Netinah LaGer, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויכלו. ואשתכללו. הש' שכלל מורה בארמית על ההשלמה בכל תקף ועוז. ולכן בפ' ב' על ויכל ת' ושיצי. כי שם הוא מורה רק על כלות המלאכה:
לנפש חיה, לרוח ממללא. עמ"ש הרמב"ן שדעתו כדעת האומרים שיש באדם נפשות רבות. וזאת הנפש המשכלת היתה בו לנפש מדברת. ולא גרס והוה רק והות בת':
מקדם, מלקדמין. עמ"ש לקמן ג' כ"ד. ולא ת' כרש"י במזרחו של עדן אלא כדעת רז"ל בב"ר פט"ו א"ר שמואל בר' נחמן את סביר קודם לברייתו של עולם ואינו אלא קודם לאדם הראשון ע"ש.
בתוך הגן, במציעות גינתא. עמ"ש בעל מיני תרגומא וכפי' הרמב"ן כי אין יודע אמתת הנקודה בלתי ה' לבדו.
ועץ הדעת טוב ורע, ואילן דאכלין פירוהי חכמין בין טב לביש. בפסוק זה ולקמן בפ' ג' פסוק ה' תרגם כן, ושם פסוק כ"ב ת' למדע טב וביש (לא חכמין והשמיט מלת בין) ולכאורה צ"ע, ואפשר ששם שהשי"ת אמר "כאחד ממנו לדעת" לא יכול לתרגם חכמין בין, שהוא רק הבחנה והשכלה. רק "למדע" ר"ל בעל בחירה שעושה מעצמו הטוב והרע כחפצו.
חדקל, דגלת, הוא Tigris והח' בעברית נוסף כמו חשמנים, והל' תחת הר' (בחלוף למנ"ר).
קדמת אשור, ת' למדינחא דאתור. מה שלא ת' קֳדָם כי נהר חדקל אינו עובר תוך אלא לפני אשור ? כבר תירץ בעל ארץ קדומים כי אשור פה היא עיר גדולה, ועי' כתובות י' ב:
מות תמות, מימת תמות. בהרבה מקומות בתורה ת' "קטל" ר"ל מיתת ב"ד, אבל הכא במיתת שמים כמ"ש הרמב"ן אף שהיה האדם מעותד למיתה בתחלת יצירתו כי היה מורכב, גזר עתה שאם יחטא ימות בחטאו כדרך חייבי מיתות בידי שמים ע"ש ולכן ת' "מימת תמות".
לא טוב, לא תקין. שינה ולא ת' טַב כי בריאת האדם בעצמותה היתה טובה רק כוונת הבריאה לא היתה עוד מתוקנת כי לא תהו בראה וכו' ועי' לעיל א' ל"א.
כנגדו, לְקָבְלֵהּ. בחר בחכמתו במלה הזאת שטעמה מול ונגד וגם חשך כמו שת' חשך אפלה קבל ליליא (שמות י' כ"ב) וגם צעקה (קובלים אנו עליכם פרושים, ידים ד', ת') להחזיק דרשת חז"ל (יבמות ס"ג א') זכה עזר לא זכה (וסותרת את דברי הבעל) כנגדו.
וכל אשר יקרא לו, וכל די הוה קרי ליה. כפי' רמב"ן ולא כרש"י.
יקרא, יתקרי. צ"ל תתקרי וכן בכ"י.
מאיש, מבעלה. יש טועים ואומרים שהיתה לפניו תורת שמרונים מֵאִישָׁהּ ואינו מוכרח כלל כי פירוש כוונת הכתוב שהאשה חלק בעלה. ודע שמ"ש בתרגום ד' רעדעלהיים האדם בה"א הידיעה הוא ט"ס וכן בכל פעם כי הוא שם עצם פרטי.
לקחה, נסיבא. הנה רש"י כ' לקמן מ"ג ט"ו ובשאר מקומות כי על לקיחת האדם מתרגם ודבר ועל לקיחת הכסף מתרגם ונסב והנה בלקיחת האשה כמו הכא ולקמן ו' ב' ויקחו להם נשים ת' ונסיבו וצ"ע. ואפשר טעמו מפני שהאשה נקנית ואתתא לבי תרי לא חזיא כדמוכח קדושין ז' א'. ומה נמלצו בזה דברי ת"א לקמן ל"ד ב' ויקח אותה ודבר יתה מפני שנטל אותה שכם שלא בתורת אישות ובפסוק ד' קח לי ת' סב לי ובפסוק ט' תקחו לכם תסבון בתורת אישות וכן ט"ז נקח לנו נסב לנא ועיין היטב בכמה מקומות ובפרט (דברים כ"ב י"ג) כי יקח איש ארי יסב גבר.
את אביו, בית משכבי אבוהי. לא שיעזוב אותם לגמרי רק אהלם ובית משכנותם וגם זה איננו צִווי רק דרך הטבע וזה ימעט ריב ומצה כמו כלה בחמותה.