קורתו עובי עצו העומד ויהיו הענפים והסעיפים והאמירים רמז על החכמה העליונה ובקצת הנוחסאות במקום קורתו קובתו והוא יותר מבואר במשל כי יורה נגלהו על קובה והוא רמז על מה שבתוך גלגל הירח וזה השלמה מהם להשלמת פירוש הענין ובאורו והוא שעץ החיים או השגת אל הנמצאות ותכלית האדם השלם אשר בו הדבור במעשה בראשית שידע המציאות כולו התחלותיו ויסודותיו כלליו וחלקיו עלותיו ועלוליו הנקרא עץ החיים כי פרי הצדיק שישיג עץ החיים ויקח מהויות הצורות וישיג אמתתם ומהותם ואם המושג ממנו אצלו באמת הם נמצאים שמן הארץ ועד הרקיע והוא שעור הסלם כי מעץ החיים נעשה ואם כבר תשתלח החקירה באופן מה בנופיו וענפיו העולים יותר באמרו והנה יי' נצב עליו הנה כבר התבאר זה וממה שצריך שתדעהו גם כן אמרם עץ הדעת לא גלהו הקב"ה לאדם ולא עתיד לגלותו והוא אמת שטבע   המציאות כן חייב הלא ראיתי כי השם ית' לא קראו לאכול מעץ הדעת אבל אמנם הזהירו עליו והוא אשר בתוך הגן באמצעות גינתה כי הנפש המתאוה בלב אשר באמצעות הגוף הסובב עץ הדעת המקיפו והמסתבך בו ולא נגלה לו מאת השם ית' כי אין דבר רע יורד מלמעלה אבל כאשר מרה ונטה אל תאותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים הנה באמצעות חוה אשר היא מצודים וחרמים לא שמטבע האדם במה הוא אדם אוה לאכלו ואיך יגלהו הב"ה אליו והוא שוחק על גמל ורוכבו אבל הוא המיוחד לשופטים ולמנהיגי המדינות כי הם השקועים במפורסמות ואפי' השגת גלות הערבה לגנות הוא הנמשך מאכילת עץ אשר אין לאכול ממנו אמ' ריש לקיש בא ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הם ולא חטאו אנחנו לא באנו לעולם דכתיב אני אמרתי אלהים אתם וכו' אכן כאדם תמותון אי לא חטאו לא הוו מולידי והנה תוכל לדעת כי אחר שאכל אבינו הראשון מעץ הדעת גורש מגן עדן והונחו לו שומרים מעץ החיים כי רחוק הוא לנהנה באכילת עץ הדעת שישוב וישלח ידו לקחת גם מעץ החיים כי ימצא מכים ופוצעים מההצלחה הנצחית זה כמו שחשב החכם ר' אברהם אבן עזרא ואם רבינו משה לא יחשוב שבאו למניעה כי דעות באור להט החרב המתהפכת שנאמ' על השגת הנביאים כמו שקדם ויהיה אמרו לשמור את דרך עץ החיים כאמרו ושמרו דרך יי' לשמור מזוזות פתחי ויהיה אמרו ועתה פן ישלח ידו כאלו אמ' מי יתן ויצא מה שבכח כי עדיין נשאר יכולת לשלוח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי וכו' והחכם ר' שמואל אבן תבון לקח מב' דיעות ואמר כי השומרים ב' מינים הראשון הכרובים והם כחות השכל אשר נכח יי' פניהם המראים את דרך עץ החיים והשני המונעים הוא המלאך אשר בידו להט החרב המונע השלמות באמרו וחרבו שלופה בידו גם ידמה היצר הרע ללהט החרב כי תאוותיו והצלחותיו המניעות את האדם הוא דמיון ודבר מתהפך תמיד ברוח אך לפי דעת רבינו משה להט החרב הוא האורה הנמשכת מהכרובים הפונים אל עץ החיים כמו שאמרנו והביאו אל באורו כי קרן עור פניו והוא באור נפלא אם הסכים אל מה שכוין בו אמרו וממה שצריך שתדעהו גם כן אמרם העלית מדרגת מציאותו באלו הנמצאות ההוות הנפסדות וישובו אל ענין אחר והוא ששם בכחו להשפל הנמצאות אשר כוונה זו בהנחה בגן עדן וכנה ההשכלה באכילה מעץ החיים והצלחתו הנצחית בחיים התמידיים וממה שצריך שתדעהו גם כן ותתעורר עליו אפני החכמה בקריאת בני אדם קין והבל הראשונים והשלישי שת דע כי לשכל החמרי ג' קנינים הראשון השכל המלאכותי אין שוקו של יצר הרע אלא על קין וחבריו ירצה תשוקתו והוא קנין הממון אשר ממנו יבאו המדות הפחותות והוא כנגד הכח הצומחת שכל תכליתו בעבור הגוף השני השכל המחשבי והוא ההנהגה החשובה אשר יורה עליה שם הרועה ובכלל קנין המדות המעולות והוא כנגד הכח החיוני וכל אחד מהם הביא מנחה ממין עבודתו כי כל אחד מהם יש בו קצת שירות אל השכל ולא שעה אל קין ואל מנחתו כי כלו ארציי ואל הבל ואל מנחתו שעה כי הוא דרך אל ההצלחה האמתית ואם שניהם נתיחסו אל חוה והיות קין הוא ההורג להבל בשדה פירשו במקום שאין בו אביו כי ההשתדלות בקנינים ובענינים הגשמיים יאבד כל מדה מעולה ובפרט כשאין הכונה בקנינים השעור ההכרחי בעמידת