נערי, בוכרי. ע' מס' יומא (דף כ"ב) וע' במיני תרגומא שהקשה מזבחים (דף קט"ו ב') דקאמר רב אסי קרבו ופסקו כפירש"י בלישנא אחרינא שצריך להפסיק הטעם באתנחתא שהנערים לא שלח אלא להעמיד והמעלים היו נדב ואביהוא, שלא כדברי אונקלוס ? ולע"ד לק"מ דכמו שאנו מפרשים בתורה, כן נוכל לפרש בתרגום "ושלח ית בוכרי" (להעמיד) "ואסיקו עלון" (הכהנים) אבל באמת מפשט דברי הת"א ומנגינת הטעם שהוא בז"ק משמע כלישנא קמא של רש"י והדבר צ"ע.

ויקח משה את הדם ויזרק על העם, ונסיב משה ית דמא וזרק על מדבחא לכפרא על עמא. כ"ה ברוב הספרים, לכאורה ק' למה הוציא את הכתוב מפשוטו, ולא ת' כדרכו "וידי על עמא" ? ובאמת הוא נגד סוגית הש"ס (יבמות מ"ו ע"ב, כריתות ח') "אלא טבילה בגר מנ"ל, דכתיב ויזרק משה (הזאה היא, רש"י) וגמירי דאין הזאה בלא טבילה" ולע"ד נראה שהמת' סובר כר"א ביבמות (שם) שגם מל ולא טבל מהני דיליף מאבות, והאי דכתיב שם (במתן תורה) "וכבסו שמלתם" הוא לנקיות בעלמא, והראי' שהמת' סובר כן, מדת' "וכבסו, ויחורון" ולא "ויצבעון" כמ"ש רש"י (ויקרא י"ג נ"ח) ההבדל, ומויזרק על העם שממנו למד ר' יהושע שגר צריך טבילה, אינו ראי' שסובר שלא היתה ההזאה על העם כ"א זריקה על המזבח, ולכן מילה לחוד מהניא, ורבי (שם בכריתות) שאמר "מה אבותיכם לא נכנסו אלא במילה וטבילה והרצאת דמים" ס"ל כרבנן שגר צריך מילה וטבילה, ויש ראי' להת"א שפי' "ויזרק" הוא על המזבח, דבין ב"ש ובין ב"ה סברי עולת תמיד הואי או עולת ראיה, ולא שע"י הקרבנות האלו נכנסו לברית, ולדברי המת' אין צורך לנו להדוחק שכ' התוס' (בכריתות שם) שכמה עולות הקריבו, ולהוסיף עוד שהיה דם לס' רבוא, גם קושית התוס' (ביומא ד' על קושית הש"ס הזאה בסיני מי הוה) מויזרק על העם מסולקת לדבריו, ולכן בפסוק ו' "באגנת" ת' "במזרקיא" ר"ל בכלי שרת, ול"ר מוסב על שתי המחצות בין שזרק על המזבח ובין שזרק עליו לכפר על העם, וע' רמב"ן ע"פ הנ"ל שהביא שגם הראב"ע הבין כן דברי הכתוב, והביא ראיה לדבריו מאונקלוס, וע' במס' זבחים (דף צ"ז) "מאי כלי אלימא מזרק בשלמי צבור נמי כתב בהו כו' וישם באגנת? והא דפסק התרגום כר"א ולא כר"י אף שאמרו מפי שניהם (מגילה דף ג') כבר כתבתי כ"פ שכוונת הש"ס היא שאמר לפניהם ולא מפיהם, והא דכתב רש"י "ויזרק ענין הזאה ותרגומו וזרק כו' " ר"ל שהת"א מתנגד לפי' זה, וכן בכמה מקומות (ולא כמ"ש בכללי רש"י הנדפסים בהחומשים סי' ד') אחרי כתבי כל אלה ראיתי במיני תרגומא ומצאתי שכוונתי קצת לדעתו הרחבה, רק מ"ש על הרמב"ם שכ' (פ"א מה' מחוסרי כפרה) "גר שמל ולא טבל ועדיין לא הביא קרבנו כו' אינו ממחוסרי כפרה" שהוא כרבנן ולא כר"א בן יעקב שנמוקו עמו, לע"ד פשוט שהרמב"ם סובר כרש"י שגם רבנן לא פליגי אראב"י בדין רק שסוברים שעדיין מחוסר יהדות וראב"י סובר שעכ"פ מחוסר כפרה הוא, ונעלם ממנו שגם התו' (בכריתות דף ב' ד"ה לאפוקי) סברי כרש"י דבדינא לא פליגי רק דלא איירו בה, ואפשר שגם ר"י סובר כר"א שגר לא צריך קרבן וכראב"י, ומלת "ויזרק" קאי על המזבח, והא דקאמר בגמ' (יבמות דף מ"ו) "ור"י באבות נמי טבילה הוי", היינו לדחויא בעלמא, וכוונתו לרבנן, דלדידהו צריך מילה וטבילה וגם קרבן (וכדמוכח שם בכריתות) ובזה מיושב קושי' התוס' ד"ה ור' יהושע (יבמות דף מ"ו) ע"ש, דבאמת ר"י לדידיה ס"ל דויזרק היינו על המזבח, וא"כ טבילה מנ"ל? ומזה נרויח כי אונקלוס הגר לא פליג ארביה ר' יהושע. וגם קושי' התוס' ד"ה כי פליגי, ר"ע דיליף מתושב ושכיר כמאן ס"ל, מתורצת בזה, די"ל דסובר כר"א וכראב"י בכריתות, וע' בפירוש המשניות להרמב"ם (שם בכריתות) ובהרע"ב שם שקיים דברי הרמב"ם דאליבא דראב"י גר צריך קרבן לאכילת קדשים, וא"כ י"ל דגם לפסח צריך קרבן, ולכן במל ולא טבל אסור לאכול פסח, וק"ו לדעת רש"י והרמב"ם בפי"ג מה' איסורי ביאה דגר צריך קרבן לביאת הקהל, א"כ ודאי דאסור לאכול פסח עד שהביא קרבן, ודו"ק היטב. והארכתי בזה בע"ה בחידושי, ודע שמה שהקשה בעל מיני תרגומא על הרמב"ם דיליף טבילה מן "וכבסו" הלא הש"ס (יבמות דף מ"ו) קמדחה "דילמא לנקיות בעלמא" לענ"ד לק"מ, דזה הוא רק לפי הס"ד, אבל לפי האמת דסברא הוא במה נכנסו אבותינו תחת כנפי השכינה, ודאי הפי' וכבסו הוא טבילה מק"ו, דאל"כ במה נכנסו וכו ואין להאריך פה.

ויראו את אלהי ישראל, וחזו ית יקר אלהא דישראל. וכן "ותחת רגליו" ת' "ותחות כורסא יקרה" הכל כדרכו לכבוד ה' (וע' בקידושין דף מ"ט בד"ה המתרגם גי' רבינו חננאל "ית יקרא דאלהא דישראל" אבל גי' הערוך הוא כנוסחתנו. והא דמתרגם פה "הספיר, אבן טבא" ולא "שבזיז" כלקמן (כ"ח י"ח) למעט ההגשמה, ואף כי כורסא" הוא ג"כ הגשמה כמו "ותחת רגליו" הנה בארנו כ"ז בהקדמה כוללת ע"ש).

לא שלח ידו, לא הוה נזקא. הכל להרחיק כל הגשמה ותכונה גופנית מהבורא ית'.

ויאכלו וישתו, והוו חדן בקרבניהון דאתקבלו כאלו אכלין ושתן, ר"ל שמתו בקבלת קרבנותיהם לרצון כמו שאכלו ושתו, וע' רש"י ובמורה נבוכים פ' נ"ח מהראשון ובעקידה פ' משפטים שער מ"ז.

משרתו, משומשנה. וכ"ת לקמן (ל"ג י"א, במדבר י"א כ"ח, מ"א י' ה').