כבר קדם לך הבאור איך ית' נבדל שכלו משכלנו בששכלנו נשלם לא משלים מתפעל לא פועל וכי הוא מוצא כל הנמצאות ונמשך מהם וידיעתו ית' שכל משלים לא נשלם פועל לא מתפעל והנמצאות נמשכות מידיעתו וידיעתו בעצמותו היא ידיעתו בזולתו ואצטרך הנה אל דמיון אתנהו לך על זה יתיחס בהבנת זה הפרק ואומר כי אנחנו נראה שידיעת האדם בזולת אשר הם הנמצאות הוא ידיעתו בעצמותו כי אין עצמותו יותר מידיעת הנמצאות עד שידיעת האדם בנפשו והיא בהכרח ידיעתו בשאר הדברים לפי שהוא אם היה זולת הנה מהותו ועצמותו זולת ידיעת הדברים וזה מבואר באומן כי עצמותו אשר בה יקרא אומן אינו דבר יותר מידיעתו בעשוים במלאכתו ולפי שהמהות מן האדם היא הידיעה והידיעה היא ידיעת הדברים הנה כאשר סכל ידוע כבר סלק חלק מעצמותו ואם סכל כל הידועים סכל כל עצמותו וסלוק זאת הידיעה מן האדם הוא סלוק ידיעת האדם בעצמו אחר שהיתה הידיעה בזולתו הוא ידיעתו בעצמותו ואחר שהיה זה כן בשכל האדם ר"ל שידיעתו בעצמותו היא ידיעתו בזולתו הנה כבר ראוי שיחושב זה בשכל הראשון אשר הוא בתכלית האחדות אלא שלמה שהיה פעל השכל היא הציור והיה הציור הפעלות והמצויר הנה שלמות אותו ההתפעלות ותמימותו ועלה לו היה השכל ממנו יתפעל מזולתו בעצם ר"ל ישיג זולתו בעצם וישיג עצמו במקרה ר"ל מצד מה שקרה לזולת שיהיה עצמו אמנם אשר אין לו יסוד הנה השכל בו הוא המושכל בעצמו מכל הפנים ובפרט השכל הראשון אחר שלא היה במה שישכילהו הרכבה כלל כי היה עצמו מתחלק אל היותר חסר והיותר שלם ולא יהיה עצמו בתכלית האחרון הנה יחויב שאשר ישכיל תמיד ולנצח הוא דבר אחד ופשוט והוא עצמו ולזה לא ישכיל אלא עצמו ולזה לא נאמר בו שהוא ישכיל המושכלות פתאום ולא ישכיל שהוא סבה להם ולא ישיגהו בשלא ישכיל זולתו חסרון כי הרבה מן ההעדרים יותר נכבד מהקנינים ולא קנין ימצא לכל בעל קנין כמו שלא יראה האדם הרבה מהדברים יותר טוב מאשר יראה כמה דברים הפחותים הנמאסים ובהשכילו עצמו ישכיל הנמצאות בפנים המשובחים והיה סבה להם ובזה לא ישאר בו ית' עליליות ורבוי ולא סכלות וכמה שנמשך שכלנו והוצאנוהו מן הנמצאות והשתכלותנו בם ובסדורם והדרגתם הנמצאים בהם כן נמשכו הנמצאות והתפעלו וסודרו והודרגו והושפעו מן השכל הראשון בהשכל נפשו כי אין עצמותו יותר מידיעת הנמצאות בשבח המיוחד אליו בלתי מתחדשת ובלתי מתרבת ואין זה אלא כצורה הארונית אשר בנפש האומן שהוא הסבה בהמצא הצורה הארונית בנפשה כאלו דמית שציור האומן לצורה הארונית הוא הסבה בהמצאת הצורה מבלי כלים ועשיה זולת הציור לעצם ציורו וכחו וזה על שהתיחס אליו ובקדימה לא שתשנה אליו אבל יותר שלמה ומעצמותו אז מצאת חיוב הנמצאות מציורו ית' כי ציורו הוא בצד שהנמצאות נשפעות ומושפעות ממנו ולא יצטרך לכלים ועשיה אחרת זולת הידיעה והסדור אשר בו בם ממנו נמשך הסדור אשר בנמצאות והדרגתם ובכלל הנמצאות נמשכות לידיעתו המשובחת האחת המקפת ומתחדשות מבלתי שתתחדש ידיעה ולא תתרבה והנה הפלא מצד הרב ז"ל להמשיל משל כולל כל מה שאמרנוהו בזה עד שכמעט שעשה המושכל העליון מוחש ואמ' הפרש גדול יש בין ידיעת העושה במה שעשה וידיעת זולתו בעשוי ההוא ודבריו בזה מובנים בעצמם