הגוף אשר הוא משכן לנפש והוא הנרצה באמרם במקום שאין שם אביו ואני אומר כי כונת הרב ז"ל באמרו והיות קין הוא ההורג להבל בשדה כי האדם הבלתי מדיני לא יתואר בצדק וברשע ואין שם כמו שאמ' ארסטו' מדת המעלות כי לאיש כמוך רשעך וכו' ושהם אבדו יחדו כי אינם התכלית האחרון אע"פ שנמחל לרוצח כי קנין הממון מהענינים ההכרחיים בהגעה אל ההצלחה עד שאמר אבובכר בן אלציג בספרו בהנהגת המתבודד אשר בריאת האדם רמז אליה שראוי לאדם למהר לקנות הממון בכל אופני התחבולה בעת הבחרות כדי שלא יטרידהו בעת הגעת ההצלחה והנאות אליה ולא נתקיים המציאות אלא לשת שהוא השכל העיוני ושלמותו במושכלות כי שת אלהים זרע אחר ולהיות קצת יחס בין המחשבי והעיוני אמ' תחת הבל וכו' כי אחר מיתתו והפנות המחשבה מההנהגות והשלמויות המדותיים ילוטש השכל העיוני ויגיע אל שלמותו וזהו שאמרו ז"ל וידע אדם את חוה וכו' חוה הראשונה חזרה לעפרה ושבה אשת חיל אמנם שת לא נשלם עד שהוליד אנוש והוציא עצמותו ואנושותו לפעל כי עם כל זה שהיה בדמות אביו וצלמו לא היה בצלם אלהים בפועל עד שנולד אנוש אז היתה לו צורת השכל אז הוחל לקרוא בשם יי' והנה באר זה זכריה גם כן באמרו והעטרות תהיה לחלם שהוא הכח המחשבי כי החלום ברוב המחשבות והוא המחלים ולטוביה והוא המלאכותי שבו נודע הטוב והרע וידעיה שהוא העיוני היודע המהויות הכוללות העומדות וחן הוא דבוקו בשכל הנפרד וימצא חן בעיניו ונחה עליו רוח יי' בן צפניה הצפון בצרור החיים המניע מה שבחלל גלגל הירח   והוא אמרו לזכרון בהיכל יי' כי מדרך הנביאים שידברו מן הגשמי באופן שירמוז עליו בנגלהו כמו שהשפע רוח יי' נוצצה בם משפיע על השכלי ועל המדמה המחקה הנה כבר התבאר זה וממה שצריך שתדעהו ותעורר עליו ואמרו ויקרא האדם שמות למדנו שהלשונות הסכמיות לא טבעיות כמו שכבר חשבו זה לא על שכל ענין מורכב מלה מורכבת תחקה אותו בטבע אי זו מליצה שתהיה ובלבד שתהיה מורכבת אחר שהענין מורכב אבל כבר יהיה הענין מורכב והמליצה פשוטה כמו אם יהיה הענין פשוט כמו שאין לכל דבר מליצה מיוחדת בטבע כי מה שתורה על דבר אפשר שיורה על חלופו ואין שם טבע יביא אותנו ביחוד אותם המלות אל אותם הענינים אבל הכל בהסכמה אם מאחד או רבים לא בטבע כענין בבעלי חיים אשר יש להם בשאלה ובקריאה ובדחיה קולות מיוחדים בטבע כי הבעלי חיים לא ישיגו כי אם הפרטי ולכן היה ענינם בהוראה טבעית כענין במלאכה ואנחנו נשיג הכולל ולכן היה ענינינו בהוראה בהסכמה כענין במלאכה ולכן היינו כוללים המלאכות כולן ולא נתהפך מדבר אל דבר כענין אשר אין להם כי אם המחשב לבד ר"ל המדמה אשר צורותיו חשובות אישיות ודע זה וממה שצריך שתדעהו ותתבונן בו אלו הד' מלות אשר באו בערך השמים לשם וכו' אבל מלת יצירה לא באה כי יורה על שימצאו ושאחר כן יתארם במקריהם המיוחדים כי יראה לי שהיצירה אמנם וכו' ואחר שבאר העלה בהמנע בנפילת מלת יצירה על השמים ונתן העלה בבא אלו הד' מלות עליו בערך אל השם ואמ' אמנם זה המציאות המיוחד בכלל העולם אשר הוא השמים והארץ והיה הכל השלם אשר אין חוץ ממנו דבר התיר עליו מלת בריאה בעת תארו יחס הנמצאות אל השם אשר הוא אצלינו המצאה מההעדר כי אמ' שכלל הנמצאות כולם נבאר הגעתם מהשם לא יוכל לומ' שנתהוו מדבר אחד שהכל נכלל באמתתם ויחויב שיפול עליו מלת בריאה כי הכל מגיע מאתו ית' לא מדבר אחר שהמשפט הוא בכל ולכן אמ' ברא אחר שכלל הכל ואמ' בראשית ברא כי הבריאה מורה על ההעדר בלשוננו והבן זה ואמ' גם כן עשה ליצירותיו המיניות אשר נתנו ר"ל טבעיהם ואמר קנה להורות על כי הוא המושל ולמה שהיה זה נוטה לצד האמנת קדמות חמר אחד כי האדון ממאמר המצטרף אמ' בהם מלת ברא המורה על ההעדר אחר שמדבר בכל הנמצא בכללו במה הוא נברא מאתו ית' ועשה ואם אינו מורה רק על המצאת הצורה במשכנה ואמנם אלהי השמים ואל עולם הוא שבבחינת שלמותו ושלמותם הוא אלהים בכל ר"ל שופט והם נשפטים לא שהוא המושל כי זהו ענין קונה ואמנם הוא בענין בחינת חלקו ית' וחלקם במציאות נראה שהוא אל והמנהיג לא הם ר"ל השמים שאין השמים הם האל אבל הוא ית' האל שופט ומנהיג זה: