והיתה הזכות בזה האיש אם לסבות רבות במזונו והנהגתו או על דרך המופת ונוהג מנהגו ולא יסבול שיאמר בזה זולת זה דעת הרב ז"ל כי כמו שימצא על דרך זרות בגודל אישים מה כן ימצא מי שיחיה השעור הגדול ההוא בזמן מן הזמנים בפיאה מן הפיאות מהאקלימים ואמ' שזה לסבות רבות למזונו בהרגיל המזונות והעשבים והסמים המיוחדים בהעמיד הלחות השרשי כמו שהעידו על אלעים אלטיב והעשון בו והנהגתו והאכילה ושתיה ובמשגל ובשינה ובתנועה ובמרחץ וזולתם בשעורם ואופן עשיתם ומבאר משכנם והשמירה מן החום ומן הקור הרב ובפרט מן ההתכה ומן הכבוי ושעור כל פעולותיהם לתכלית שמירת הלחות השרשי לא להרוחת הממונית ואבדן הגופות כמו שיעשו עניי השכל והם רוב העולם אשר מן הפלא שיצא איש מן האישים מן הכלל ההוא והסרת האנחות והדאגות והעמידה בשמחה ובטוב לבב והאותות מזגם לתאותם והנהגתם והיא מתנה מאת האל כי לא יגיע זה בעיון אבל כאשר יבחרם השם שיגברו בהם הכחות הפועלות על המתפעלות זמן ארוך כי יהיה להם בטבע שיבחרו בנאות כפי מזגם כי יש נאות למזג אחד ינגד למזג אחר בלי התבוננות באיכות ויאריך זה חלדו בו או על דרך המופת ונוהג מנהגו ולכן נקרא עלה כי הוא נפרש מזולתו כפי מה שהתנה במעשה בראשית וכפי מה שחיב רצונו הקדום כל הכתוב בספר ואין ספק שהיה הלחות השרשי באלה האנשים זך וצלול כי הוא עם החום הטבעי השמימיי כשמן אל הנר כי יארך זמן הארתו כפי אשר יזדכך ויהיה צלול ונקי מן השמרים בהיותו ישן כי כל חלקיו יזונו האור ואין שם שמרים נלחמים עליו או חלקים מימיים גורמים הכבוי ואנחנו ראינו פה שיריא נוצרית היתה בת י"ג שנה בלקות חמה כללי אשר היה סימנו אסלח אחרית סיון לקתה חמה והיו מונים אסלח והלכתי לביתה ודברתי עמה שנת קי"ח והיו חושיה קימים והולכת בקומה זקופה עם היות לה מאה ושלשים שנה והיו מזונותיה בצמצום ובמצוק והטיב הרב ז"ל בשאמר כי לא יסבול שיאמר בזה זולת זה שמה שתראה מאחיה השילוני גם בועז עובד וישי שחיו ימים רבים גם כי ראה הרב ז"ל כי בהדרגה נתמעטו השנים עד האבות והאבות חיו הימים ההם אמנם אמרו ופנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן עומד בימים ההם הנה כתו' בסדר עולם כי היה זה בעת פסל מיכה ומה שאמ' ויעל אליהו בסערה השמים הנה נאמר ראשונה על האויר וכבר היה רגיל בדומה לזה באמרו ורוח יי' ישאך אל אשר לא אדע אמנם הבנת הדברים על אמתתם הביא הרב ז"ל להבין שהיחידים ההם הימים ההם לא שהשנים ההם שנות הלבנה כמו שחשבו המתפלספים ולא התמדת נימוס שהניח כל אחד מהם או מלכותו לו ולזרעו כמו שאמרו המתחכמים ואפלא מויבא מכתב מאליהו: