הוא בעצמו אמ' לך שאלו הדעות של איוב וחבריו הם הדעות שקדמו בהשגחה על קצתם לך לכונם ולהשיב חלקיו זה על זה ומה שאמ' שכולם הסכימו שכל מה שחל באיוב ידוע אצלו ית' אמת כי לא יגיע מאתו אם לא ידעהו וכבר בארתי לך כל מה שצריך לבארו באמתת ידיעת השם ית' וזכרהו והיה דעת איוב בו שזה הענין ראיה על השוית הצדיק והרשע אצלו ית' על דרך בזיון במין האדם וזהו פועל רע ומנהיג המציאות מבלי אמצעיים וכפי מה שיסודרו ולהכרח שיכנס השטן בתוך בני האלהים ושאי אפשר זולת זה כי הוא נמנע ולנמנע טבע קים זאת היא אחת מן הדעות הנאמרים בהשגחה והוא דעת ארסטו' לא שארסטו' לא ידע משפטי החמר ומשיגיו וענין המלאך המליץ וכי הרע הוא במקרה ולהתיצבות השטן ושהשם טוב ולא יעשה רק טוב כי הוא אשר הקננו ידיעת כל זה ועל דרך עיון ידע מה שלא ידע ולא על דרך הגדה וספור אמנם יחס זה הדעת לארסטו' במה שהעלה בכלל ההשגחה ממין האדם לסכלותו ולא שם עצמו להבדיל בינו ובין שאר בעלי חיים ובאופני מדרגותם בהשגחה עוד אמ' אבל בשידיעת השם ידיעה אמתית הורה שההצלחה האמתית אשר היא ידיעת השם ירצה והיא אשר היא לאדם במה הוא אדם צדיק לא במה הוא משותף עם הרשע והוא החמר השנוא אשר מטבעו ההעדר היא מוכנת בלי ספק לכל מה שידעהו כי צדיק יי' וישר הוא וזה הסוד מיוחד לחכמים כמו שאמ' מלאכי אז ידברו יראי יי' וכו' איש כו' והיולי אמ' יי' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה וכו' ושבתם וראיתם וכו' כונת הדברים כפי הענין על כן אמאס כל אשר מתאר מן הענינים הגשמיים הבהמיים   ונחמתי על היותי בתוך עפר ואפר והייתי עושה אותו עקר ומבחין ההשגחה בו והוא מדובק בהעדר ואי אפשר לו לקבל הטוב והשלמות זולת מה שהוא בטבעו ולנמנע טבע קים ומפני זה המאמר האחרון המורה על ההשגחה האמתית אחרי שמעו דברי אליהו אשר הכירו לנבואה והתנבא וידע האמתות נאמר בו כי לא דברתם אלי נבואה כעבדי כאיוב כי זהו ההיתר האמתי על ספק צדיק ורע לו מבלי כפירת הדרוש ואנחנו ניחסהו לאחד מן הנודעים בעולם בחשיבות ובחכמה יורה על שהיו החכמים ההם מפורסמים ושהמחבר יחס הדעות ההם אליהם ודעת אליפז הולך על דעת תורתנו לאמת תורתנו ואחר כן התחדשה דעת בהשגחה אחר והוא המיוחס לאליהו והוא מה שיאמנהו רבינו משה ע"ה בו והוא כונת התורה וגער באיוב על צדקו נפשו באלהים לא על צדקו נפשו מאליהם ובשלשת רעיו חרה וכו' לא מצאו מענה על מקום השאלה וירשיעו את איוב כי אמת שהוא רשע ומהם שאמ' כי הוא לגמול טוב ומהם שאמ' שהוא רצון השם שיגמול רע לעושה טוב והתשובה אשר היא בא אליהו כמו חכם אלהי והוא המבורך מהשם המבזה הגשמיות כי הוא ממשפחת רם הוא הענין אשר המשילו בהלצת מלאך ואמ' שהענין המפורסם והידוע שהאדם יחלה כי החולי מקרה משיגי החמר עד שיגיע לשערי מות ואם יהיה לו מלאך שיעתיר בעדו אי זה מלאך שיהיה מפני האלהים תקובל עתרתו והלצתו כי לא ירצה השם במות המת כי אם במציאות החיים והטוב וינצל החולה ההוא ולא יהיה שם עתרה והלצה מדובקת לנצח כי הוא ביד השטן אם עתה אם אחר הזמן אמ' אם יש עליו מלאך וכו' והוא אי זה כח טבעי יעמוד כנגד השטן יתחנן עליו ויחננו ויאמר פדעהו וכו' כי ינצח העצמי המכוון למקרי אשר מצד ההכרח וכאשר ספר עניני הנלחץ מחולי ושמחתו בשובו לבריאותו אמ' הן כל אלה יפעל אל פעמים וכו' כי כבר אמרנו שלא יהיה זה תמיד ואחשוב