בת פרעה, בת פרעה. ולא ת' "ברתא" כיב"ע וכדרכו בכמה מקומות ? והיה מתחלה חשבתי שסובר ששמה הפרטי היה "בת פרעה" כמו "בתיה" "בת שבע" אבל ראיתי בנוסחא של רוו"ה, שדרכו לת' "בת" ולא "ברת" כלעיל פסוק א' ת' "בת לוי" ולא "ברתא דלוי" וכן לעיל (בראשית ל"ד י"ט) "בבת יעקב" וכן "בת ענה בת צבעון. וחשבתי שבנפרד יתו' "ברת" ובנסמך "בת" אבל אחרי החפוש מצאתי, כי גם זה איננו כלל "והנראה בעיני, כי השם "ברת" הוא השם "בר" בתוספת תיו מורה לנקבה. והשם "בר" הוא התרגום של השם "בן" בלה"ק, אשר תחלת הוראתו היא על הענף היוצא מהעץ. והושאל את"כ גם על הבנים. בהיותם כענפים היוצאים מגזע הוריהם. ולכן בהמקומות שלא יקפיד המתרגם אם גם יטעה הקורא לחשוב כי לא בתו ממש היא, רק נכדו או אחת מהיוצאות מחלציו, ית' "ברתא" אולם במקומות אשר יאבה להורות כי היא בתו ממש, ית' "בנת" או "בת" ופה ג"כ כוונתו להורות, איך יסכל, הקב"ה דעת מתקוממי בניו, כי ע"י "בת פרעה" הגוזר גזרותיו להשמיד כל בן זכר מהיהודים, הוקם עָל המושיע את ישראל, ע"כ ת' "בת פרעה" וההשערה הזאת תהי' לנו לעזר בכמה מקומות. ואין פה המקום להאריך בזה:

ותשלח את אמתה, ואושיטת ית אמתה. מדת' "ואישיטת" שהוא ל' שליחות יד כלעיל (בראשית י"ט יו"ד) "וישלחו האנשים את ידם" שת' "ואושיטו גבריא ית ידיהון" נראה שכוונת המת' היא לא כפרש"י ורק כדרשת רז"ל "זרועה" כי מדת האמה נגזרת גם כן בעברית מזרוע האדם וכ"ה גם בארמית (וכ"כ בס' לחם ושמלה).

הוליכי, אובילי, כ"ה בכ"י ולא כנ"א "הא ליכי".

כי אין איש, ארי לית אנש, כ"ה בכ"י, ולא כנ"א "גברא.

ויגרשום. וטרדונון. בכל ל' גרוש ת' "תרך" שהוא גרוש תמידי, אבל הכא שהיה רק לפי שעה, ת' "טרד" וכפי הנראה רק אונקלוס לבדו בחר לו את ההבדל הזה, אבל הת' ירושלמי ת' גם "ויגרש את האדם" [בראשית ג' כ"ד] "וטרד ית אדם" גרש האמה הזאת [שם כ"א י'] "טרוד ית אמתא" כלה גרש יגרש אתכם [לקמן י"א א'] "מיטרד יטרד יתכון" והם כלם גירושים תמידים לא לפי שעה.

וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה, ומית מלכא דמצרים ואתאנחו בני ישראל מן פלחנא דהוה קשי עליהון שמעתי מאחי הרב הגאון הצדיק מוה' גבריאל אדלר זצ"ל שהיה אב"ד בק"ק מירינגן ואברדארף שפי' מפני שהיה נמוס מצרים שמלך אכזר ועריץ אשר לא היה בכח העם להתיצב נגדו בשצף קצף בעודו בחיים היה נדון אחרי מותו, שלא היה נקבר בכבוד וכתרו נוטל ממטתו, ונקרא משפט אחר המות. וכאשר ראו ב"י כי מלך מצרים מת ונקבר בכבוד ואות הוא כי רוח העם נוחה מהנהגותיו לכן "ויאנחו" ודפח"ח. ולי נראה שלפי מ"ש רז"ל וכ"מ מת"א שמלך חדש הוא חדש ממש, אפשר שפרעה הראשון הורד מכסא ועמד מלך אחר תחתיו, ולכן בעוד היה המלך הראשון חי היתה תקות בני ישראל, אולי יקום הראשון ויתעורר לקחת את כסאו ביד חזקה, ובטח יבטל את כל הגזירות שגזר המלך השני (ובזה מיושב מה שמקשים העולם למה נקרא פה מלך מצרים, הלא אין שלטון ביום המות ולכן דרשו רז"ל בשמות רבה פ' ב' שנצטרע, ולפירושנו נכון) ואולם כאשר מת ויאנחו.

וירא אלהים את בני ישראל, וגלי קדם ה' שעבודא דבני ישראל, לא ת' "וחזא" שהיא ראיה נגלית, רק "גלי קדם ה'" שהיא ראיה נסתרת שכל השעבוד לא היה לטובת עצמם כ"א לרעת ישראל, או כמ"ש רז"ל "זו פרישת ד"א".

וידע אלהים ואמר במימרה למיפרקהון ה'. נלע"ד דתיבת "ה'" יתיר, או שצ"ל" ואמר ה' במימרה"