בה' אלהיכם, בדחלתא דה' אלהכון, לא תרגם "בפלחנא" כי השם הזה מורה על המעשה, כמ"ש לעיל (א' ל"ו) והכתוב הזה יתנגד אל אשר לפניו "כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור" ושם נענש אפי' מי שלא עשה מעשה רק הלך במחשבתו אחר הע"ג.

אלהים קרובים, אלהא קריב. סובר שהוא קדש, ולכן תרגם "קריב" בלשון יחיד להרחיק דעת הרבוי ח"ו וכ"ת לעיל (בראשית כ' י"ג, ועמ"ש שם) וכן מוכח בסנהדרין ל"ח ע"ב שהוא קדש. ועי' בירושלמי ברכות שפי' שהוא חול, שהע"א קרובים אליהם בחיקם, ורחוקים בשעת קריאתם אליהם, אולם ה' אלהינו קרוב אלינו בכל קראנו אליו.

הקהל לי, כנוש קדמי, לא תרגם "אכנש" באפעל, וכ"ת לעיל (שמות ל"ה א') "ויקהל משה, וכנש משה" ויבואר במ"א.

בשמים, בַּאֲיַר רקיע שמיא. הוסיף לבאר הענין.

חלק, זמין. הוא כמ"ש רש"י בפירוש הראשון שטעמו "חלק להאיר להם" ויותר נראה שבמלת "זמין" כולל גם הפירוש השני "החליקם בדברי הבליהם" וכמ"ש רז"ל ע"א נ"ה ע"א. (וכפי' רש"י במס' מגילה גבי תלמי המלך, ע"ש) ובפסוק שאח"ז "ואתכם לקח ה'" ת' "ויתכון קרב ה' לדחלתה".

הטובה, טבא. הוא ט"ס וצ"ל "טבתא" שארעא היא בל"נ וכן בפסוק שאח"ז צריך להגיה כן, והראיה ששם כתוב "הדא" ולא "הדין" [וכן הוא בכ"י]

אש אכלה, מימרא אשתא אכלא. הוסיף כדרכו לכבוד ה'.

אלהים, לעממיא פלחי טעותא. הוא כמ"ש רש"י "משאתם עובדים לעובדיהם כאלו אתם עובדים להם" אבל לא ידענו מי הכריחם לפרש כן, ואפשר מפני שלא מצינו שעבדו ע"א בגלות וביחוד שיוכרחו לעביד ע"א בגלות.

אשר לא יראון לוא ישמעון ולא יאכלן ולא יריחן, די לא חזן ולא שמעין ולא אכלין ולא מרוחין, ת' הכל ובלשון זכר, כי מוסב על העמים לא על "טעות" שהוא ל"נ.

או הנסה אלהים, או נסין די עבד ה', ערש"י, וע' בס' אוג"ר שכתב "והיה זה מחכמת המת' שלא ייחס מציאות ויכלת לאלילים לומר הכי עשה נסים שום אלוה כפרש"י, וכמו שהוא באמת פשט הכתוב וגם לא הוציא הדבר מפשוטו כי באמרו "או נסין כו' " הוא חוזר אל האמור למעלה ר"ל השמע עמא נסי"ן די עבד.

ובמוראים, ובחזונין, ע' מ"ש לקמן (כ"ו ח', ל"ד י"ב) ולכאורה יאמר המפקפ"ק שהיתה לפניו הנוסחא "וּבְמַרְאִים" וכן דרשו רז"ל בספרי "זו גלוי שכינה" אבל באמת אין צורך לנו ליחס נוס' אחרת לפני אונקלוס כי דרך המת' להעמיס בדבריו כוונה שניה ע"פ הדרש ואולי נוכל לומר כי לדעתו, גם לדעת רז"ל בספרי, הוא שם ע"מ "מֹפָע" והוא מש' "ראה" ואין להאריך בזה כידוע הדבר לבעלי הלשון.

בפניו, במימרה. הוא כפי' הא' של רש"י.

הר שיאן, טורא דשיאן. הנה שיאן הוא אחד מהשמות שבהם יכונה הר חרמון, וראיתי מ"ש החכם ר"י סאטנוב בבאורו על פסוק "כטל חרמון שיורד על הררי ציון" (תהלים קל"ג ג') שציון כוונתו על שיאן ההרים הקטנים אשר במורד הר חרמון, ואני תמה עליו שא"כ למה כתב "הררי" בל"ר, ולענ"ד ברור, כי חרמון הוא שם תאר על כל הר גבוה, ואפי' אם נאמר כי "חרמון" הוא שם פרטי על איזה הר רחוק מציון שהוא בנגב, הנה כוונת המשורר הקדוש "מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" כי הוא כמו השמן הטוב אשר יוצק על הראש שיורד גם על הזקן, וכמו הטל היורד מחרמון שיורד גם עד ציון, כן האחדות תשפיע טובה וברכה מגבוה לנמוך מעשיר לרש וממלך לעם (ואפשר ששר המלך דוד את השירה הזאת ביום הושיב את בנו שלמה על כסאו, ויאבה להפיס דעתו של אדוניהו בנו, ולהגיד לו כי גם אחיו של מלך יתענג על רב טוב כמלך, אם רק יחיה אתו בשלום ובשלוה. ולכן תפש המשל מאהרן שהיה אחי משה, והבן.