כנעני, תגרא. ת' כן משום כבודו של יהודה שנשא בת סוחר ולא בת כנעני, וכן "ולא יהיה עוד כנעני" (זכריה י"ד כ"א) ת' "ולא יהי עוד תגרא" וכן הוא בפסחים דף נ' ע"א ובב"ר (פ' פ"ה) "ברתא תגרא".

והיה בכזיב, והוה בכזיב. ת' כזיב שם מקום, אף שלא מצאנו בכתבי הקדש אולי הוא "אכזיב" (יהושע י"ט כ"ט) או "כֹזֵבָא" (דה"א ד' כ"ב) ובב"ר (פ' פ"ה) "בכזבו, הפסקה, ד"א שם מקום" כצ"ל.

כי לא לו יהיה הזרע, ארי לא על שמה מתקרי זרעא. עי' רמב"ן. ומה שהקשה על רש"י ק' יותר על הת"א, הלא אין מצות יבום לקרוא להבן הנולד בשם אחיו המת, ולעד"נ ברור שכוונת הת"א לא שיקרא הבן בשם אחיו, דא"כ היה לו לתרגם "כשום" רק כוונתו ע"ש ההצטרפות שיהיה כבנו". כמ"ש רז"ל לירש נכסי המת. וכן "על שם אחיהם יקראו בנחלתם" (לקמן מ"ח ו') ת' "על שום אחוהון" וכן "יקום על שם אחיו" (דברים כ"ה ו') ת' יקום "על שמא דאחוהי", ומשום כך הקשה הרמב"ן על רש"י ולא על הת"א, כי רש"י פי' שם שיטול נחלת המת בנחלתו, והכא פי' כת"א שהבן יקרא ע"ש המת ודו"ק.

תמנתה, לתמנת. משמע שסובר ששם המקום היה "תמנת" ולא "תמנה" כמו שבא "מרתה" מן "מרה" אף שמצינו בתנ"ך "תמנה" וגם "תמנתה" וכן משמע מהנגינה ובשופטים י"ד א' ב' מצינו מלת "בתמנתה" מלעיל, ומזה נבין כי הה"א נוסף כמו אַסְפָּתָא, כי אלו היה שם המקום תמנתה" היה בא מלרע.

עלה תמנתה, סלק לתמנת. ערש"י ונתה"ש מה שתרצו מדוע נאמר פה ל' עליה ובשמשון ל' ירידה. ובאמת אמרו חז"ל (סוטה י"א, ב"ר פ' פ"ה) כתיב חמיך עלה וכתיב וירד אמר ר"א שמשון שנתגנה בה וכו' (עיין במו"נ א' יו"ד) ור"ש ב"נ אמר ב' תמנאות היו, רבא אמר חדא תמנתה הוי דאתי מהאי גיסא כו' ר"ל כמ"ש רש"י (במדבר ל"ד י"ב) כל שהגבול הולך מצפון לדרום הוא יורד וכ"כ הראב"ע פסוק ב', ודעת הת"א כרבא. ועי' היטב.

ותתעלף, ואתקנת. ל' סדור בגדים, ודלא כרש"י.

בפתח עינים, בפרשות עַיְנִין. הוא כמ"ש רש"י בפתיחת עינים ולא שם מקום, כמ"ש רז"ל (סוטה דף י' ע"א)עינים צופית ובב"ר פ' פ"ה נשמטה דעת ר"א בפתחו של אברהם אבינו.

ופתילך, ושושפך. ערמב"ן שכ' ואולי היה בידו סודר קטן אשר יעטוף בו קצת הראש לפעמים כו' והוא שת"א "שושיפא" ולא תמצא לאונקלוס בכל שמלה שבתורה שית' אותה שושיפא. אבל ל' כסות ומלבוש ת' בכולן מלבד "ופרשו השמלה" (דברים י"ב י"ז) שת' "ויפרשון שושיפא" לפי שהוא סודר הידוע בתלמוד כו' ועי' ובכתובות דף מ"ו) שהוא דעת ראב"י שאמר דברים ככתבן כו' " ע"ש עי' בלחם אבירים שכתב, ע"כ בא בל"י כלומר הדבר אשר אתם משפשף בהם אף כי בעברית הוא בלשון רבים" ולא ידעתי מי הגיד לו כי בעברית הוא בלשון רבים הלא אין יו"ד סימן הרבוי במלת "ופתילך" והסג"ל הבא בלשון הוא רק בעבור הפסק הנגינה. ואפשר שכוונתו משום שלקמן בפסוק כ"ה כתוב הפתילים בל"ר.

מה פרצת עליך פרץ, מה תקוף מני עלך למתקף, ת' כאלו היה כתיב בעברית "מה פרץ פרצת עליך" ותקיף סגי הוא ת' של "פרץ" ועלך למתקף הוא ת' של "פרצת עליך", וכפירש"י, ולא כהנחת בעל הטעמים והראב"ע שהפסיקו "עליך פרץ" ר"ל סימן שתהיה גבור לעולם ע"ש.