פרי האדמה, אבא דארעא. עמ"ש לעיל (בראשית ד' ג') שהפרי בעודו רך נקרא בארמית "אבא" והוא כמו "אֵב" בעברית שרשו "אבב" (איוב ח' י"ב) ולכן בערלה ת' "אביה" גם פה בבכורים ת' ג"כ "אבא" ובקין שהביא מן הגרוע כפירש"י, שעוד לא נתבשל כל צרכו ת' ג"כ "אבא" משא"כ "עץ פרי עשה פרי" (בראשית א' י"א) ת' "אלין פרין עבד פרין".

והניחו, ויצנענה. ע' בש"ס (מכות י"ח ע"ב) וכ"ה לקמן פסוק יו"ד "והנחתו, ותצנענה" (וב"ס אוג"ר הביא בתחלה הנוסחאות פה ובפסוק יו"ד "ויחתינה, ותחתינה" [וכן הוא בכ"י] ואמר שהוא מל' "מהחתין תמה" [עזרא ו' א'] ואח"כ הביא הנוסחאות "ויצנענה, ותצנענה" ולא הכריע, וב"ס לחם ושמלה כתב על גירסת ויצנענה "וגי' מוטעת המה, כי לפי הנראה היה ההנחה רק לשעה, משא"כ והניחם שם ת' בל' "ואצנענון" כדרשת חז"ל מלמד שטעונין גניזה, ולא ידעתי מה יענה על פסוק "וינח משה את המטות [במדבר י"ז כ"ב] ששם הוא בודאי רק לפי שעה, כדכתיב אח"כ בפסוק כ"ד "ויוצא משה את כל המטות" ובכ"ז ת"א "ואצנע" ואף לפי מה שכתב בעצמו בפה "והניחם שם" (ויקרא ט"ז כ"ג) שגם לשון גניזה אין עיקר הוראתה כלשון הטמנה רק מלשון אוצר ודבר חשוב לא ניחא שם, כי שם כתוב אח"כ "ויקחו איש מטהו" ולא היו מוצנעים אף כדבר חשוב.

וענית, ותתוב. כמ"ש בבכורים (פ"ג מ"ז) בראשונה היו מקרין וכו' ובירושלמי שם "וענית ואמרת תני אין עניה אלא מפי אחר" ר"ל אחר קורא והוא עונה אחריו (הגר"א).

ארמי אבד אבי, לבן ארמאה בעא לאובדה ית אבא. "בעא" בארמית הוא ת' "בקש" בעברית, והכוונה כמו שנמצא בהגדה ש"פ "בקש לבן הארמי כו' ומל' "אבד" לדעתו הוא פעל יוצא (ומוסב על לבן כפירש"י) ומניח הטעמים הסכים ג"כ לפירושו, בחברו "אבד" אל השם "אבי" (ואלו לפי הראב"ע שארמי אֹבֵד הוא תאר לאבי, היה צ"ל אֲרַמִי אֹבֵד אָבִי) ומה שטענו על רש"י והת"א מן "וירד מצרימה" (שמשמע שאבי הוא נושא המאמר) אמר אאמ"ו הג' זצ"ל שאיתא במדרש (וכ"ה במס' שבת דף י"א) "אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" וזה נמשך מלבן שרימה את יעקב בתתו לו לאה בראשונה ולולא זאת היה יוסף הבכור, ויכול היה בדין לשנותו בין הבנים, ובדרך זה פי' גם המ"ר פ' וישב "אלו היה יודע ראובן שהתורה תכתוב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם היה נושאו על כתפו" כי באמת לא נצול יוסף על ידי ראובן, ואיך אמרה התורה ויצילהו מידם" אלא ודאי שהתורה מצרפת מחשבה למעשה, וא"כ היה יוסף הבכור ע"פ מחשבת יעקב, ומותר ליעקב לשנות, ולשנאת האחים לא היה שום מקום. ודפח"ח.

ובמורא גדול, ובחזונא רבא. כ"ה הגי' בחזקוני, וכ"ה לקמן ל"ד י"ב, ועמ"ש שם, וכ"ת יונתן בירמיה ל"ב כ"א וע' מה שהעירונו לעיל ד' ל"ד.

ויבאנו, ואיתנא. לא ת' "ואעלנא" כמ"ש לעיל בפ' תולדות, ואגב אעיר בזה שמ"ש הראב"ע "ומצוה על הקרובים" כוונתו להניח הסל על כתפיו כמ"ש במשנה וברמב"ם הלכות בכורים פ"ג ה' י"ב.

בערתי, פליתי. ל' בעור בתלמוד, וכן לא יפלה כליו בש"ס (שבת דף י"א), וע' מה שהעירונו ע"ז לעיל כ"ד כ"ב וע' בת' יונתן (מ"א י"ד יו"ד), ומ"ש בקצת נוסחאות "חלפית" הוא ט"ס, וערמב"ן.

הקדש, קדש מעשרא. כ"ה בחומשי רוו"ה, ובאמת צ"ע שבכ"מ ת' "קודשא" לבד, אף שכוונתו על מעשר, כלעיל (ויקרא כ"ב יו"ד כ"ז ל.), ואפשר שהיה נכתב בצדו "מעשר" ובא תלמיד טועה והכניסו בפנים.

באני, באבל. הוא כפרש"י "מכאן שאסור לאונן".

למת, למית. הוא ג"כ כמ"ש רש"י (והוא מספרי) "לעשות לו ארון ותכריכין" והמפרשים נתקשו בזה, ולולא דמסתפינא נגד קבלת רבותינו הקדושים הייתי אומר שחשב פה הכתוב ג' טומאות "באוני" הוא מל' "וראשית אוני" (בראשית מ"ט ג') והיא טומאת קרי (הקלה) ואח"כ "בטמא" היא טומאת זב (החמורה ממנו שצריכה ז' ימים) ומצורע ושרץ, ואח"כ "למת" היא טומאת מת (החמורה ביותר שמטמאה גם באהל).

האמרת, חטבת. וכן בפסוק י"ח "האמירך, חטבך" וכמו שדרשו הפסוק הזה במס' חגיגה (ג' ע"א) מעשה בר"י ב"ב וכו' להקביל פני ר' יהושע כו' "אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר את ה' האמרת היום אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת וכו'" וע' בערוך ערך אמר ג', ואפשר שהוא כמו "חצב" בחלוף הצ' לע' שהוא לחתוך חלק אחד מחבירו, וכן חטיבה להוציאו ולחלוק לו כבוד יותר מאחרים.

וללכת בדרכיו, ולמהך בארחן דתקנן קדמוהי. הוא דרך כבוד כלפי מעלה, וכמ"ש הש"ס "ולדבקה בו, וכי אפשר להדבק בו כו' אלא הדבק במצותיו מה הוא רחום כו' " ולכן לעיל (ה' ל') לא תרגם כן.