(סימן קל"ד בט"ז ס"ק א') האריךבחנם וסיים סוד ה' ליראיו ואין זה סוד ישרים ואני הולך רכיל מגלה סוד זה נגלה ומבואר בדרישה ע"ש שפי' שם דברי המחבר כמ"ש הוא אבל באמת אינו נכון כלל דהא באמת הסעיף ג' עד מעט מעט הוא ל' הרמב"ם אות באות והוא הכל כפשוטו דהיינו מצרצור קטן אפי' יש בו כדי נ"ט אינו אוסר דראשון ראשון בטל וכדעת הפוסקים הסוברים כן וכדאיתא בב"י וא"כ וכי בשביל שכתב המחבר אח"כ ואם נתרבה המשקה כו' נוציא לשון זה מפשוטו ועוד שאין הלשון סובל כלל פירוש זה דהכי הל"ל אבל אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה המותר לעולם אינו בטל אם עירה מחבית רק כשעירה מצרצור קטן לבור אז בטל כשאינו נ"ט ואם נתרבה בו משקה והשתא עיקר דינא דעירה מחבית חסר מן הספר אלא הדבר נראה כמ"ש דצ"ל וי"א אם נתרבה כו'. שוב ראיתי בב"ח בקונטרס אחרון שהשיג בזה על הדרישה אלא שלא ביאר טעם השגתו ע"ש:

**(שם בט"ז ס"ק י') וכל שיש שהות כו'.**לא ידענא למה יאסר בפחות מע"ל דהא צונן בצונן הוא ואפי' בדבר מאכל שנפל לחומץ בעינן מעל"ע וכמ"ש לעיל סימן ק"ד וק"ה כ"ש הכא:

**(שם ס"ק י"א) ואינו גכון כו'.**לק"מ דלא חיישינן להכי ומותר לקנות ממנו בסתם כיון דגזרת פת קיל טובא אבל משום איסור יי"נ אסור למכור: