אשירה לה', נשבח ונודי, ת' בלשון רבים, משום שהיו שם משה ובני ישראל, ועדיין צ"ע מדוע בפסוק ב' "זה אלי ואנוהו אלהי אבי וגו'" ת' בלשון יחיד, וע' במס' סוטה דף כ"ב ובמכילתא גאה גאה, מתגאי על גותניא וגאותא דילה היא. הוסיף מלות "וגאותא דילה היא" משום דרך כבוד כלפי מעלה. וכ"ה בשמות רבה על הפסוק הזה "הכל מתגאין זה על זה כו' והקב"ה מתגאה על הכל כו' א"ר אבון כו' "רצונם בזה כי הגאוה והגדולה אשר ניחש לה' ית' רמה ונשאה היא, ואיננה בערך הגאוה המתיחסת לפרקים אל איזה נמצא זולתו חלילה, וגם פשוטו של מקרא מוכיח כן, וע' ברמב"ן

ויהי לי לישועה, ואמר במימרה והוה לי לפרק. גם זה הוסיף דרך כבוד כלפי מעלה.

ואנוהו, ואבני לה מקדשא. ע' מכילתא בשלח פ"ב "ר' יוסי בן דורמסקית אומר אעשה לפניו מקדש נאה" וכמ"ש רש"י ל' נוה.

ה' איש מלחמה, ה' מרי נצחן קרביא. הוסיף מלת "נצחון" כי לא המלחמה היא התכלית כ"א הנצחון.

קמיך, לדקמו על עמך. שינה והוסיף להרחיק הנשמות (וכ"ה בספרי "וכי יש שונאים לפני הקב"ה כו'), ובאשר כי במלת "קמיך" נראית יותר הגשמה, ע"כ לא הוסיף לקמן בפ' "ויפצו איביך וינוסו משנאיך מפניך" (במדבר י' ל"ה).

וברוח אפיך נערמו מים, ובמימר פומך חכימו מיא. שינה לת' "ובמימר פומך "בדרך כבוד, וכן "נשפת ברוחך (בפסוק י') ת' "אמרת במימרך" ופי' "נערמו" מל' "ערמה" הנרדפת עם "חכמה" ועי' במכילתא "במדה שמדדו בה מדד להם, הם אמרו הבה נתחכמה, אף אתה נתת חכמה למים", ולכן ת' לקמן "אמרת במימרך" ר"ל נתת רוחך על המים.

מי כמכה באלים, לית בר מנך דאת הוא אלהא. שכל את ידיו למנוע כל ספק כמ"ש בעל אוהב גר בנתיב כ"ו, ומסבה הזאת לא ת' "באלהיא".

נמגו. אתברו. ר"ל נשבר רוחם, וע' בערוך ערך "תבר".

עד יעבר עמך ה', עד דיעבר עמך ה' ית ארנונא. הוסיף מלות "ית ארנונא" לבאר את הפעול במלת "יעבר" והוא נחל ארנון אשר גם שם העבירם ה' קודם בואם לא"י, כמ"ש "עיר מואב אשר על גבול ארנון" (במדבר כ"ב ל"ו) ופה הזכיר הכתוב מקודם אילי מואב. וכן בסוף הפסוק הוסיף מלות "ית ירדנא" ג"כ להשלים הפעל הנחסר בעברית.

ה' ימלוך לעולם ועד, ה' מלכותה קאם לעלם ולעלמי עלמיא. עי' אוג"ר שהקשה על הנוסחא הזאת, כי מלכות הוא לשון נקבה. ובאמת גם בהעתקת הקדושה בתפלת ובא לציון מצינו "מלכותה קאם" וצ"ל דהכוונה על הקב"ה, והוא כמו "קאם במלכותה" אבל באמת מצינו כמה פעמים ששינה את השם והניח הפעל בל"ז כמו בעברי.