הביאה, אעל ולא איתי כנ"א, כי הש' "בוא" יתורגם לפעמים בפעל "אתא" ולפעמים בפעל "עאל" וההבדל נראה למעיין, כי "עאל" מורה על הכנסה מחוץ לבית או מחוץ למקום או מחוץ לארץ אל הבית או אל המקום או אל הארץ. כמו "ובאת אל התבה" (לעיל ו' י"א) ת' "ותיעול לתיבתא" וכן כל ביאת השמש שבא ממקים אתר ת' "אעל" וכן (כשבא בהפעיל) "והביא אותו אל אהל מועד" (ויקרא ד' ה') ת' "ויעל יתה למשכן זמנא" מפני שהכהן מביא את הפר מחוץ לאהל מועד אל אהל מועד, וכן "בבאכם אל הארץ" (במדבר ט"ז י"ח) ת' "במעלכון לארעא" אולם אם ההבאה היא באותו מקום באותו בית או באותה ארץ ית' "אתא" ולכן "ובאת אל הכהן" (דברים כ"ו ג') ת' "ותיתי לות כהנא" וגם פה שפירושו הבאת מטעמים מחוץ לאהל יצחק אל אהלו ית' "אעל" והבן הכלל הזה לדעת איזו נוסחא ישרה.

כמתעתע, כמתלעב, ע' ערוך ערך "לעב" שהוא כמו לעג וקלס, וכמו "מלעבים במלאכי אלהים" (דה"ב ל"ו ט"ז) וכן ת"י "והוא במלכים יתקלס" "על מלכיא מתלעב" והוא בחלוף אותיות מהשם "עלב" שנמצא כמה פעמים בתלמוד ובמדרשים כמו "הנעלבים ואינם עולבים מוחל על עלבונו".

עלי קללתך, עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך. למנוע הפי' שרבקה אמנו תאמר שתבא הקללה עליה, ת' מלת "עלי" נפרדת מהמאמר שלאחריו, ופי' עלי נאמר בנבואה. אם תבאנה הקללות (ות' ל' רבים כמו שת' "קללה וברכה" בפסוק הקודם) עליך, ר"ל שלא תבאנה. או אמרה זאת בדרך התול, אם יש ממש בהן. ולשון "עלי" בעי"ן שב על הנבואה כמו שמצינו "והנבואה דבר עלי" (נחמיה ו' י"ב), ונראה שסמכה הנבואה הזאת על מה שאמר להן ה' "ורב יעבד צעיר" (כמ"ש בס' לחם ושמלה).

החמודות, דכיתא, הוא כמ"ש רש"י "הנקיות" וכ"ה בב"ר "ארשב"ג אני משמשו בבגדים מלוכלכין והוא בבגדי מלכות".

ויבא, ואיתי. ובנ"א ואָעֵל. לכאורה הנוסחא ההיא נכונה. כמ"ש לעיל בפסוק ד':

וישתחוו, הראשון תרגם וישתעבדון והשני ויסגדון, משום דרך הכבוד לבני אשתו אבל באמת יצחק אמר (לקמן פסוק ל"ז) "ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים "ולכן היה לו לתרגם הראשון בל' "השתחויה" והשני בל' עבדות" ואפשר שהשם "שעבוד" לא הונח בארמית על עבדות ממש, כ"א על הכנעה וקבלת מרות, כאשר ראינוהו מתרגם [לעיל י"ב ה'], "והנפש אשר עשו בחרן, דשעבידו לאוריתא" ומשום כבוד מלכים ת' הראשון בל' הכנעה, והשני בל' השתחויה שהוא סי' עבדות.

במרמה בחוכמא, ערש"י שפי' כן גם הוא. ובב"ר פירשו רז"ל "בחכמת התורה" מפני ששמע בבית מדרשו של שם ועבר שרב יעבד צעיר, ואולי תקן מפני כבודו של יעקב, והראיה שגם יצחק אמר "גם ברוך יהיה" ואם נלכה לאור התרגום אשר לפנינו, הנה נראה כי בפסוק שאח"ז ת' "ויעקבני "וחכמני" ומזה נבין כי תחת אשר בעברית נבדלים השמות "חכמה וערמה" בהוראותיהן הבדל לא מעט, הנה ישמש הארמי במלת חכמה לשתי ההוראות. והראיה כי גם לקמן (שמות טו) "נערמו מים" ית' "חכימו מיא" וע"ע מ"ש לקמן (ל"ד י"ג),

גביר שמתיו לך, רב שויתיה לך, ויש נוסחא עלוך, ולענ"ד הנוסחא הראשונה עקרית. כי גם לעיל (בפסוק כט) הוה גביר לאחיך ית' הוי רב לאחוך ולא על אחוך.

תריד, כד יעברון בנוהי על פתגמי אוריתא. פי' תריד מל' אריד בשיחי כמ"ש רש"י "כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל" ואין לומר כי פירוש "תריד" מל' ממשלה וכוונתו אם יבא הזמן שתמשול עליהם בעברם על התורה כי לא מצינו ש' "רוד" על הממשלה כ"א ש' "רדה".

מתנחם, כמין. הוא תרגום של "ארב" ולדעתו הוראת "מתנחם" היא כהוראת ההתפעל בכמה מקומות, שמראה עצמו במה שאין בו כמו "מהעשר, מתרושש" אף כאן פירושו שמראה עצמו כאלו יש לו נחת מברכתך, ובקרבו ישים ארבו.