לדשנו, למספי קטמה. עיין רש"י שפי' דבריו להסיר דשנו לתוכו והוא שת"א "לספות הדשן לתוכם" ויתפרש כמו "ספו לי מאליה" בפסחים (דף ג') "ספי ליה כי תורא" ב"ב (דף כ"א).

רשת, בכמה ספרים נמצא בת"א "מצרתא" בר', וטעות הוא, וצ"ל "מצדתא" בד' ושרשו "צוד" וכן "מצודה של דגים" שהוא רשת לצוד, וכ"ה בכ"י שלי.

והובא, ויעל. נראה שט"ס הוא, וצ"ל "יִתָּעַל" שהוא מבנין הָפְעַל בעברית ובא תחתיו בארמית האתפעל, וכ"ה לקמן (ויקרא י' י"ת) "הובא את דמה, אתעל ית דמה".

וחשקיהם, וכבושיהון. ערש"י "חמורים חבשים" (שופטים י"ט כ') ת' "חשוקים" ואפשר שט"ס הוא בת"א, וצ"ל "חבושיהון" בח', כי דרכו לת' כמה פעמים במלה עברית בהיות העברית והארמית סמוכות ונרדפות כ"פ בהוראות מלותיהן כמו "ואשד" (במדבר כ"א ט"ו) ת' "ושפך" "שפך" (ויקרא ד' י"ב) ת' "מישד".

חמשים בחמשים, חמשין בחמשין, ע' בנתה"ש שהביא דברי רש"י והוסיף עליהם "ויהיה שעור הכתוב", ורחב חמשים בחמשים, שעד חמשים אמה באורך יהיה רוחב החצר חמשים אמה.

זך, דכיא, אפשר ששב על השמן כדעת רז"ל או על הזית כדעת הראב"ע ובחומש רוו"ה "זיתא דכיא" במרכא תביר ומשמע שכוונתו שקאי על הזית,

להעלות נר, לאדלקא בוצוניא, הוא לשיטתו לעיל (כ"ה ל"ז) שהכהן יעלה את הנרות, ובאשר שהשם "נר" בא פה על הרבוי לכן ת' "בוציניא" בל"ר.