אחרי מה שהרחבנו הדבור באלו הדרושים ושלקח משלו בדרך שיסכים עם מה שבארנוהו לא במה שהעשוי זולת ואם עשאו כי אין זה כונה ולכן הארכנו בזה ודע זה וצריך שתתבונן באמרו אבל הדברים ההם נמשכים אחר ידיעתו הקודמת קדימת סבה המושכת אותם כפי מה שהם עליו והדברים ההם בכלל הם שלש אם מציאות נבדל שרפים עומדים ממעל לו או מציאות איש בעל חמר קים כסא רם ונשא או מציאות בעל חמר משתנה האישים נמשך אחר סדר לא יפסד ולא ישתנה ושוליו מלאים את ההיכל והנה ואם הנמצאות שבו לשלשה אין בו ית' טבע השלוש כמו שכבר יחשב זה לפי שאלה הג' כבר יכללם הנמצא ולהתיר לך זה הספק הגדול והוא ספק היותר חזק שבספקות השלש כי יבא לחשוב שלש בידוע אשר בידיעה האחת והידוע הוא הוא הידיעה באר לך האלהי רבינו משה ז"ל התר אמתי צודק וכי מה שישכיל הוא דבר אחד ופשוט והוא עצמו אשר הוא הנמצא האמתי והפיל מלת המציאות בכל אחד מאלה השלשה חלקים ואמ' מציאות נבדל מציאות איש קים בעל חמר או מציאות בעל חמר משתנה קים בסדרו להראות לך ולהאיר עיניך שאין בו ית' שלש מצד המצויר כי כולם שבים אל הנמצא וידועיו מתחברים בידיעתו במה שידע עצמו האחד ומתקדשים בו מן ההתפעלות והרבוי והשנוי וכל החסרונות ולכן יתארוהו נביאינו בקדושה משולש וזה סודו כי שלשת חלקי הנמצאות אשר הם שעור קומה להתדמות העלול אל העלה שבים אל נמצא מתקדש בנמצא הראשון האמתי מסדר הצבאות ומנהיגם ואין שם שלוש מצד הידועים כמו שהוא מן הנגלה שאין שם שלוש מצד השכל והמשכיל והמושכל כמו חסרי דעה אבל עצמו ידוע לעצמו וזה אמתת עצמו כמו שאין שם רבוי מצד התארים כי חכמתו היא יכולתו אחר שבציורו יגיעו הנמצאות והוא רצונו אחר שמצד ציורו יצאו כי ציורו הוא על זה האופן ובכלל כל מה שתראהו נמשך לידיעתו והיא המזרחת לכל הנמצאות באורו האמתי וציורו על עצמו המשובח והמשל היותר נמרץ בזה אצלי הוא תציר כאלו הוא מראה גדולה וכן עין הנמצא יורשמו בה כל הנמצאות מצד אמתת עצמה על שהיא היא הצורות ההם על שיגיעו בעצמם מן החקוי והרושם ההוא לא שיתרשמו במראה מצד מציאות בעצמה כי זה מענין הנמצאות בשכלינו אבל עצמותם המשובח אשר להם במראה האחת במוחלטת או בבת העין ההם על שהם הם הבת עין ההיא הפשוט הוא כל כך חזק ומקודש עד שמתהפך ומתרשם דמותם המתיחסם אליהם חוצה לו בעצמם ומקבל כל אחד כפי מה שבטבעו כפי קרבתו ורחקו מן המראה כי הוא אל ראי ולכן היה שם העצם הוא שם התאר יי' יי' אל רחום וכו' ומפני זה לא היה אצלו ית' רבוי ושנוי והתחדשות אני יי' לא שניתי אין שנוי כל עיקר כי הידיעות האנושיות כולם התפעליות מן הנמצאות והנמצאות הם המתפעלות ממנו כאלו אמ' יהוה יהי ויהי ית' וית' אמן ואמן וליוקר אלו הדרושים וגדולתם הארכנו בבאור כל אלה הענינים ולמה שראיתי מן הסתירות בין דברי הפילוסופים בזה גם בדברי הפילוסוף אבן רשד בעצמם והמשכנו הדבור בהם לאחדם וספרנו מה הניע הפילוסופים האמתיים אל זאת הסברא בידיעת האל ית' ומהותו ומה הוא אמתת סברתם בו והשלמנו כל עניניו ובארנו אמתת הבלתי ידיעתו מידיעתנו והיתר הספקות והסיר הנטיות והסתירות עד יבא הכל אל אחדות גמורה וידע הכל כי כל יוכל וכל דבר לא יכחד מן המלך: