כהיום הוה, ביומא הדין. אפשר שצ"ל "כיומא" בכ"ף.

לעשות מלאכתו, למבדק בכתבי חשבניה. הוא כדעת רז"ל (סוטה ל"ו ע"ב) "ח"א מלאכתו ממש" ומשום שהיה יום אידם (כמ"ש יום חגם היה) שבטלו ממלאכתם עשה דברים קלים. ועי' במהרש"א בח"א מ"ש על רש"י, ובאמת כוונת רש"י כמ"ש ת"א פה. או אפשר מאחר שהעיד הכתוב "ויפקידהו על ביתו וגו' " וכאשר אמר הוא בעצמו "איננו גדול בבית הזה ממני" הנה היתה מלאכתו תמיד רק דברים קלים כאלה. או שכוונתו על יוסף שחשב עם קונהו.

ויצא החוצה, ונפק לשוקא. לא ת' "לברא" כמו שת' "למה תעמד בחוץ" (לעיל כ"ד ל"א), מפני ששם הוא היפך הבית, ופה ת' להגדיל זכות יוסף שנס לשוק כדי להנצל ממנה.

ויתנהו אל בית הסהר, בנוסחאות המדויקות **ומניה לבית אסירי.**וכן לקמן (פסוק כ"ב) "ויתן" ג"כ בנוסחאות מדויקות ומני וזה ראיה לדברי המדרש "יודע אנא דלית הוא מנך שנקי אתה אלא כדי להוציא מלבן של בריות", ולכן מנה אותו לראש.

ואת כל אשר עשים שם הוא היה עשה, וית כל די עבדין תמן על מימרה הוה מתעבד, עי' רמב"ן (שמות ל"ב ל"ה) שכתב ע"פ "על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן, כי אין דרך אונקלוס ליתן מעשה אחד לשנים.

מאומה סרחן. הוא כמו "מאום" (דניאל א' ד') ועיין ברמב"ן, שכתב "בבית הסהר הידוע לשרי המלוכה" ומלת "רואה" ר"ל מבין במעשיו.