כאשר כלו, כד שיציאו. כן גרס רש"י. ועמ"ש לעיל כ"ד י"ט על ההבדל שבין פסק לשיצי.

הָעֵד הַעִד. אסהדא אסהיד. הוא כמ"ש רש"י שהוא ל' התראה, שסתם התראה היא בפני עדים, ושרשו "עוד".

לולא, אלולא פון. כמו אלו פון (במדבר כ"ב כ"ט) ובאיזה תרגומים היא תיבה אחת. כמו "לולי כעס אויב" (דברים ל"א כ"ב) ומה שת' התמהמנהו "בדא אתעכבנא" הוא רק להטעים הענין.

אפוא, הוא. ובנוסחאות המדויקות הכא, מזה נראה שהת"א מחלק בין אפוא בא' בסוף, לאיפה בה"א בסוף, שלעיל (ל"ז ט"ז) ת' איכא, ודלא כרש"י שכללם יחד.

וכסף משנה, וכספא על חד תרין. הוא דלא כהראב"ע שפי' משנה הוא השני, ורק כפרש"י "פי שנים כראשון".

ושלח לכם, ויפטר לכון. מוסב על שמעון שיפטרהו מבית האסורים, וכמ"ש רש"י.

לקחו בידם ואת בנימין, נסיבו בידיהון ודברו ית בנימן. היא כמ"ש רש"י לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוה בל' ארמית.

בצהרים בשירותא. ר"ל אכילת הצהרים, ושירותא הוא מל' "בוצע" כמו שמצינו בש"ס (ברכות ל"ט ב') "בצע אכולא שירותא" ע"ש בפרש"י ותחלת הוראת הפעל "שרי" בל' ארמית היא מל' התחלה, כמו שת"א (לקמן מ"ט ט') "שלטון יהא בשרויא" וכן "אתה החלות" את שרית, וכ"ה בתלמוד בכמה מקומות.

להתגלל עלינו, לאתרברבא עלנא. ערש"י שפי' מל' גלת הזהב, ועי' לקמן (במדב' ט"ז י"ג)שת' השתרר, אתרברב".

ולהתנפל ולאסתקפא. ערש"י, ואפשר שצ"ל ולאתעקפא בע' מל' "עקיפין".

ולקחת, ולמקני. לא ידעתי כווגתו, כי למה יקנה אותם?

מטמון, סימן. ר"ל אוצרות בל"ר, וכן ומטמני מסתרים" (ישעיה מ"ה ג') ת' "וסימן דמטמרן" ועי' ערוך ערך סם ב', ובחומשי הח' רוו"ה כתוב, סימא בל'

ויבא החדרה, ועאל לאדרון בית משכבא. עי' במס' מנחות דף ל"ג שאכסדרה נקראת אידרינא וכן בשופטים ג' כ"ד "בחדר המקרה" ת' "באדרין בית קייטא" ומדכתיב "החדרה" בה"א הידיעה בתחלתה ש"מ שהוא החדר הפנימי הידוע, או שיש גם פה ערבוב ב' פירושים, הא' הוא "לאדרון" והב' הוא "בית משכבא" ואפשר שמלות "בית משכבא" נכתבו בצדו לפרש מלת "אדרון" ובטעות הכניסוהו המדפיסים בפנים.

ויתאפק, ואתחסין, עמ"ש (לקמן מ"ה א') והוא ל' חוסן וחוזק כמ"ש רש"י.

כי תועבה הוא למצרים, ארי בעירא דמצראי דחלין ליה עבראי אכלין. ר"ל בהמה שמצרים עובדין לה, ולקמן (מ"ו ל"ד) "תועבת מצרים" ת' "מרחקן" וכמ"ש בהקדמה כוללת שלא גנה בעיניהם את הע"ז שעבדו, וכן הוא בשמות (ח' כ"ב) וערש"י פה ולקמן מ"ו ל"ד ובשמות ט' כ"ב ושם פירש"י ב' פירושים.

וישכרו עמו, וחויאו עמה. הוא טעות דמוכח, וצ"ל ורויאו עמה, וכ"ה בחומשי רוו"ה.