על כנפי נשרים, כדעל גדפי נשרין, הוסיף כ' הדמיון לכבוד אלהים.

כי לי כל הארץ, ארי די לי כל ארעא. כוונתו, כי מלת "כי" בפה, היא "דהא" ור"ל, יען כי לי כל הארץ, ע"כ אובל לבחור בכם לעם סגולה והוא כפי' הראשון מהראב"ע, ולא כמו שפי' בשם הר"מ שהוא כמו "אעפ"י".

לא תגע בו יד כי סקל יסקל, לא תקרב בה ידא ארי אתרגמא יתרגם. מלשונו נראה לכאורה שסובר שכוונת הכתוב בכנוי הוי"ו שבמלת "בו" על ההר, ולא על האדם אשר יעיז לגעת בהר כאשר חשבו הראב"ע ובעל נתה"ש באשר ת' "ארי" ולא "לחוד" שהוא ת' מלת "רק" אבל באמת מצינו כי גם כשתשמש מלת "כי" במקום "אלא" ית' "ארי" כמו "כי הרג תהרגנו" [דברים י"ג י'] שת' "ארי מקטל קטיל" ושם טעמו "אלא" לפי שאמר מקודם "לא תחמל ולא תכסה" ופשוטו של הכתוב הזה יוכיח, כי שב על האדם, יען כי לא מצינו בשום מצוה בתורה שיקדם העונש קודם לאזהרה.

לשלשת ימים, לתלתא יומין, ולא ת' "ליומא תליתאה" משום שדעתו כר' יוסי במכילתא.

לקראת האלהים, לקדמות מימרא דה', ערמב"ן (כ"ד י"ג) שכתב "ומן המופלא בחכמת אונקלוס שלא הזכיר במעמד הר סיני "יקרא דה'" או "מימרא דה'" ומזה משמע שבנוסחתו היה כתוב גם הכא "ה'" ולא "מימרא" ובנוסחתנו מצאנו במעמד הר סיני בפ' יתרו ומשפטים "יקרא דה'" כמה פעמים, ומה שהקשה המורה למה תרגם "ואל ידבר עמנו אלהים ולא יתמלל עמנא מן קדם ה'" ולא כדרכו "מלל ה'" וכן מה שהקשה הרמב"ן ע"פ "כי מן השמים דברתי עמכם" למה לא ת' "מן קדם ה'" כבר בארנו בהקדמה כוללת, ע"ש.

יהרסו, יפגרון. ע' ערוך ע' "פגר" בסופו, שכ' "ונתץ ת' הירושלמי ופגר" ולקמן (כ"ג כ"ד) ת' ג"כ "הרס תהרסם, פגרא תפגרינון" וכן "והרסת את מזבח הבעל [שופטים ו' כ"ה] ת' "ותפגרית איגורא דבעלא" "ועריו הרס" [ישעיה י"ד י"ז] ת' "קרוהי פגר" וכמעט בכל המקומות שבתנ"ך ת' כן.

יתקדשו, יתקדשון. וכן לקמן (פסוק כ"ג) "וקדשתו" ת' ג"כ "וקדשה" ולעיל (פסוק י' וי"ד) ת' "זמין" ? אפשר שכשמדבר מהכהנים שיש להם קדושה יתרה, וכן מהר שזכה למעלה כזאת, שינה לת' כבעברית.