בגדי שרד, לבושי שמושא. הוא כמ"ש רש"י "שלא היו בגדי כהונה אלא נשארים לשמש ולכסות בהם כלי המקדש" והוא מל' "שריד" שענינו כמו "שארית" ואך לשוא התחכמו המתחדשים לאמר, שלפני הת"א היתה נוסחא "שרת" כי הש' "שרד" נמצא בתנ"ך גם בשם וגם בפעל.

וקצץ, וקציצו. ת' ל"ר משום שהפעל הראשון בפסוק "וירקעו" הוא ג"כ בל"ר.

משבצת זהב, מרמצן בדהב. צ"ל "דדהב" בד' וכ"ה בכ"י שלי.

פתוחי חותם, כתב מפרש. ע' באוג"ר שתמה על שהשמיטו פה מלות "כגלף דעזקא" הכתובים בצוואה (לעיל כ"ח י"א) ועוד נוסיף להתפלא כי בציץ אשר בצוואה השמיט המת' את שתי המלות ההן, מפני שסובר כשיטת הש"ס בגיטין (כ' ע"א) (כמו שהוכחנו לעיל כ"ח ל"ו) ופה בעשייה לא השמיטן המת' (לקמן פסוק ל') ובחומשי רוו"ה אינם גם בציץ וגם בכ"י אינם וכן נכון.

שהם וישפה, ובורלא ופנתירי. לעיל בצוואה (כ"ח כ') הגי' "פנטירי" בט', וכ"ה בת"י (יחזקאל כ"ח י"ג) בת', ועמ"ש לעיל (כ"ה כ"ח).

בתוך הרמנים בגו רמוניא. לעיל בצוואה (כ"ח ל"ג) ת' "ביניהון" והוכחנו שם שסובר כדעת הרמב"ם שהפעמונים היו בין רמון לרמון, ופה ת' "בגו" משמע שסובר כדעת הרמב"ן שפי' "בחלל הרמונים" וצ"ע, ואפשר שמלת "בגו" כוללת גם פנימיות הגוף, גם הפנימיות בין גופים רבים.

פארי המגבעת, שבח כובעיא, ערש"י שכ' "תפארת המגבעות המפוארים" אבל מהת"א משמע שמפרש כהרמב"ן. מלשון "הפארים והצעדות" (ישעיה ג' ב') "פארי פשתים יהיו על ראשם (יחזקאל מ"ד י"ח).

קדש לה', קודשא לה'. בצוואה (לעיל כ"ח ל"ו) ת' "קדש" כמו בעברית, מהטעם שכתבנו שם שהמלות האלה בעצמן היו כתובות עליו וכן נכון להגיה פה (וכ"ה באמת בחומשי רוו"ה) וכ"ה בכ"י שלי.