כפתרון חלמו, כפושרן חלמא. הוא כמ"ש רש"י חלום הדומה לפתרון, ועי' בראב"ע.

עלתה נצה, אפקת לבלבין ואנצת נץ. מהרמב"ן משמע שכוונתו "עלתה מל' עלה תאנה" ונצה הוא פעל בפ"ע. ולענ"ד יש גם בזה ערבוב ב' פירושים. או "אפקת לבלבין" או "אניצת נץ" ובטעות הסופרים שחשבו שהוא פי' אחד הוסיפו ו' "ואנצת"

בבור, בבית אסירי. לא ת' בגובא. משום שהיה שם משמר לשרים.

יום הלדת, יום בית ולדא. משמע שסובר כמ"ש הראב"ע שהמלכה היתה הרה, ולכן ת' בפסוק שלפני זה" בעוד שלשת ימים, בסוף תלתא יומין" אך מלת "בית" קשה, ואפשר שהוא ט"ס וצ"ל "דאתיליד" וחסר "יומא" (ובחומשי הח' רוו"ה כתיב "יומא") גם אפשר שולדא הוא Valida שבל' ערבי הוא "אֵם" בכלל ואשת הסולטאן בפרט, ומצאתי בס' עו"א שגרס "איתוולדא" ולא נהירא חדא דהיה צ"ל "אתילדא" ביו"ד כלקמן (מ"א כ'). ועוד שחסרה מלת "יומא" ולכן נ"ל כמ"ש. ואל תתמה שת' "בית" ולא "בי" כי כן דרכו גם דרך חז"ל לו מרבות המשתה, בית האבל ולפעמים בו שבוע הבן.

וישכחהו ואנשיה, ת' בלשון אַפְעֵל. אפשר לרמוז למ"ש בב"ר (פ' פ"ח) כל היום קושר קשרים ע"ש.