ענין איוב הנפלא כבר אמרתי לך כי הרב ז"ל קודם הביאו ענין איוב הביא באורו ואני נמשכתי אחר כונתו ובכל מה שקדם שרמז בו ממשל איוב העירותיך עליו ברוב ובארתי לך ענינו לא אצטרך הנה להאריך ולהשיב מה שכבר נאמר רק על צד האזכרה ארמוז על כונתו ודי לך בזה וצדק הרב ז"ל שהפליא ענין איוב כי נפלא הוא ומאד הפליא בפירושו ואין לאחד מבעלי העינים שיוכל לומ' בו שלא כיון אמרו מה שפרשו הרב ז"ל ועל כן אמ' שבאו לו אלה הדברים בדמות נבואה ואף לו סלק הדמות הייתי מודה לו בזה ללא חטא יחיב הענין ההוא אם לא שהוא בעל חמר ואלו הענינים כלם גשמיים ואם הוא תם וישר וכל התארים ההם ולאמת דעתו ושהוא המכוון במשל ההוא זכר לך דברי חכמי ישראל אשר עוררו אותו בהבנת אלה הסתרים ואמ' ואזכור לך החכמים וכבר קדם לך החכמים וכבר קדם לך כי השם ית' אינו עושה רע בעצם וראשונה לא העדר טובה מטובתינו על כן אמ' ויבאו בני האלהים וכו' כי הנמצאות והצורות המתהוות והשומרות והמקנים המציאות מכונים בעצמם כי הוא טוב והמציאות טוב בעצם וראשונה אבל השטן ובכלל העדר המציאות והשלמות אשר הם הרעות אינם מכונים בראשונה ולא תתלה בהם מעלה רק במקרה מצד מה שהוא מחובר בחמר לעולם והמציא חמר נושא לאלו הצורות והיה עצמו בכח וההעדר מטבעו ולא היה אפשר בו שיקבל הטוב אלא בזה השעור ואמרו שוטו והתהלכו לא היה רק בארץ ירצה כי אין ההעדר מחובר כי אם בזה ההיולי ואלא באמצעות שטן כי לא ידעו כי טבע החמר המחובר בו ההעדר מחיב זה לא היה מסופק עליו כי ידע כי לנמנע טבע קים ובשניה אמ' ויבא גם השטן וכו' להתיצב על יי' זה כאמרו בסוף פרק י' עד שמציאות החמר השפל לפי מה שהוא עליו מחבור השטן המחיב למות ולרעות כולם כל זה גם כן טוב להתמדת ההויה והמשך המציאות ולא תהיה הויה בלי הפסד ואחר שהמות טוב במקרה ובשניות אמ' בשניה ויבא גם השטן להתיצב על יי' וארבע הרכבות כבר באר אלה ד' רוחות השמים שהם ד' יסודות בני האלהים יותר קים ויותר מתמיד כמו שקדם בפרק י"ב כי שלשת מיני הרעות כולם פחות מן הטובות ובמעט עתים והוא גם כן יש לו חלק אחד במציאות למטה מהם והוא שמציאותו במקרה ובשניות לטבע ההיולי והצורות והכחות בעצם וראשונה ושינתן לו רשות על אלה הדברים הארציים כולם כי ההעדר מחובר בחמר לא בנפש אשר היא מהעולם העליון הנשאר מהאדם אחר המות הנצחי והוא הדבר אשר אין להעדר שלטון עליו אמ' ר' שמעון בן לקיש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות הנה כבר באר לך שענין אחד בעצמו יכונה בג' השמות האלו ושכל אלו הפעולות המיוחסות לכל אחד מאלו השלשה הם כולם פעל דבר אחד ירצה בזה מה שאמ' בפרק י' שהרעות כלם הם העדרים והוא אמרו הנה שהוא הוא השטן הוא יצר הרע ומלאך המות ירצה שאלו השלשה בכלל העדר ומשל בו באדם שמותו רע והוא העדר והוא הנקרא מלאך המות וכן חליו או עניו והוא הנקרא שטן כי מטהו מהשווי או סכלותו ירצה בו כמו שאמ' בכל העדר החכמה המחיב לרעות הנופלות בין בני אדם מקצתם אל קצת והוא הנקרא יצר הרע והמדמה גם כן הוא יצר הרע באמת ששם ידמה המביא המותרות וישתוקק אליהם ויביאהו אל האבדון. תנא יורד ומתעה עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה זהו שקדם בפרק ח' שכל אלו הגשמים לא ישיגם ההפסד רק מצד החמר לא מצד הצורה ושאמנם ישיג ההפסד הצורה במקרה ר"ל מפני התחברה בחמר וטבע החמר ואמתתו שלא ימלט מחברת ההעדר ולכן היה ההפסד והחסרון או המות והחולי וכל פשעי האדם וחטאיו אמנם הם נמשכים אחר החמר וזהו אמרו הנה יורד ומתעה אשר הוא סבת אלו החסרונות כולם הם מצד החמר כי ההעדר יורד ומחובר בחמר לא מצד הצורה אבל באמצעיות אדם עולה ומשטין לצורה עד שישיגה ההפסד לצורה מפני התחברה לחמר וכן כל השחתה או מדה רעה או חסרון וחולשה או בטול או בלבול נוטל רשות ונוטל נשמה הוא מה שבארוהו הפילוסופים כי יש יחס בין האיכיות המתחדשות לצורה ובין האיכיות המיוחדות לצורה המקבלת כהתפשטות המרחקים והחום המיוחדים לצורה האוירית וקוטן הרחקים והקור המיוחדים לצורה העפרית וכאשר יוחמו המים ויתפשטו יום בו מעט מעט אל קבול הצורה האויריית עד שלא יוכל החמר עוד לצאת הצורה המימיית ובעתה תחול בה הצורה האויריית וכן אנחנו מעת מולדתינו נטה אל העפריות ויאבד הלחות השרשי הנושא לחיותינו עד עת המות שלא תוכל עוד הצורה החיונית לנושא באותו החמר להעדר היחס ויעדר אז הצורה זהו נוטל רשות והוא ההכנה אל הצורה המקבלת ונוטל נשמה ויעדר הצורה הנמצאת וזהו אמרו שם שאי זו צורה שתהיה בו הצורה ההיא תכינהו לקבל צורה אחרת והוא נטילת הרשות מהצורה עצמה ולא תסור מהתנועע להפשיט זאת הצורה ולהביא אחרת וזהו נטילת נשמה ודע זה הנה באר לך שאשר ראה דוד במראה הנבואה בעת המגפה וחרבו שלופה וכו' על ירושלם שלא הראה זה אלא להורות על ענין כי כל דבר שיושג במראה הנבואה אמנם הוא משל לענין אחד והיה משל לענין הכליון וההעדר המוחלט הענין ההוא בעצמו הוא הנאמר עליו והשטן על וכו' כי הוא שטן הוא יצר הרע כמו שבארנו והנה מפרש ענין השטן ואומ' כי הוא נגזר מן שטה מעליו ועבור ר"ל שהוא מענין הנטיה הפך פעל הצורה האנושית אשר אמר עליה פרק ח' שנתן לה יכולת על החמר ותמנע תאותם ותשיבם אל מה שאפשר מן היושר והשווי וכבר אמרו שיצר הרע יתחדש בבן אדם בעת לדתו והוא החמר העפרי החשוך וכחותיו הגשמיים כמו שאמ' בפרק ח' ושיצר טוב אמנם ימצא לו אחר שלמות שכלו כי הוא יצר טוב ואחר שבאר לנו שיצר הרע הוא השטן כי יטהו מן היושר והשווי והוא הכח המתעורר ביחוד ושאר החסרונות הדבקים בחמר והוא מלאך בלא ספק ר"ל שהוא ג"כ יקרא מלאך כמשפט כל כח מפני שהוא בתוך בני אלהים ושאר הכחות כולם הטבעיות והנפשיות והחיוניות והם הנמצאים בכל איש בעצם כמו שאמ' בסוף פרק י"ב ויהיה גם כן יצר טוב מכאן באמת שהוא נפרד ומלאך טוב אם כן זה הענין המפורסם בדברי החכמים שכל אדם נלוו לו שני מלאכים אחד מימינו ואחד משמאלו הם יצר טוב ויצר הרע וזה ההלוות ר"ל הקשר והימין והוא מצד הנכבד והוא השווי והשמאל הצד הפחות והוא הנטיה מן השווי רמז עליו פרק ח' באמרו והתחיב הקשר זאת הצורה האנושית הנכבדת אשר בארנו שהיא צלם אלהים ודמותו בזה החמר העפרי החשוך המביא אותנו לכל חסרון והפסד ר"ל והוא היצר הרע נתן לה ר"ל לצורה האנושית יכולת על החמר וממשלה ושלטון עד שתכריחהו ותמנע תאותם ותשיגם אלא שאפשר מן היושר והשווי והוא היצר טוב: