דע כי מין ההשגות האלו היות מה שאינם מיוחסות אל קנין האדם ולא אל בקשתו ומטבע זה הסוג מה שיקרא חלום וממנו נבואה ודחות מציאותם הוא דחות המוחשים ואמר אבן רשד וההשגה הנבואיית ואם לא ראינו אותה היא מפורסמת מאד והמפורסם אצל הכל נמנה עם המחויב בכל או בחלק והמאמר בהם מסוג אחד כי יתחלפו בפחות ויתר והנה רבינו משה הולך על זה האופן ושתף הדמיון בנביאים כולם כדעת אבונצר ואבובכר בן אלציג שאין השכלה לנבדל עד שיתאחד עמו בלי כח גשמי ולכן גדר הנבואה כשאמ' דע כי אמתת הנבואה ומהותה שפע שופע מהשם ית' באמצעות השכל הפועל על הכח הדברי תחלה ואחר כך על הכח המדמה שם סוג הנבואה שפע ואף משה כשיבדילוהו משאר הנביאים יאמר עליו שפע השכל מבלתי אמצעות הכח המדמה לא שיהיה השכל הפועל הצורה ושישקיף עצמו שיגיעו שאר הצורות הנפרדות מושקפות על שהן עצמותו כמו שהוא דעת הפילוסופים האמתיים וייחדו לאל כי הוא הפועל והזולת כלי ובעבור שהתיחס הדבור הנבואי אל השם ית' אבל בעצם וראשונה הנה השפע שופע מן השכל הפועל על הכח הדברי תחלה כי הוא המתיחס אליו ואחר כך על הכח המדמה גם כי ישפיע השכל עליו בקבלו האורה מהשכל הפועל כי ימלא הבית כולו אורה ויציץ על המחקה הנקשר עמו כפי ההכנה וזה אם על שהוא בחלום או במראה ואמרו עד שיחובר אליו הכח המדמה בעיקר היצירה בתכלית מה שאפשר הוא מה שאמ' במה שקדם שאי אפשר מבלתי הכנה טבעית וזה עם ההתלמדות והשלמות יהיה האפשרות הנתלית בו גזרת השם ית' והוא הרצון האלהי וירמוז בזה אל הרצון הקדום כי הכל נכתב בספר וכבר ידעת עוד פעולות זה הכח המדמה מזכור המוחשים אחר העלמם והרכבתם ר"ל הרכבת מוחש עם מוחש והחקר אשר בטבע שיחקה תמורת הדבר הדומה לו או הנמשל אליו ושהגדולה שבפעולותיו והנכבדת שבהם אמנם היה בנוח החושים ובבטולם מפעולותיהם כי הכחות יעיקו זה את זה להשתתפם בנושא אחד ולכן ישלים הכח המדמה בפעולותיו בעת השינה שאין שם מעיק ולכן תראה שמי שהעמיק המחשבה יטה הכחות המרגישות אל תוך הגוף עד יתעלף מהשינה ולזאת הסבה היו נעדרי הראות והשמע פעולתם יותר שלמה בכחות הפנימיים ואמ' אבן רשד כי לכן היתה הנבואה אמנם תבא בענין דומה בנכפה נופל וגלוי עינים ויקרה מזה דומה לעלוף כמו מה שיקרה לאשר יאמר עליהם שנעשו חגרים בנוסם רמז על קצור ההתפשטות והוא אמרם בלעם חגר ברגלו אחת היה וכבר ימצא איש ישיג מזה ביקיצה מה שישיגנו הישן ובכלל הנה הפעולה שלמה בשינה במנוחת החושים ואז יזכור המוחשים וירכיבם ויחקם וזה כשיתחיל התנועה מאשר הכח הזוכר והוא אליו אשר התכלית ביקיצה וזהו סבת החלומות וכבר התבאר זה בספר החוש והמוחש כשאמ' שם ובעבור שהיה המין ירגיש כאלו יראה וישמע ויריח ויטעם וימשש ולא יהיו שם מוחשים מחוץ היה מחויב שתהיה התחלת זאת התנועה בשינה מתכליתה ביקיצה ובעבור שהיתה התנועה הזאת ביקיצה תתחיל מן המוחשים אשר מחוץ ותכלה אל הכח הזוכר מן הראוי שתהיה ההתחלה מהכח הזה אבל למה שהפועל בשינה הוא המדמה כי הכח הזה הוא בתנועה תמיד ופועל מדובק מן הציור והמשל וההעתק מדמיון אל דמיון פעמים יעשה זה מן האותות אשר בחוש המשותף ופעמים יפגש הדבר ענין ההוא אשר ציירו מן ההתחלה מחוץ וזה אם שיפגש הדבר ההוא בעצמו או מה שידמה לו וחקויו הנה מבואר מכל זה כי החלומות אמנם יוחסו מכחות הנפש לכח המדמה וביקיצה המוחשים מחוץ יגיעו החושים ויניע החוש המשותף הכח המדמה ובשינה כאשר צייר הכח המדמה הדבר אשר לקחו אם מחוץ אם מהכח הזוכר ישוב ויניע את החוש המשותף ויניע החוש המשותף את כחותיו הפרטיים ויקרה לאדם שישיג המוחשים ואם לא יהיו נמצאים לחוץ כי עניניהם כבר שבו בכל החושים ופעמים יקרה דמיון זה ביקיצה במפחד ובחולה למה שיצא מתחת ממשלת הכח המחשבי כמו בשינה ואמרו אז ישפע עליו קצת שפע כפי ההכנה ירצה מן השכל הפועל והוא הסבה בחלומות הצודקות והוא בעצמו סבת הנבואה אחר שהיתה הנבואה חלום או מראה והוא הדומה לחלום ואמנם אמ' זה כי ארסטו' לא דבר עם כל זה כי אם על החלום לבד והוא כמו שאמ' הרב ז"ל אחד במין מתחלף בפחות ויתר ואמנם שהשכל הפועל הוא הסבה בזה כמו שאמ' הרב ז"ל הנה ארסטו' באר זה בחוש ומוחש ומה שאמ' שם זה ענינו אמנם הסבה הפועלת הנה לא יגיעה אלא מידיעה קודמת אצלינו פועלת לו ולא אחר מחשבה ועיון כי הידיעה האמתית והציורית יקדמו לה בטבע שני מינים מן הידיעה הגבול האמצעי והוא האמתית ר"ל בהקדמות ופועל בציורית ואולם זאת הידיעה המגעת מן השינה לא יקדם אותה המין הפועל הנה הוא מחויב שיהיה הפועל לזאת הידיעה הוא שכל בפועל ר"ל מסוג היוצא מן הכח אל הפועל והוא בעצמו הנותן להתחלות הכוללות בענינים העיוניים וזה המין מן הנתינה נכבד מאד ומיוחס אל התחלה יותר גבוה ונכבדת מהתחלת הבחינה אבל הוא מענין אלהי והשגחה שלמה ומהות הנבואה נכנסת בזה המין ולכן התיחסה אל האל והדברים האלהיים והם המלאכים עוד אמ' וכבר נודע שהענין אשר יראה האדם בעת יקיצתו והשתמש חושיו מתעסק בו מאד שוקד עליו נכסף לו הוא אשר יעשה הכח המדמה בעת השינה בהשפע השכל עליו כפי הכנתו ירמוז בזה על דרוש אחד התבאר בחוש ומוחש והוא אחר שהשכל הפועל הוא הסבה הפועלת באלו ההשגות למה יוחד בנתינת פרטים מיוחדים ואמ' כי הנה ואם שמה ידיעה פועלת הנה שם ידיעה ממוצעת ולכן תיוחד הנתינה באישים מיוחדים אשר כספו שוקד שם וזה אחרי בארו דרוש ראשון והוא איך יתן השכל הפועל שום פרט והנה הידוע אצלו הוא הכולל ואמ' כי למה שהיו האישים מוקפי המציאות מוגבלי הסבות היה טבעם הכללי מושכל אל הנבדל ותקבלהו הנפש המדמה אישי כמו שיקבל החמר הצורה האישית ואם הצורות אין שם אישיות במה הן בשכל הפועל וזהו מה שאמ' שם זה ענינו ואחר שהתבאר כי נותן זאת הידיעה שכל נקי מן החמר והשכלים הנבדלים אמנם ישכילו הדברים הכוללים והם אמנם יתנו דומה למה שבעצמם הנה איך יתן השכל הפועל הענינים הפרטיים המיוחדים בזמן ובמקום ובמין ובאישים וגם כן למה התיחדה זאת הנתינה מן הפרטים זה המין מן החקירה רחוק מאד לפי ההשגה האנושית אבל למה שעצם ההצלחה אינו דבר יותר מזה ראוי שיגיע מזה בתכלית מה שבטבעו להשיגו ואמ' כי פרטי העצם כולם מוגבלי הסבות הפועלות להם כי לא ימצא איש עצם במקרה כי התחדש חלקי היסודות מסודר שמור מצד תנועת הגרמים השמימיים וכן אישי הצמחים והחי מוקפי המציאות מובדלי הסבות וכאשר היו אלו האישים מוקפי המציאות הנה טבעם מושכל בהכרח אל הנבדל אולם פרטי המקרים מהם מה שימצא מן הסבות הטבעיות ומהם מהסבות הרצוניות ומהם במקרה ברצוניים והמקריים הנה מה שהיה מאלו נמצא במקרה אין לו טבע מושכל כי אין לו סבות מוגבלות ולכן אי אפשר שתהיה ידיעה לאדם במה שיתחדש מאלו כי אם במין מן המקרה אולם המין השני מן המקרים מוגבלי הסבות הנה להם בהכרח טבע כולל הוא הסבה הראשונה במציאותם הנה הם בהכרח מושכלות אצל הטבע הכללי כי אותם הסבות הבלתי מוקפות המציאות אצלינו הם בעצמות מוקפי המציאות ואנחנו נשיג ההעדר מאלו הסבות והכללים הכוללים וכן המדרגות והמעלות אשר נשיגם אנחנו מזה ואשר הם מוגבלות אצל הטבע המושכל אשר יתדמה מה שאצלם מן הטבע ההוא המוחש ויתנועעו ממנו כמו שיתנועעו הכלים מצורת האומנות מדרגות דקות אפשר שיהיו בלי תכלית ולכן יראה שלא יתחדש איש מן האישים בעצמות מן הטבע רק בתנועה קודמת כי כלי בעלי האומנות כמו שיאמ' ארסטו' אמנם יתנועעו בשעור ידיעת בעלי האומנות וככה מה שיתחדש מן הרצון והבחירה הנה מהם בעצמות מוקפי הסבות בעצמם ממדות הנפשות הטבעיות והסברות האנושיות והם מוגבלים אצל הטבע ואם הם בלתי מוקפים אצלינו ולכן חשבו האומרים בחזרת חלילה שהוא מחויב שישובו האישים בעצמם כי תכונות הגרמים השמימיים בעצמם מוקפות המציאות עד שכל תכונה נרמז אליה בעת מחויב שישוב אצלם וכאשר נכפל זה כולו הוא בלתי מוכחש שיתן השכל הנפרד לנפש הדמיונית הטבע הכללי אשר לאיש ההוא המתחדש מושכל סבותיו ותקבלהו הנפש המדמה חלקי מצד מה שהיא בחמר או מה שיחקה אותו וכמו שיובן השלמיות הנפשיים הכוללים ויקבלם החמר פרטיים ומיוחד בזמנו ומקומו וגופו ועמו וכמו שהרופא המהיר יודע העתיד ממה שיתחדש לגוף ונפשו בעת מוגבל בשתי הקדמות אחת מהן כללית מושכלת ואחת פרטית מורגשת כן הודעת העתיד הנה והידיעה תשלם מן הכללים אשר יתנהו השכל ומן הענין הפרטי אשר תבא בו הנפש המדמה המתיחס לאותו הכללי ואולם למה התיחס זאת הנתינה מן הפרטים והוא הדרוש השני כי הנה זאת ההתאמתות ואם לא יהיה מתנאו שתקדם אותו ידיעה אמצעית ולכן תגיע לו זאת הידיעה באישים אשר כבר קדם וידע אותם אשר תדבק בהם השגחתו לא במה שלא היה ידוע אצלו הנה הארכתי בבאור זה למה שבו אמתת הנבואה וסבתה והם דרושים עמוקים עם שהרב ז"ל אמ' שהוא ענין מבואר ובאמת כי המציאות מבואר אך הסבה נסתרת וממה שהבאנוהו ממאמר ארסטו' בשכלי בעלי האומנות יתנועעו בשעור ידיעת בעלי האומנות הוציא הרב ז"ל המשל שהביא מהארון אשר יתנועעו בו משקלים לנזילת המים מורים על שעות היום והלילה בשלישי בפרק כ"ח והוא משל נפלא ומה שהניעו אליו הוא מה שספרתי לך הנה לזה הרחבתי הדבור בו עם שבו באופן מה סוד ידיעת הנפרד הנקרא טבע כללי לטבע הכללי ולמה שנכנס בו ודע זה ומה שאמ' שלא ישיג אלא ענינים אלהיים נפלאים מאד ולא יראו זולת האל ומלאכיו מבואר ממה שאמרנוהו והוא היותר דומה בעצמו אל הטבע הכללי וראוי שיגיע לו מהטבע הכללי בעצם ובראשונה: