אחר שלוחיה, בתר דפטרה. הוא כדעת המכילתא שהובאה ברש"י, ששלחה לבית אביה.

גר הייתי דַיָּר הויתי, כבר העירונו כמה פעמים שכשבא השם הזה על ההתגוררות, יתורגם "דִּיָר" ועל קבלת האמונה ית' "גיורא".

כי אלהי אבי בעזרי, ארי אלהא דאבא בסעדי. ע' בס' אוג"ר, ויותר נכונה הגי' "ארי מימר אלהא דאבא" והסופרים סברו שהוא ת' "כי אמר" שבפ' הקודם, והשמיטוהו.

ויחד, וחדי, הוא ל' שמחה כפשוטו.

יד מצרים, מַרְוַת מצראי. לא ת' "זקיף יד" כדרכו לת' "חוזק יד" מפני שהראו שאין להם חוזק יד.

מכל האלהים, לית אלה בר מנה, שינה מפשוטו לכבוד ה' שלא יעלה על הדעת חלילה שיש שום ממש ואלהות בזולתו.

כי יבא, ארי אתן. ת' בל"ר כי "עם" יבא גם בל"ר מפני שהוא שם הקבוץ. ות' בהווה ולא בעתיד כבעברית כדרך המת' לבאר הענין.

היה אתה לעם מול האלהים, הוי את לעמא תבע אולפן מן קדם ה', ר"ל לשאול תורה מפיהו משום כבוד אלהים.

התורות, אוריתא, נראה שצ"ל אוֹרַיָתָא בקמץ היו"ד, כי הוא ל' רבים, וכ"כ האוג"ר וכן הגהגו עפ"י כ"י.

יבא בשלום, יהך בשלם, ר"ל ילך ממך בשלום.

ושפטו, ודינין, ערש"י שהבדיל בין "ושפטו, יביאו, ישפטו" שבפ' כ"ב, שהם ל' צווי ועצה, לכן הם מתורגמנין "וידונון, ייתון ידונין", לא כן בפסוק הזה שמספר המעשה כמו שהיה, לכן יתורגם "ודינין" ולחנם השיג עליו הראב"ע