התחת אלהים אנכי. המני את בעיא הלא מן קדם ה' תבעין, ר"ל וכי ממני את שואלת, הלא מאת האלהים הנך צריכה לשאול, והוסיף ותיקו לכבוד ה'.

ותלד על ברכי, ותליד ואנא ארבי. כמו שת' "ילדו על ברכי יוסף" (לקמן נ' כ"ג) "אתיילידו ורבי יוסף".

נפתולי, בעותי. ערש"י שכתב "ואונקלוס ת' לשון תפלה.

נפתלתי, באתחננות. בצלותי חמידית. ר"ל תפלה החביבה לפני הקב"ה, כ"נ גם מפי' רש"י, וכמ"ש רז"ל "הקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים" אבל לפי"ז צריך להגיה בתרגום "בצלותא חמידתא" כמו "ארץ חמדה" [ירמיה ג' י"ט. זכריה י' י"ד] "ארעא חמדתא" ולכן נראה שיש גם פה ב' נוסחאות, ותמידית ר"ל נכספתי, ופירושו, שמע ד' תחנתי באשר התחננתי ונכספתי לולד ואף ניתן לי.

בגד אתא גד. הוא כהקרי "בא גד"

דודאים, יברוחין. הוא כדעת רב בש"ס (סנהדרין צ"ט ב') וע' בירושלמי שבת פ' ששי הלכה ב'.

זבדני אלהים אתי זבד טוב. יהב ה' יתה לי חלק טב. ערמב"ן שכתב שהוא לשון זווד. והוא התרגום של צדה כמו שתי' לקמן (מ"ה כ"א).

יזבלני אישי. יהי מדורה דבעלי לותי. הוא כמ"ש רש"י מל' זבול ולותי ר"ל אצלי.

אסף אלהים את חרפתי, בנש ה' ית חסודי. ע' רמב"ן (ויקרא כ' י"ז) שכתב שהשם חסד כשהוראתו נרדפת עם "צדק", יתורגם חִסְדָא, וכשהוראתו "חרפה" יתורגם "חִסּוּדָא" ע"ש, ואולי צ"ל חִסוּדִי ל' רבים כמה חרפות כנראה מפי' רש"י.

דנני אלהים, דנני ה'. ת' כלשון עברי מפני שרחל דברה בל' ארמית שאמרה בן אוני (לקמן ל"ה י"ח) גם נפתולי אלהים הוא ג"כ בל' ארמית.

הסר, העדי. ויש גורסין "אעדי" לכאורה נראה דתליא בב' פירושים שהביא הראב"ע, אם פעמו "להסיר" והוא המקור (בחסרון הל' מן בכל"ם) או הוא צווי ובא כמשפט. אבל באמת הגי' "העדי" בה"א היא ט"ס, כי גם בצווי מצאנו בתרגום בא'. כמו "הסר מעלי נגעך" (תהלים ל"ט י"א) ת' "אעדי מעלי מכתשך".

וענתה. ותסהד. כמו לא תענה ברעך.

כי תבא. אחרי תיעול. מרש"י משמע ששב על צדקתי, וכן בת"א על "זכותי".

וחום ושחום. ע' ערוך ערך "שחם" ובת' ירושלמי ע"פ וייצר ד' אלהים את האדם" ת' "סומק שחום וחיוור" וע' ברמב"ן שכתב כי שחום איננו שחור, יען כי כל הצאן המה שחורים בארצות המזרח, (ובאיוב ז' ט"ז) "הקדרים מני קרח" ת" דשחימין מן צנתא" בלשון משנה (ב"ב פ"ה משנה ו) שתמתית ונמצאת לבנה, ושם פי' אין התבואה שחורה ממש רק אדומה במקצת.

מקל לבנה, חוטרין דלבן. ת' לשון רבים שקי על לוז וערמון, וכמ"ש בפסוק שאח"ז "את המקלות" ועוד שהוא שם כללי, ושלא תרגם "לבנה" רק "לבן" הוא כמ"ש רש"י כמה דתימא תחת אלון ולבנה (הושע ד') ושם ת' ג"כ לבן, ע"ש.

ויתן פני הצאן, ויהב בריש ענא. שינה ופירש לברר הכתוב כדרכו, וכן "ולא שתם" ת' "ולא ערבנון" ולא ת' "שוינון" כמו שת' "וישת" "ושוי" הכל לברר פי' הכתוב.

אל עקוד, כל דרגול. אל תדמה בנפשך חלילה שלפני אונקלוס היתה בתורה נוסחא אחרת "כל" תחת "אל" אלא לפירושו שת' "ויהב בריש ענא" וכוונתו, ששם הצאן העקודות וכל חום שבצאן לבן לפני צאנו, הוצרך להוסיף מלת "כל".