אל הר נבו, לטורא דנבו. ע' בבאורנו לעיל (במדבר ל"ב ג') שמ"ש שם בת"א ונבו בית קבורתא דמשה, הוא טעות ואיננו מת"א).

הים האחרון, ימא מערבא, מפני שהוא אחרון למי שעומד במזרח, וכמ"ש רש"י "ארץ המערב בשלותה ובחורבנה" (ועמ"ש לעיל (י"א כ"ד) שת' "ימא בתראה"

בגי, בחילתא. גם בעברית נקראה החפירה העמוקה חֵיל כמו בחֵל יזרעאל (מ"א כ"א כ"ג).

ולא נס לחה, ולא שנא זיו יקרא דאפוהי, ר"ל לא נהפך תאר פניו אף משמת, וכמ"ש רש"י, ואולי כוונת המת' כפשוטו, שבחייו לא כהתה עינו ולא נס לחה, תחת אשר בשאר כל אדם תתגבר היבשות לעת זקנתו. וע' בהבנת המקרא (במדבר י"ג ל"א).

אשר ידעו ה' פנים אל פנים, די אתגלי לה ה' אפין באפין, לא אדע מדוע יצא פה הת"א מגדרו אשר שת לו בכל התורה להרחיק ההגשמה וכמו שת' (לעיל ה' ד') פנים בפנים דבר ה', ממלל עם ממלל מליל ה' "ואין לומר שבמשה באשר היתה אליו הראיה ידיעה מוחלטת לכן לא שינה, הלא גם לעיל "ופני לא יראו" (שמות ל"ג כ"ג) ת' "ודקדמי" וכן "פה אל פה" (במדבר י"ב ח') ת' "ממלל עם ממלל" ? ואולי הכא בתרגמו "אתגלי לה" כבר הוציא ההגשמה מלשון פחותה ללשון נכבדת. ועדיין צ"ע [ורק בכ"י הנוסח די מתגלי לה ד' ממלל עם ממלל.

לכל האתות, לכל אתיא. מתרגומו משמע שסובר כמ"ש הרמב"ן שמוסב על "ידעו ה' " שבפסוק הקודם, ע"ש.

ולכל המורא הגדול, ולכל חזונא רבא, כ"ת לעיל (ד' י"ד. כ"ו ח') וכוונתו כמ"ש רז"ל במעמד הר סיני "זו גילוי שכינה" ואפשר כי פעלי "ירא וראה" לדעתו ממקור אחד נבעו. וע' בהבנת המקרא לעיל כ"ו ח', (ועי' מה שהעירונו לעיל ד' י"ד):