ושב, ויתוב. מדתרגם "ויתוב" בקל, ולא "וְיָתֵב" באפעל, שהוא תרגום של "והשיב" כמו שנמצא בקצת נוסחאות המדויקות [לעיל ד' ל"ט] ע"פ "והשבות אל לבבך" נראה שרומז לדרשת רז"ל (מגילה כ"ט ע"א) שהובאה ברש"י "וכשנגאלין הכתיב הקב"ה גאולה לעצמו (כביכול) שהוא ישוב עמהם" וכאשר הוסד בהושענות תשוב ותשיב שבות אהלי יעקב, וכן בזמירות ליום השבת "ואתנו ישוב נדחים קובץ ישיב לא נאמר כי אם ושב וקבץ ובכ"י הנוסח וְיָתֵב.

ומל, ויעדי פי' לשון הסרה, מפני שהוא כנוי למחשבות רעות ודעות נפסדות.

כי המצוה הזאת, ארי תפקדתא הדא. מדתרגם כל הפרשה כבעברית, אין להכריע כוונתו, אם הוא מוסב על התורה כפירש"י, או על התשובה כפי' הרמב"ן.

החיים, חיי. גם המת' הזה ת' "חיי" שם זוגי כבעברית, ות' תמיד "חיין" או "חיי".