(סימן רנ"ח ש"ע סעיף י') נדר לצדקה באסמכתא כגון אם אעשה דבר פלוני אתן כך וכך לצדקה וכו'.(וכן כ' רמ"א בהג"ה בח"מ סי' ר"ז סעיף י"ט וכן רשמתי בשפתי כהן ס"ק כ"א ור"מ רבקש בש"ע שלו) מדכתב סתם ולא כ' בפירוש אם אעשה דבר מצוה דוקא ולא דבר הרשות משמע דלא פלוג בין אם אמר מה שאעשה הוא דבר מצוה או דבר רשות ובאמת שב"י מביא שני דעות בסי' זה תשו' הר"מ ותשו' הרמב"ן והג"א והכריע מהרמא"י בכתביו כד' מהר"מ ולעיל מיניה בסמוך מביא בית יוסף רי"ו שכ' שאם התנה לדבר הרשות כגון שאמר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית או אתן כך לצדקה הוי אסמכתא כיון דהליכה היתה דבר הרשות מדלא הביא הש"ע חילוק שכ' בין אם התנאי היה דבר מצוה או דבר רשות ש"מ דסובר כמהר"מ דלא שנא בין רשות לדבר מצוה ותימא דבא"ח סי' תקס"ב בש"ע סעיף י"ט מביא דברי הרי"ו דלעיל וז"ל יש מי שאומר שמי שנדר ואמר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית מאחר שמה שהתנה הוי דבר רשות דהוי אסמכתא ואם כן דבריו סותרים זה את זה דהכא משמע דלא פלוג בין דבר מצוה לדבר רשות כמש"ל והתם בא"ח מחלק כנ"ל וליכא למימר דשאני בין תענית לצדקה דהא הרי"ו מזכיר שניהם וגם ליכא לחלק דהתם בא"ח אמר אם לא אלך ולא הלך משום הכי הוי אסמכתא דלא עשה כלום משא"כ כאן דאמר אם אעשה ועשה כיון שעשה מעשה לא הוי אסמכתא זהו ליתא דהרי במהרא"י הנ"ל איתא להדיא דבין אם אמר אם לא אעשה דבר פלוני ובין אם אמר אעשה דבר פלוני משמע דלא שנא ומן התימא על הפוסקים האחרונים שלא הרגישו בקושיא זו וצ"ע: