בזה הפרק יתחיל לרמוז על ענין ההשגחה וענין ספור אמת הנתלה בו וכלל הענין בראשית דבריו ואמ' בגזרה כוללת כי כל הגשמים ההוים הנפסדים אמנם ישיגם ההפסד מצד החמר הנה אחר שהיה החסיד בעל חמר יחויב שישגהו משיגי החמר כפי חמרו אם טוב ואם רע ואין להפלא מצדיק ורע לו כי זה אינו במה הוא צדיק והוא מצד צורתו אבל במה הוא משותף לרשע גם לכל הווה נפסד והוא מצד החמר הלא תראה שהצורות המיניות כולם מתמידות עומדות במה הן צורות מופשטות בלתי תלויות בחמר והוא ענין הכללות אמנם ישיג ההפסד לצורה במקרה ר"ל מפני התחברה לחמר כי במה הוא מורכב הוא נפסד והנה מבאר איך טבע החמר יחיב העדר הצורה אשר בו והוא למה שהיה רעהו מלך החסרונות שהוא ההעדר ואמ' וטבע החמר ואמתתו שהוא לעולם לא ימלט מחברת ההעדר ומפני זה לא תתקים הצורה בו ירצה כי החמר הראשון אין לו צורה ולזה היה משתוקק אל כל הצורות ובעת חול בו אי זו צורה הסתלק ההעדר אשר היה בו מן הצורה ההיא אשר חלה בו ונתחבר אליו העדר הצורה אשר בכח אחר אשר תגיע אליו אחר זאת הצורה ומפני זה לא תתקים בו צורה כי ישתוקק אל הצורה אשר בכח אחר שהיו כל הצורות אליו במה הוא היולי על ענין אחד ויפשיט צורה וילבש אחרת תמיד והנה מבאר ענין נפלא מגלה כל אלה הרזים ואמ' ומה נפלא מאמר שלמה ע"ה בחכמתו דרך עיון בדמותו החמר באשת איש זונה כי היא אשה כי במה היא חמר הוא מופשט מן הצורה כי אין לו צורה היא חלק מאמתתו במה הוא היולי והוא אשת איש כי לא ימצא חמר מבלתי צורה כלל כי הוא נמצא מציאות חלוש בעצמו לא יעמוד מבלי משלים והוא הצורה אשר היא משלמת מציאות החמר הראשון ובמציאותה נמצא בפועל וההיולי מעמיד הצורה לבד על שהוא נושא לה ומשכן אם כן היא אשת איש לעולם ולא תמלט מאיש ולא תמצא פנויה כלל כי היא מהנמצאות בעצמותם אשר עצמיהם בכח ר"ל שהיא מהנמצאות בעצמותם המציאות החלוש אשר לו כי אינה ההעדר אשר עצמיהם בכח אל שיהיה נמצא מציאות גמור בהקש אל הצורה כי עם הצורה היא נראית ונמצא בפועל ולכן לא תעמוד בלי איש ועם הוות אשת איש היא מבקשת איש אחר לעולם תמיד בו בעלה כי במה היא אשה כל האנשים אליה על יחס אחד תפתהו ותגנוב את לבבו והיא ההכנה המתחדשת בכל יום אל הצורה אשר בכח אשר ההכנה ההיא מקבלת אל המשיגים המיוחסים לצורה אשר בו ותמשכה בכל צד עד תנשא אליו בכרה קלה משרכת דרכיה והנה מפרש זה ואמ' זה ענין החמר והוא שאי זו צורה תהיה בו הצורה ההיא תכינהו לקבל צורה אחרת כי יש יחס בין הצורות ולא תסור מהתנועע להפשיט זאת הצורה שעמו ולהביא אחרת כהתוך הלחות השרשי בנער היולד וניגובו עד ילך אל המות והם אשר נאמר להם אלהים אתם ירצה להתאחד השכל עם המושכל ואמ' ונשים משלו בו ירצה החמר כמו שמבאר ואומ' הפך מה שבוקש מהם בתחלת היצירה ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך כמו שאמ' למעלה וזהו המבוקש מן האדם ר"ל שזאת היא תכליתו וכבר ידעת גודל האיסור שבא אצלינו בנבלות הפה מכללם אמרם הכל ידועים כלה למה וכו' אל תקרי ועוד אלא ועד וכו' ומה שאמ' הרב ז"ל בנתינת הסבה בקריאת לשוננו זה לשון הקדש רחוק אצלי מאד ואינו נראה בעיני לשתי סבות הראשונה כי זה מן מה שבמקרה והוא שיתואר הכל במה שיתואר בו החלק כי אם יהיה דברו אמת שאין שם מונח ראשון לכלים ההם ולפעולות ההם הנה הוא ענין קדוש וטהור אבל למה יתואר כלה זה הלשון בכללו בקדושה הנה זה מקרי לו בעד חלק קטן ממנו ואין זה אלא כאלו יתואר איש אחד על שהוא בריא למה שהיה בריא בעיניו או בעינו אחת ושתים שאם לא יהיו לפעולות ההם שמות איך היה שם קרי וכתיב ישכבנה מקום ישגלה יורה כי ישגלנה הוא לשון עצמי על ההנחה הראשונה ומיוחד על הענין ההוא וכן בהרבה מקומות שמצאנו קרי וכתי' בכמו אלו הענינים אמנם הנראה אליו בסברת קריאת לשוננו זה לשון הקדש הוא להורות שתורתנו היא מן השמים ושנתנה בזה הלשון ודבור השם ומלאכיו עם נביאיו היה בזה הלשון ולולי קדושתו לא ייוחדה התורה בו וזה יהיה סבה עצמית וכוללת וגם שייוחד לשוננו למורה על האמת כשהוא מורה על עצמו הדברים וייחודיהם עד כי השמות יעמדו מקום הגדרים למתבונן בהם וכאלו הם ממוצעים בין השמות והגדרים כענין בהוראה על הדבר בכח או בפועל והעצמיות הם אמתת הנמצאות וקדשם וטהרתם וכבר רמזנו על זה בחבורינו בחכמה הטבעית ואעירך הנה דרך משל הלא תראה כי הראות והמראה והאור איך ישתתפו בלשוננו למה שהיו מתיחסים בעצמם כי האור הוא המשים המראים מראים בפועל והרואה רואה בפועל וכדומה לזה תראה פלאות בלשוננו כאשר תתבונן בה ברוך שבחר בעמו ישראל בנתינת האמת ובבחינת הדבור המורה עליו עד יסכימו החיצוני והפנימי בשלמות ובמעלה: