עד שיעתק אל צרור החיים ירצה בו ההתאחדות עם השכל הפועל ובכלל דבוק הגוף עם השרש והוא מקביל הכרת וזה דבוק והתאחדות הוא הנאמר עליו ויאסף אל עמיו והמשל שהביא נפלא וראוי להבינו וזאת גם כן מדרגת האבות אשר הגיע קרבתם אל השם ית' עד שנודע שהוא בהם לעולם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שזה שמי לעולם וכו' שמי בעולם הוא שנאמ' אלהי אברהם יצחק ויעקב וזה זכרי לדור דור ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו השם ית' בדברים אמתיים ושמחת במה שהשיג אי אפשר שיקרה אז לאיש ההוא מין ממיני הרעות כי הוא עם השם והשם עמו החכם ר' שמואל בן תבון אמ' שלא הבין דעת הרב בהשגחה בזה הפירוש כי אם ההשגחה היא השכל מהו אשר ימנע החסיד שלא יקרהו מין ממיני הרעות ואם הוא דבק עם השם איך לא תפול לבינה מן הגג בעברו תחתיה כשאר בני אדם או אם יעבור במלחמת חרב פושטת ויהרגו אלפים מימינו ומשמאלו לא ילך בשלום יותר מזולתו ור' משה בן תבון ז"ל אמ' כי נפלא מאד על אביו למה יספק בזה והוא נגלה בעצמו כי אחר שהשגחה היא כפי השכל שכלו יגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל שכל ולא ישים עצמו במקום סכנה ואפי' באפשר רחוק וישמור מן המקרים ומלכת מלחמה ומכל מה שיוכל להגיעו נזק ממנו זה ראיתי בעת הלמוד בספר ר' משה אבן תבון ואני אומ' כי ר' שמואל דבר כמו חכם שספק במה שראוי לספק כי הבין דברי הרב ז"ל ואם לא הבין בשלמות והיא הידיעה השלמה אשר בה יותרו כל הספקות ור' משה לא הבין דברי הרב כלל ולכן לא ידע מה הביא אביו אל זה ואשר צריך שתדעהו הוא כי כונת הרב שעם הפנות מחשבת השלם והשיגו השם ית' עד יהיה השם לו כי חשק בו וידע שמו אי אפשר שיקרה לו מין ממיני הרעות כלל וזהו אשר הבין ר' שמואל אבן תבון מדברי הרב ז"ל והוא האמת אך לא ידע למה ינצל מכל רע אם הוא במקום סכנה יותר מזולתו ור' משה לא הבין כונת הרב ז"ל ואמ' כי אין מקום לזה הספק כי הוא בשביל שכלו לא ישים עצמו במקום הסכנה וישמור עצמו מכל מקרה אלא אם כן ידע בהכרח שאין לו לירוא ממנו וזה מהעדר הבנת דברי הרב ועזיבת הדרוש כי הדרוש הוא שאם יהיה בין אלף נהרגים לא יוכלו להזיקו והחרב פושטת סביבו כי תעבור במים אתך אני וכו' ואשר יותר בו כל אלו הספקות הוא מה שזכרו כי הענין המביא להשגחה ולהמלט מים המקרה הוא השופע ההוא השכלי בהיותו דבק עמו כי אחר שהוא דבק בו ומתיחס אליו ומתיחד בו ונקשר עמו הנה עצמותו האמתי והוא צורתו הוא אחד עם הנבדל וכאלו שכל הפועל הוא צורתו ולכן שב פועל לא מתפעל וכאלו יחסו על השכל הפועל יחס הגרם השמימיי אל הנבדל והוא אז במדרגת הנמצאות המתמימות העומדות ולכן אי אפשר שיקרה אז לאיש ההוא מין ממיני הרעות כולם כי הוא עם השם והשם עמו והוא אמרו אבל מי שאלהיו בקרבו ר"ל והוא צורתו האמתית לא יגיע בו רע כל עקר כי איננו מטבע ההויה וההפסד אמ' ית' אל תירא כי אתך אני ואמ' יי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם ירצה יי' כי נדבקתי עמו והוא חלקי ובאורו משגיח ומשקיף בו ושומר אותו הנה אין ליראה מן השפל ומה יוכל אדם לעשות לי ואני מתיחס עם השם ואיני מתיחס עם השפלים וזהו אמרו והתבונן בשיר של פגעים וכו' עד שאמ' שאתה אלו יקרה שתעבור במלחמת חרב פושטת ואתה על דרכיך לא בביתך עד שיהרגו אלף משמאלך ורבבה מימינך אליך לא יגע רע בשום פנים והטעם בזאת השמירה הגדולה באיש הזה כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי והוא מן העליונים לא מן התחתונים ולכן יפעל בהם לא שיתפעל מהם ואני אומר כי תכלית תורתנו להקיף אומתנו בזה הגדר זהו אשר הבנתי מדברי הרב ז"ל בענין ההשגחה והוא הנאות בעצמו כפי העיון הפילוסופי ויסכים עמו המציאות במה שמפורסם מהשגחתו בנביאינו השלמים ולא בספור המוחש והמקובל אשר הוא כמושכל וטבע המציאות יתן כי האור מטבע המאיר והוא רוח יי' נוצצה בו בשלם עוד הגיע מאמרנו בהשגחה והתאחד זה עם מה שכתבנו בו והותר ספק ר' שמואל בן תבון וכל מה שהוא ממינו ויתאמתו דברי הנביאים בהשגחה ית' וית' המשגיח בראוי למושגח: