כי ברשעת, ארי בחובי. מהמת' משמע דלא כרש"י שכ' "הרי כי משמש בל' אלא" שא"כ היה מתרגם "אֱלָהֵן" כדרכו לת' מלות "כי אם" בכמה מקומות, ובאמת הוראת מלת "כי" בפסוק הזה איננה כהוראת "אלא" ורק מלת "לבד" תובן חסרה בזה, ופי' הכתוב "אל תאמר וגו' בצדקתי וגו' וברשעת הגוים וגו'" ר"ל אל תחשוב ששתיהן גרמו את ביאתך אל הארץ "לא בצדקתך וגו' כי ברשעת הגוים וגו'" ר"ל בסבת רשעתם לבדה תנחל את הארץ.

באצבע אלהים, באצבעא דה'. לא ידעתי מדוע לא הרחיק גם פה ההגשמה כלעיל שמות ח' ט"ו? (ואולי. באשר שם ייחש לה' מדת העונש והמשפט, ע"כ שינה לת' "מימרא" לא כן במקום הזה, ברצותו להקדיש ולהעריץ את עשרת הדברים אשר בהם נכללו כל התרי"ג מצות כידוע, יחס זאת רק לה' לבדו, ולכן ת' פה ג"כ "ה'" תחת "אלהים" שבעברית.

הרף ממני, אנת בעותך מקדמי. ג"כ להרחיק ההגשמה.

ובאהרן התאנף ה', ועל אהרן הוה רגז מן קדם ה'. בפסוק שלפני זה "קצף ה' " ת' "רגז ה' " ופה שינה והוסיף "מן קדם ה'" ? וע' בס' איג"ר שהביא נוסחי לסבונא ואנוירשא גם לעיל "והוה רגז מן קדם ה'" וכ"ה גם בחומשי רוו"ה.

מקדש ברנע, מרקם גיאה. כ"ת בכל המקומות "קדש" בשם "רקם" וכ"ה לעיל א' י"ט "רקם גיאה" ועמ"ש לעיל (בראשית י"ד ז').

בגדלך, בתקפך. ולא ת' "רבותך" כלעיל (ג' כ"ד)? כי הפעל "פדה" שמקודם לזה יתחבר יותר אל השם "תקפא" בארמית.