(סימן רפ"א בט"ז ס"ק א') דבריובפי' דברי הטור אינם נראין הדבר פשוט דמשו' סיפא נקט הטור ואין קורין בו לסיומי ואע"פ שאין קורין בו חייבים הצבו' לקנותו ממנו כו' גם מה שר"ל דפסול שאינו מוכח כגון שאינו מעובד לשמה וכה"ג יש לאסו' לקרו' בה אפילו ביחידו' אינו נראה ולא דמיא לספק טרפות דהתם דווקא בהרבה אסור משום דחיישינן לתקלה ואפילו למאי דנהגינן להחמיר אפי' באחד היינו דוקא בטריפו' חיישינן לתקלה דגנאי הוא שיאכל האיסור וכה"ג מחלקין התוספות פ"ק דשבת דף י"ב ע"ב גבי רבי ישמעאל שקרא והטה. אי נמי דוקא התם חיישינן דלאו כ"ע ידעי דטרפה הוא אי נמי שמא תלך מעצמה לבית אחר שלא ידעו שהיא טרפ' אבל הכא כיון דדרך ס"ת להיו' בבי' הכנסת וזו קורא בה ביחידות ולא בב"ה בשום פעם מוכח מילתא דפסולה היא וליכא למטעי ועו' דהא הכא יש לכתוב ע"ג העמוד וכה"ג דפסולה היא:

**(שם ט"ז ס"ק ה') ויש לי בזה מקום עיון כו'.**לא עיין במרדכי פרק הנזקין שזהו קושית התלמיד בעצמה ששאל לראבי"ה והשיב לו כן והדבר פשוט ששכר ס"ת הרבה מאד יותר משכר חומש ובשלא עבד הגוילין לשמן אי אפשר לתקן שוב שתהיה ס"ת כשרה ואין לו אלא שכר חומש ומפסיד הרבה ומה דאי' בש"ס דמפסיד כולה אגרא היינו כולה אגרא דס"ת לכך נאמן אבל באזכרות סובר שאינו מפסיד אלא שכר אזכרות וספר תורה מעליותא היא כשיתקנו האזכרות לכך אינו נאמן:

(שם בש"ך ס"ק ט') ישטעות בדפוס כנראה לכל מעיין וכך צ"ל אלא נ"ל שרבי אבהו כו' אינו נאמן והסופר חשב שלכך שאלו ס"ת ביד מי שאם היא ביד לוקח אינו נאמן וכדקס"ד דמקשה כו' והמדפי' דילג מנאמן לנאמן וק"ל: