אם תיטיב שאת, אם תיטיב עובדך ישתבק לך וכו', ע' יומא נ"ב ב' ובשאר מקומות, שאת הוא אחד מחמשה מקראות שאין להם הכרע, ופרש"י אם לסליחה הוא (וקאי על שלפניו) או שאת אם לא תטיב ול' נשיאת עון הוא (ור"ל נטירת עון), ובירושלמי פ' אין מעמידין הלכה ז' מפורש כמ"ש רש"י ; ואונקלוס תפס שתיהן (ע' תוס' יומא שם) ופי' אם תיטיב ישתבק לך, ר"ל שישא ויסלת לעונך. ואם לא כו' (שאת ואם לא תיטיב) חטאך נטיר ר"ל יקיים וישמור עונך. ומה שכ' "דעתיד לאתפרעא מנך" הוא ת' לפתח חטאת רובץ כמ"ש רש"י לפתח קברך. ומ"ש אם לא תתוב הוא ת' ואליך תשוקתו, ומלות ואם תתוב ישתבק לך, הוא ת' ואתה תמשל בו. ויותר נראה שתרגם שאת כפשוטו סליחת עון, ומ"ש ואם לא תוטיב עובדך חטאך נטיר הוא תרגום של ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ר"ל החטאת רובצת כשחל עלי דרך ושומרת להקנם ממך, ומלות דעתיד לאתפרעא מנך המחוברת אל חטאך נטיר ואם לא תתוב, הוא ת' ואליך תשוקתו, ואם תתוב ישתבק לך, ת' ואתה תמשל בו, וזה נכון.

ויקם קין אל הבל, וקם קין בהבל, כי לא מצינו הפעל קם נקשר למלת אל, רק למלת על, לכן ת' בהבל, כמ"ש בב"ר (פ' כ"ב) פצעים רבים עשה וכו', ודע שהת"א שתרגם מנחה, קורבנא, ומלות וישע ה', והות רעוא מן קדם ה', כמ"ש רז"ל בב"ר (שם) אולי סבר כי רָביּ על תורת ואיכות קרבן לה', אם רצונו לקבל דם מבעל חַי, וקין סבר כי הדם לא יהיה לרצון, ולכן מגודל רוחו הרך והענוג תרע עינו בקרבן בעל החי, והביא מפרי האדמה, אבל הבל חשב כי יותר טוב לאהוב אחיו ולשחוט השור מלהכות איש ; ומה היה סופו של קין הוא האסטניס והמצונן עמד והרג אחיו, ושתי הקצוות נגעו יחד כדרכן, והבן.

קול דמי אחיך, קל דם זרעין דעתידין למפק מן אחיך. לא ת' כפשוטו דמו בלבד מפני שנאמר דמי ל' רבים ומשנה ערוכה היא (סנהדרין ל"ז ע"א) "שכן מצינו בקין שהרג את אחיו וכו' אינו אומר דם אחיך אלא דמי דמו ודם זרעותיו, וכן נקט הת' זרעין. ובאמת צ"ע שלא כ' דמיה ודם זרעין; ואפשר שהסופרים השמיטוהו, וכ"מ מרש"י (שבכ"מ שמביא פשט הכתוב הוא כת"א אף שאינו מזכירו כמ"ש בהקדמה) שכתב דמו ודם זרעו וגם ראי' מזה שאונקלוס ידע המשנה כמש"ל (דברים כ"א ז') ע"פ וענו ואמרו כהניא יימרון.

לכן כל הרג קין שבעתים יקם, לכן כל קטיל קין לשבעא דרין יתפרע מניה, לכאורה משמע דכוונתו, יתפרע על ההורג את קין, ולא על קין, וז"א דא"כ סתר א"ע אח"כ בתרגומו (לקמן פסוק כ"ד) "ארי שבעא דרין איתלין לקין" (וע' לקמן ומ"ש או"ג), ע"כ נראה שכוונתו ג"כ כפירוש רש"י, (שיחסר הנשוא) ומאמר כל קטיל קין הוא מאמר בפ"ע. ר"לשההורג קין.... יבא עליו עונש כך וכך, ואח"כ אמר לשבעא דרין יתפרע מניה, ר"ל קין. -

בארץ נוד, גלי ומטלטל. לעיל בפסוק י"ב, על והייתי נע ונד בארץ ת' מטלטל וגלי, והכא כתיב וישב בארן נוד לבד, ולכן ת' מלת "נוד" כתאר הפעל מוסב על הפעל "וישב" ר"ל שישיבתו בארץ היתה כמשוטט אנה ואנה והשקט לא יוכל, ולזה ת' קדמת עדן דהוה עבידא עלוהי מלקדמין בגינתא דעדן, והיא קדימת הזמן (ואפשר שהוא ג"כ קדימת המקום וע' רש"י).

אבי כל תפש כנור ועוגב, רבהון דכל דמנגן על פום נבלא ידעי זמר כנורא ואבובא. פה נראה בעליל שיש ב' פירושים, הראשון דמגגן על פום נבלא ואבובא והשני רבהון דכל ידעי זמר כנורא ואבובא ; ואפשר לפי' א' כל תופש כנור לנגן בכלי וכתיב"ע הוא הוה רב בהון דכל דממנן לזמרא Compositor ולפי' ב' הוא לשיר בפה בכנור נעים עם נבל Sanger

לטש כל חרש נחשת וברזל, רבהון דכל ידעי עבידת נחשא וופרזלא. אל תדמה שהיה הנוסח לפניו בעברית אבי כל לטש, אלא דבוק הוא לכתובים שלפניו הוא היה אבי וכמ"ש הרמב"ן.

איש הרגתי - לחברתי, לא גברא קטלית דבדילה אנא סביל חובין ואף לא עולימא חבלית דבדילה ישתיצי זרעי. דברי ת"א תמוהים, והמגלה פנים שלא כהלכה יאמר שהיה לפניו איש הרגתי לְפִשְׁעִי וילד לְהַכְרִיתִי ; אבל באמת ת' כמו שנכתב לפנינו לא הרגתי איש שבשבילו אתחייב מיתה לפצעי ר"ל לחטאי כמו שת"י פצע וחבורה (ישעיה א') אתגעלו בחובין כמחא מרסכא ולא הרגתי ילד שבשבילו תגדל חבורתי כמשת"י בישעיה חבורה "זדוניהון" שיכרת זרעי כעל עבירה חמורה.

ולמך, הלא ללמך ברה. בתיב"ע בר בריה ואולי הוא כאן השמטת הסופר ; או אפשר דבני בנים הרי הן כבנים, ע' עזרא ה' א' זכריה בר עדוא ובזכריה א' א' בן ברכיה בן עדו וע' בויקרא כ"ב י"ג וזרע אין לה ובר לית לה.

כי שת, ארי אמר יהב לי. הוסיף אמר כי הכתוב קיצר וכן איזה פעמים בתורה (ועמ"ש לעיל ג' כ'). יהב ל' נתינה, ואע"פ שמלת שות ת' בכ"מ שוי אולי נופל על בן בל' ארמי יהב.

אז הוחל לקרוא, חלו מלצלאה, מלשון חולין כמ"ש רש"י ושרשו חֲלִל אַתְּחַל וכמ"ש רז"ל בב"ר סוף פ'. כ"ג לשון מרד.