מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, מאה ועשרין ושבע שנין. אין דרך המת' להוסיף "שנה" יען כי בעברית יבא לרוב הנספר באחדים בל' רבים, ובעשיריות ובמאות בל' יחיד, ע"כ דרכו (לפעמים) לכתוב אצל העשיריות והמאות "שנה" ואצל האחדים "שנים" והראיה שבמקום שלא נזכרו אחדים, לא הוכפל הנספר "ומשה בן מאה ועשרים שנה" משא"כ בארמית שהנספר בא גם במאות בל' רבים כאשר מצאנו בפ' "מהכות כסיל מאה" (משלי י"ז י') "לממחי לסכלא מאה חוטרין" "אית הכא תלת מאוון נזירין בעיי תשע מאה קורבנין" (ירושלמי נזיר) וכן בהרבה מקומות, ע"כ אין צורך לו להכפיל הנספר.

גר ותושב, דיר ותותב", ר"ל לא לבד שאני דר בתוככם הנני גם תושב להשתקע. וכ"ת (לקמן שמות י"ב) תושב, תותבא.

שמענו אדני, קבל מננא רבוננא" לא ידעתי למה שינה לת' מלת "אדני" בלשון רבים. ואף שהפעל "שמענו" בא בל' רבים, כבר כ' הראב"ע, שכן הוא דרך המוסר; וע' בנתה"ש שאמר כי היו"ד שבמלת "אדני" איננה יו"ד הכנוי כ"א יו"ד היחס כמו "רחמני אדמוני" אבל בכל אלה יקשה, כי היה לו לת' "רבונא" ועוד יקשה, אם היו"ד איננה יו"ד הכנוי, מדוע ת' (לקמן מ"ב י', מ"ג כ', מ"ד ה' ז' ט"ז י"ח כ' כ"ב וכהנה רבות, "רבוני" ? אבל לדעתי האמת עד לעצמו, כי כשידבר האחד בעד רבים. אין מדרך המוסר לאמר "אדונינו" כי רק על עצמו יוכל לקבל אדנות, ולא לתתו אדון על זולתו, לכן ית' תמיד "רבוני" משא"כ פה שאמר בלא"ה איש אח"ז "נשיא אלהים אתה בתוכנו" ועבר ופרץ דרך המוסר לגודל יקרת אברהם בעיני כלם, ע"כ ת' ג"כ "רבוננא".

נשיא אלהים, רב קדם ה'. כוונתו לבלי נחשוב כי הוא בא להפלגת הענין, כמו "הררי אל" וכדומה, רק אל עליון, והוא קדש.

לו שמעני, עבד לי טיבו קבל מני. מלת "עבד לו טיבו" הן התרגום של מלת "לו" ולכך נפרד "לו" בנגינה מפסקת. ולא אבין מ"ש בעל נתה"ש שהנגינה תתנגד לפי' הת"א.

נתתי כסף השדה קח ממני, אתן כספא דמי חקלא סב מני. פי' לא כרש"י הרי הוא כמו שנתתי, אלא הוא עבר תחת עתיד ; ומפני שמלת "נתתי" באה בנגינה מפסקת, והפעול (ממלת נתתי) חסר במקרא, לכן ת' כאילו היה כתוב ב' פעמים כסף, והשני ר"ל שווי השדה.

עבר לסחר, מתקבל סחורא בכל מדינתא, ר"ל שמקבל הסוחר מכל מדינה. ויותר נכון הנוסח הישן "דמתקבל סחורתא" בתוספת דל"ת ( שבאה במקום אשר בל"ע) וכן "כסף עובר" (מ"ב י"ב ה') פי' טוב בכל מקום. ועי' לקמן (ל"ד י" כ"א) שת' "וסחרוה" "ויסחרו אותה" ועבדו בה סחורתא.