מי מלל לאברהם היניקה, מאן מהימן דאמר לאברהם קיָם דתיניק. מלת "קים" ק' להבין. ומהרמב"ן משמע דקאי על בשורת המלאך "מי האמין שיאמר ה' כן לאברהם ויקיים הבטחתו וכ"מ מרש"י וכ"פ הרשב"ם "ידעו ויבינו כל השומעים מי הוא האלהים שמלל לאברהם להיות לו בן משרה כי היניקה כו' אחרי זקנתה". ואפשר שמלת "קים" שבה אל אברהם שעודנו קיים, כמו שת' כעת חיה, דאתון קימין. ויותר נראה שקים מוסב על מלת "דתיניק" שלאחריו.

כי ילדתי בן, ארי ילידת בר. לדעתי היא טעות סופר וצ"ל ילידית וכן הוא בכ"י.

ויגמל, ואתחסיל. וכן

ביום תגמל, ביומא דאתחסיל ע' ערוך ערך חסל, ובפסחים דף קי"ט ע"ב מאי דכתיב ויגמל.

על הנער, על עולמא. כל הנער שבפ' זאת (לקמן פסוק י"ז י"ח י"ט וכ') ת' "רביא" והכא ת' "עולמא" ? מזה נראה שכוונת אונקלוס היא שקאי על יצחק ולא על ישמעאל, וכמו שהאריך הח' רוו"ה בהבנת המקרא שפי' "על אודת בנו שבפ' הקודם, היינו יצחק שהרע לו שהחמס הזה היה מסבת יצחק, ולהבדיל "הנער" הזה שקאי על יצחק מהשאר המוסבים על ישמעאל ת' פה "עולמא" וזה נכון מאד. ומה שת' בפ' "אל תחטאו בילד" (לקמן מ"ב כ"ב) "לא תחובון בעולמא" ולא "ברביא" ? משום שיוסף היה אז יותר מבן י"ז שנה. ולא יתכן לומר עליו "רביא".

כמטחוי קשת, כמיגד קשתא. ר"ל כמשיכת הקשת, וכדעת הרד"ק שהוא שם ולא פעל. וגם מרש"י ז"ל משמע כן, יען כי הראיות שהביא על הוי"ו הבא במלת "כמטחוי" הן כלן "שמות" ולא "פעלים" לכן הרחיק עדותו מתהלים ס"ה. ואלו היתה כוונתו שהוא "פעל" היה יכול להביא ראיה גם מן התורם, מש' "שחה" שבא בהתפעל תמיד בוי"ו נוסף כמו "השתחוה" "השתחויתי").

ולניני ולנכדי, ובברי ובבר ברי. ערש"י במשלי (כ"ט כ"א) שפי' נין מל' ינון.

ויטע אשל, ונציב נצבא. ולא ת' "פרדסא" כת"י, ובנ"א "אילנא" ונוסחא ראשונה עקרית, כי השם "נצבא" כולל אילן קטן וגם אהל ופרדס אשר נטע כדעת רז"ל בב"ר.