בעל משה ידו, גבר מרי רשו. מלת "ידו" לא ת', אף שבפסוק שאח"ז ת' "תשמט ידך" ומשמע כפירש"י שהמקרא מסורס וידו קאי על מלת "שמוט" אבל אינו מסכים עם הנחת הטעמים שלפ"ז היה צ"ל "כָּל -בַּעַל מַשֵה יָדוֹ". וגבר הוא ת' "בעל" ומרי רשו, ר"ל איש מלוה, הוא ת' "משה". וע' ערוך ערך רשה, ועמ"ש לעיל שמות כ"ב כ"ד ואפשר כי גבר ומרי הם ערבוב ב' לשונות, ועמ"ש בעל הכורם.

הענק תעניק, אפרשא תפרש. פי' מלשון הפרשה ולא כהמפרשים שהוא נגזר מן השם "ענקים" המונח על תכשיט.

ואת ביתך, וית אנש ביתך. דרכו לתרגם תמיד ביתו כפי הכוונה על אנשי הבית וע' בקדושין כ"ב ע"א וברמב"ם פ"ג מה' עבדים ובמל"מ שם.

עבד עולם, עבד פלח לעלם. כ"ת גם לעיל (שמות כ"א ו').

כי משנה שכר שכיר, ארי על חד תרין מיגר אגירא. ת' מלות "כי משנה וגו'" לתשובת התנאי, וכמ"ש רש"י, וע' בנתה"ש.