והלכת בדרכיו, עי' לעיל כ"ו י"ז.

והותרך, ויותרנך. לא ת' "וישארך" כלעיל (ויקרא י' י"ב) משום שהמלה הזאת כוללת ב' פירושים, הא' מל' "נותר" (הנרדף עם "נשאר") ר"ל שאם תהיה רעה בארץ, ישאירך ה' לפלטה, והב' מל' "יתרון" ר"ל שיתן לך היתרון בכל טובותיו.

לראש ולא לזנב, לתקיף ולא לחלש. הראש הוא המושל בכל איברי הבע"ח והזנב הוא התלוי מאחריו (ולא ת' כהוראת המלות, כי הדברים הבאים ע"צ המליצה וההשאלה לא ימתקו לפעמים לחיך ההמון, כי לא יבינום, ויהיו להם לפח ולמוקש, כמ"ש החכם בעל אוג"ר בחלק ראשון בנתיב השביעי).

המארה, מארחא. מתרגומו משמע דלא כרש"י, שמדמה זאת לצרעת ממארת, כי שם ת' "מחזרא" שהוא מל' "סילון ממאיר" שמלת "קוצים" ית' "חזרי" וע' בס' הבנת המקרא להח' רוו"ה ע"פ צרעת ממארת, (ויקרא י"ג נ"א).

המגערת, מזופיתא. ת' מל' "גערה" כמו שת"י "בגערתי" (ישעיה נ' ב') "במזופי",

עזבתני, דשבקתא דחלתי. תיקן לכבוד מעלה.

נחשת, חסינין כנחשא מלאחתא מטרא. ברזל, תקיפין כפרזלא מלמעבד פירין. ר"ל אמיץ כנחשת מלהוריד מטר וחזק כברזל מעשות פרי. כ"ת לעיל (ויקרא כ"ו י"ט) וערש"י ורמב"ן ומה שהעירוני שם.

ואין מחריד, ולית דמניד. ר"ל אין מי שינידם ויניעם ממקומם כי אין עובר.

ובחרס, ובחרס יבש. עי' במס' בכורות מ' ע"א.

ולשנינה, ולשועי. ערש"י שפי' מלשון "אשתעי".

לא תסוך, לא תסוך. ובנ"א "תשוף".

יירש, יחסנינא. הוא דלא כרש"י שפי' מל' "רש".

הצלצל, סקאה. עי' במס' ב"ק (קט"ז ע"ב) ועי' רמב"ן.

הגר אשר בקרבך, תותב ערל די בינך. לא ת' "גיורא" או "דירא" מפני שהמלות האלה תכללנה גם ישראל, ופה מדבר מערלים ממש.

כאשר ידאה, דמשתרי. הוא האתעפל משרש "שדי" שהוראתו כמו "ירה" בעברית, ועיין רש"י.

ובשליתה, ובזער בנהא. הוא כפירש"י "בנים קטנים" וגם פה אחז צדיק דרכו לבלי תרגם כצורתה מליצה אשר לא תסבול הנפש היפה, כאשר העירונו לעיל פסוק י"ג.

אלהים אחרים, לעממיא פלחי טעותא. כלומר האומות עובדי עבודת גלולים, וכ"ת לעיל פסוק ל"ו, וערש"י ומה שבארנו שם, (והחדוש על רש"י למה לא הביא התרגום מפסוק הנ"ל) משום שאם יהיה כפשוטו שיעבדו אלהים אחרים, למה יהיו למשל ולשנינה? הלא כעם אחד יחשבו ? וכן כאן, למה לא ירגיעו ? גם לא אבה לת' כמשמעו לבלי יהי להם התנצלות לומר שכבר נגזר עליהם ונשללה מהם הבחירה.