לנמנע טבע קים ירצה כי לנמנע טבע קים וטבעו הוא המנע היותו כי ההמנע טבע הנמנע כחויב למחויב על משל החכמה לחכם או השחרות לשחור   והעורון לעור במה הוא עור וזה הטבע והוא ההמנע היותו קים עומד לנצח כי לולי זה לא יהיה נמנע אי אפשר השתנותו כלל מטבעו אשר הוא בו והוא המנע היותו כי לו יהיה אפשר השתנותו מטבעו אל טבע האפשר הנה אינו נמנע וזה הנמנע הוא אשר טבעו שימנע היותו אינו מפעולת פועל כמשפט ההעדר המוחלט כי הנמנע הוא שאי אפשר ולפי שטבעו קים קיום עומד ר"ל כי אמתת הנמנע הוא שנמנע היותו במוחלט ושאי אפשר שישתנה מטבעו כי לו אפשר שישתנה לא היה נמנע אבל אפשר הנה מפני זה לא יתואר השם ביכלת עליו ולא תתלה יכלתו בהמצאתו ולשנותו מטבעו כי אם יכול עליו אינו נמנע אבל אפשר ואתה הזהר אם תשים אי זה דבר מכת הנמנע אם לא אבל תכף שתכניסהו בכלל הנמנע תוכרח להודות משפט הנמנע והמיוחדים שבו שלא יתואר בם השם ית' ביכלת עליו וזהו אמרו ואין חולק על זה אחד מאנשי העיון כלל ולא יסכל אלא מי שלא יבין המושכלות כענין בשהחיוב והשלילה אי אפשר שיצדקו יחד כי מיד שאמרת שהוא נמנע אמרת שהוא אי אפשר וכשתאמר שהאל יכול עליו אמרת שהוא אי אפשר ושאינו בלתי אפשרי וזה מבואר ואמנם מקום המחלקת וכו' וראוי לשחוק על אחד מראשי התורנים אשר היו לפנינו שהתחיל באגרתו כנגד המורה בעת המריבה בין התורנים על דברי אלהים חיים ויפה מליצתו ואמ' לבי יהמה כים על פרק לנמנע טבע קים ואמ' כי זה הפרק עשהו כנגד המופתים ית' הטח עיניהם מראות מהשכיל לבותם כי האמת יורה דרכו ויותר טוב היה שידברו עליו על מה שלא כונו משאם דברו על מה שכונו כי השקר אין רגלים לו והם כלים מאליהם ולא נעשה הפרק ההוא כנגד המופתים כי אינם מכת הנמנע כמו שבאר בדבריו בשער ההעברה ובפירושו לאמרם תנאי התנה הקב"ה גם שיש מדרגות במופתים ואין משפטם אחד כי משפט ההפך הנחש מטה בעתה בלי יחס אינו כמשפט ויולך יי' את הים ברוח קדים עזה אבל אמנם הכונה בזה הפירוש על דרוש מיוחד נזכר בפרק הזה עוד רמז ואע"פ שהאומר במציאות מקרה לא בנושא וכו' אדוני אבי ז"ל העמידני על זה כי אמ' שזה יובן מהקדמת המדברים ירצה בזה על מה שנאמר שם כי קצתם אמרו כי כשירצה השם להפסיד העולם יברא מקרה כליון לא בנושא ויהיה הכליון ההוא כנגד מציאות העולם ועל אלו רמז הנה וכאלו אמ' ואע"פ שיש מי שאמ' במציאות בכללו מקרה לא בנושא והוא מקרה ככליון הנה לא הביאהו לזה העיון לבד אבל שמירת כו' ואמרו באי זה ענין שיצירהו שהוא אפשר ירצה אחר שהוא מצויר כי כל מצויר אפשר ויאמר אחר שהוא נמנע לפי טבע הענין כי אין הדבר נמשך אחר הציור או אחד משני אלו הוא הצודק ר"ל השני כי יש שם דבר שיגזור זה השער וישמרהו וכו' ואם בחינת זה הענין או הצטרפו בכח המדמה או בשכל והוא בלא ספק בשכל ובאי זה דבר יובדל בין המדומה והמושכל והוא כי המושכל הוא המסכים עם טבע הנמצא בעצמו והתבאר העצמי מן המקרי וכדומה לאלו ההבדלים או בשכל עצמו מבדילים בין המושכל והמדומה והוא האמת כי הוא מופשט מן ההיולי כי הוא הגובר ר"ל מעורב כמו שאמ' אנכסגוריש ואמ' כל זה לבלתי ימשך האדם אחר ההרגל למה ששמעו כי המנהג כמו שיאמר מונע גדול מהשגת האמת ומה שאמ' ואין לאות בחקו רמז על מה שקדם פרק י"ב כשאמ' עד כה הגיע טעות ההמון עד שהלאו הבורא בזה המציאות אשר המציאו בזה הטבע המחיב לאלו הרעות הגדולות לפי דמיונם אשר הוא מהנמנע שיהיה על התואר אשר יכספוהו עד יחיו ולא ימותו ויהיה מקבל בלתי מקבל מקבל עד שיתהוו בלתי מקבל להעדר ולא להעדר מה שידמוהו שלמות ומה שהשלים ואמ' ואינם מפעל פועל רמז על מה שאמרתיו הנה שמה שנמנע כפי טבע החמר לא יוכל האל לשנותו ואינו מפעל פועל ולכן לא יהיה האל פועל הרע ובו גם כן נקשר הפרק הזה עם מה שלפניו ויתיחס אל הדרוש המיוחד שאמרנו שכיון בו בזה הפרק ואיך שיהיה חכמי ישראל קימו זה הפרק באמרם כי יש שם תפלת שוא ואינו נאמ' בעניני האלהות אשר אמרו התורנים הרמוזים ואין הנמנע בעניני הנמצאות אבל במשפטים המתיחסים באלהות לבד בשתופו והעדרו ומה מאד הטיב הרב ז"ל כשאמ' על אלה ודומיהם כי לא ירחק הסכל הנבהל הערום מידיעת טבע הנמצאות הנמנעות: