באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, באל שדי ושמי ה' לא אודעית להון. ערש"י ומפרשים שהוקשה להם הלא כשנגלה הקב"ה לאברהם בין הבתרים אמר אני ה'. ויש מתרצים כי ושמי ה' דבוק למעלה למלות "באל שדי" וכוונת הכתוב שלא הודע ה' להם באותות ומופתים כמ"ש הכוזרי. ועמ"ש בהקדמה כוללת מדוע לא ת' השם "אל שדי".

ולקחתי, ואקרב. לא ת' כדרכו הפעל "לקח" לאדם בפעל "דבר" להרחיק ההגשמה.

המוציא אתכם, דאפק יתכון. אף שמלת "אפק" הוא ל' עבר ועדיין לא הוציאם בעת ההיא. כבר תרצו רבנן במס' ברכות (ל"א ע"א) "הכי קאמר קב"ה לישראל כד מפיקנא לכו עבדנא לכו מילתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקית" ואפשר שזהי כוונת הת"א ג"כ רק שלא האריך כדרכו.

אשר נשאתי את ידי, די קימית במימרי. הוא ל' שבועה. וכ"ת לקמן (במדבר י"ד כ"ב). ורק ע"פ "כי אשא אל שמים ידי" (דברים ל"ב מ') שינה לת' "ארי אתקינית בשמיא בית שכינתי" יען כי שם הוסיף העברי מלת שמים.

מקצר רוח, בעזק רוחא. הוא ט"ס וצ"ל מִמַעְיַק רוחא. וכ"ה בנוסחאות המדויקות.

ערל, יקיר. כמו שת' לעיל כבד פה "יקיר ממלל" וערש"י שכ' שהוא כמו אטום שפתים.

יוכבד דודתו, יוכבד אחת אבוהי. לפי שקודם מ"ת היתה מותרת. וע' זקנים תרגמו "בת אחי אביו".