אני שירצה בזה המספר לרמוז על שזאת ההלצה וההעתרה תהיה בימי הנערות ובימי הבחורות ולפי שכחותיו הפועלות ולא לספור מה שפרשוהו אם ברעיפת דם ואם בזיעה ואם בשלשול כי זה טעות גמורה כי הוא בא לספור הפעמים לא במה תהיה ההלצה וכבר שם המלאך בין אלף ואמ' אחד מני אלף זה הענין בארו אליהו לבדו והוסיף גם כן מה שאמ' לפני זה הענין בתאר הנבואה באמרו כי באחת ידבר האל אז יגלה כמו שכבר קדם פרק י"ח שהשגחה בנביאים עצומה מאד כי השעור ההוא משפע השכל האלהי הוא אשר שם דבר בפי הנביאים או כבר ישר מעשה הטובים ויגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל ואז יהיה מלאך מליץ באמת ולבאר זה הדעת ולבאר עניניו בספור ענינים טבעיים רבים כי מן האיש האחד תלקח ראיה על כל אישי המין כל שכן שתלקח ראיה מאישים רבים על איש אחד ואמרו והיות המלחמות חזקות כי הוא אחד מג' מיני הרעות ואמרו ואשר זכר שם מספור שחקים ושמים וכסיל וכי מה לענין על אמצעות מעשיהם באויר הקרוב לנו בכאן נכנס הרב ז"ל אל משפטי הכוכבים ורמז כי העליונים פועלים בתחתונים על כן אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה וכו' כי גבוה וכו' עוד השוה הכל ואמ' והיתה הערתו כלה אליו ממה שתחת גלגל הירח והוא המדינה ובדומה לזה אני מפרש והוא מסבות וקראו ארצה אומ' כי הגלגל סבה לגלגל ההויות והשנוים בהיותו מתהפך ירצה בהתהפך התנועה הסבובית מתהפך להורות שאינה גלגלית ובלתי ממיר מקומו בכללו ואמ' כי הגרם השמימיים מתנועע תנועה סבובית בתחבולות השם וקרא תחבולות הד' סבות שלתנועת הגלגל כדוריותו ונפשו ושכלו ומשכלו ואמ' כי הוא אמצעי לפועל כל אשר יצום על כי תבל ארצה וכלל כל הפעולות לשלשה חלקים אם לשבט אם לארצו אם לחסד אם לשבט בחליו ועניו ובכלל היסורין כאמרו ופקדתי בשבט פשעם וכו' אם לארצו והוא ההעדר הגמור אם לחסד והוא המציאות והחיים ושאר הטובות האזינה זאת איוב כי הכל באמצעיים וכפי הכחות אשר יקרום אלה הנמצאות מהנמצאות העליונות ויותר לך הספק אשר בו נתרעמת מן האל ותדע כי כל אורחות יי' וכו' עמוד והתבונן נפלאות האל ויסכים עם זה אמרם בני חיי ומזוני לאו בזכותא וכו' וימשכו הכחות והמלאכים אשר הנה אל מלאכים אשר בשמים ורוב מה שהאריך בבאור ההוא הוא בתאר לויתן אשר כלל סגולות גשמיות מפוזרות בבעלי חיים ההולך והשוחה והמעופף כי שלש אלה הצורות המדובקות בהיוליהן שלשה חלקי לויתן כל אלה הענינים היתה הכונה בהם שאלה הענינים הנמצאים בעולם ההויה וההפסד לא יגיע דעתנו להשיג איכות התחדשם כי הוא כפי התיחסות הסבות והמסובבים וטבע המקבל וטבע ההזדמן המעורב בהם ולא ג"כ לציור מציאות זה הכח הטבעי בהם המהוה והמנהיג והוא המלאך איך התחלתו ואין פעולתו דומה לפעולותיו שנאמ' למה שעשה זה ולא עשה זה אבל נמאס וננחם על עפר ואפר ואיך ישתדל שתהיה וכו' ומאד הפליא באמרו ובהבדלות הפעולות הטבעיות ופעולות המלאכותיות והם אשר הפועל בעצמם מן הפעולות המלאכותיות הם אשר הפועל מחוץ וכי האחד יעשה בטבע ובשלמות והשני ברצון כן ההבדל כן ההנהגה וההשגחה והכונה האלהית לענינים הטבעיים המקנה אלה הכחות כפי מה שבטבעם לקבלם מהנהגתנו והשגחתנו וכונתנו האנושית למה שמנהיג אותו ונשגיח אותו ונכוין אליו כי תכונת הפעל כפי הפועל בהכרח ופעלתו באה מאתו הנבדל ממנו וגבוה הלא אלו גובה שמים ית' וית' שמו וזכרו: