קח לי, סב לי. המתרגם ת' את הפעל "לקח" בבע"ח "דבר" ובאינם בע"ח "נסב" ורק הכא שכבר לקת אותה ובנשואין ת' "סב", גם "תקחנו לעבד עולם" (איוב מ' כ"ח) ת' "תסבוניה לעבד פלח", ע' לעיל ב' כ"ב, אבל לקמן כ"ו "ולקחו" ת' ודברו" שלקחוה בחזקה כמ"ש בב"ר.

כשמעם, כד שמעו. בירושלמי (פ' אין מעמידין הלכה ז') מוסיף ר' תנחומא על ס' מקראות שאין להם הכרע, את הפסוק הזה, אם באו מן השדה כשמעם, או כשמעם ויתעצבו, והמת' לא הכריע, או סמך על הנגינה, ומהנגינה משמע שקאי על ביאתם מן השדה.

במרמה, בחוכמתא, ע' סי' המשניות להרמב"ם (תמורה פ"ה) ובתוי"ט (שם) שכתב שבל' חכמים נקראה מרמה רק התחבולה שאינה להיתר (ולא מתורגם "חוכמתא") ופה ת' "חוכמתא" כי ל' תורה לחוד ול' חכמים לחוד, ועי' בחולין קנ"ז ע"ב שאע"פ שכתוב בתורה רחלים בל' זכר כתוב במשנה רחלות בל"נ מהאי טעמא של' תורה לחוד ול' חכמים לחוד וכן בע"ז דף נ"ח ע"ב וע' לעיל כ"ז ל"ה.

בהיותם כאבים, כד תקיפו עליהון כאביהון. הוא דלא כדעת המפרשים שביום ג' היו הכל נמולים, ורק כדעת רז"ל שיום הג' הוא יום הסכנה. ומשמע שסובר דדוקא יום ג', ולא כדעת רש"י בפ' ר"א דמילה, (דף קל"ד ע"ב) והרמב"ם בפי' המשנה שם, והמ"מ בפ"ק מה' שבת.

בטח, דיתבן לרחצן. לדעתו מלת "בטח" היא תאר הפעל על מלת "יושבים" אף שלא הוזכר בכתוב כמ"ש הרשב"ם, ולא כמו שנאמר מפירש"י שקאי על "ויבאו".

להבאישני, למתן דבבו. מפרש בזה את דבריו הקודמים "עכרתם אתי לתת שנאה".

יעשה את אחותנו, יתעבד לאחתנא. ויש נוסחא יעבד ית אחתנא, וכ"נ מפרש"י שמקיים הגי' הב'. ולענ"ד נראה שהעקרית היא "יתעבד ית" ור"ל אף שהוא אתפעל, שהוא הנפעל בעברי, יבוא אחריו סימן יתס הפעול, כמו ולא יאכל את בשרו, או שצריך לגרוס "תתעבד ית" יען כי באופן הזה תהי מלת אחתנא שם הישר ונושא המשפט, ופירושו ע"ד הפשע על אמרו להם שני דברים" עכרתם אתי וגו' ואני מתי מספר" השיבו לו על שניהם, מפני שאנחנו מתי מספר הכזונה יעשה כו' שמחויבים אנתנו עם סגלה המעט מכל העמים להצטיין בפרישות ובשמירת ברית המעור.